מיתולוגיה יפנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אלת השמש אמטראסו יוצאת מן המערה

המיתולוגיה היפנית הינה אסופה של מיתוסים ואגדות בני יותר מאלפיים שנים מאזור יפן.

במשך שנים רבות המיתוסים ביפן הועברו בעל פה. בשנת 712 לוקטה גרסה כתובה של המיתולוגיה אשר נקראה קוג'יקי ("תיעוד עניינים עתיקים"), עבור חצר הקיסרות היפני. בקוג'יקי מסופר על בריאת העולם, מקור האלים והשושלת של הקיסרים היפנים אשר טענו שמוצאם מאלת השמש אמטראסו.

מקור מוקדם נוסף של המיתולוגיה היפנית הוא הניהון שוקי (דברי ימי יפן) אשר הושלם בשנת 720. הוא כולל מיתוסים שונים ואגדות, ומבסס את אילן היוחסין של משפחת הקיסרות. הניהון שוקי הושפע רבות מההיסטוריה והמיתולוגיה הסינית והוא מכיל אלמנטים של טאואיזם.

סיפורי המיתולוגיה משקפים שילוב של מוטיבים כגון אירוטיקה, טהרה, חקלאות, ולאומיות, המאפיין את השינטו - הדת הקדומה של יפן.

האמונה המרכזית במיתולוגיה היפנית היא שלכל דבר בטבע יש קאמי, רוחות טבע או אלים. כתוצאה מכך מקדש האלים היפני עצום בגודלו. ישנם כמה מקורות אשר טוענים כי ישנם מיליוני רוחות ואלים. יחד עם ריבוי האלים והישויות הרוחיות במיתולוגיה, ישנם מספר אלים עיקריים אשר מופיעים בתפקידים משמעותיים בסיפורים מאזורים שונים.

שני אלי הבריאה החשובים ביותר הם איזאנגי ואחותו איזאנמי. על-פי המיתוסים הם יצרו את האיים היפנים ורבים מן האלים והאלות.

האלה היפנית המוכרת ביותר היא אלת השמש אמטראסו. יש הטוענים כי היא האם הקדמונית של משפחת הקיסרות. היא מביאה אור לעולם ואחראית לפיריון. המקדש שלה בעיר איסה Ise הוא המקדש החשוב ביותר ביפן. סיפור "ירידת האלים מהשמים" מעניק לגיטימציה למעמדו של הקיסר כאל בדמות אדם, וכצאצא ישיר של אלת השמש.

האלים המרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אביסו – אל הדיג, השומר על דיירי הבית.
  • אוקונינושי – אל הארץ, בנו של אל הסערה.
  • איזאנגי – האל הזכר בסיפור בריאת העולם. אביהם של אלת השמש ואל הסערה.
  • איזאנמי – האלה הנקבה בסיפור בריאת העולם.
  • אינארי – אל האורז וההצלחה הכלכלית.
  • אמה-נו-אוזומה – האלה השמאנית שהוציאה בריקודה את אלת השמש מהמערה.
  • אמטראסו – אלת השמש, והאלה הראשית בפנתיאון האלים, בעלת צורה של כלבה או זאבה.
  • האצ'ימן – אל המלחמה.
  • טן גו – אל הלימודים והקליגרפיה.
  • סוסה נו או – אל הסערה ושליט הים.
  • טסוקיומי - אל הירח.

מיתוסים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפורים החשובים ביותר במיתולוגיה היפנית עוסקים בבריאה ובאלת השמש אמטראסו. הסיפורים מתארים בצורה חיה וססגונית את היווצרות הנוף ואת מקור האלמנטים אש, רוח ואור.

היווצרות איי יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר נולדו איזאנגי ואיזאנמי ציוו עליהם האלים האחרים ליצור שטח מוצק מהחומרים הנמצאים בים. איזאנגי ואיזאנמי עמדו על גשר מרחף בשמיים ובחשו את הים הקדמוני בעזרת חנית המשובצת באבני חן. כאשר הם משו את החנית על מנת לראות אם חומר כלשהו נאסף על החנית, טפטפו טיפות של מים מלוחים אל תוך הים ויצרו אי שנקרא אונוגורו. איזאנגי ואיזאנמי עזבו את השמיים ועברו לגור על האי. הם התחתנו והולידו 8 ילדים אשר הפכו להיות איי יפן.

יומי - ארץ המוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר איזאנמי כרעה ללדת את אל האש היא נכוותה באורח קשה. לאחר פטירתה היא עברה ליומי - ארץ החושך והמוות. איזאנגי עקב אחרי איזאנמי ורצה להחזירה אל עולם החיים. הוא הצליח לאתרה אבל לא הצליח לראותה מכיוון שהצללים הסתירו את דמותה. איזאנגי ביקש מאיזאנמי לחזור עמו אך היא סרבה, היא טענה כי מאוחר מידי מכיוון שהיא כבר הספיקה לאכול מהאוכל של ארץ המוות ולכן עכשיו היא חלק ממנה ואין באפשרותה לחזור לארץ החיים. איזאנגי סירב לקבל זאת ואיזאנמי הסכימה לחזור עמו אך ביקשה קצת זמן לנוח בחדרה והנחתה את איזאנגי לא להיכנס לחדרה. לאחר זמן מה איזאנגי החל לדאוג מכיוון שאיזאנגי טרם יצאה מחדרה. איזאנגי לקח את המסרק אשר החזיק את שערו הארוך והצית אותו על-מנת שישמש לו כלפיד. תחת האור איזאנגי ראה את גופתה הנרקבת של אשתו האהובה. הוא לא הצליח לשלוט בפחדו והחל לרוץ לעבר ארץ החיים תוך כוונה לנטוש את אשתו המתה. איזאנמי התעוררה והחלה לרדוף אחריו. איזאנגי הצליח להמלט ולאחר שיצא מארץ המתים הוא אטם את הכניסה באמצעות סלע. איזאנמי צעקה לאיזאנגי מעברו השני של הסלע שאם הוא יעזוב אותה היא תמית 1000 אנשים בכל יום. איזאנגי ענה לה בכעס שהוא יעניק 1500 חיים בכל יום. איזאנמי נשארה ביומי לשלוט על המתים.

איזאנגי הרגיש טמא לאחר מגעו עם המתים והלך לנהר על-מנת להטהר. כאשר הוא התפשט כל פרט אשר נזרק לאדמה הפך להיות אל. האלים החשובים ביותר נוצרו כאשר הוא רחץ את פניו- אמטראסו אלת השמש והשמיים נוצרה מעינו השמאלית, סוסה נו או אל הסערה ושליט הים נוצר מאפו וטסוקו יומי אל הירח נוצר מעינו הימנית.

אמטראסו וסוסה נו או[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר עייף איזאנגי מההתנהגות הבלתי מרוסנת של בנו, סוסה נו או, הוא גירש אותו ליומי. סוסה נו או קיבל את הגזירה באי רצון, אך לפני שהלך ליומי ניגש לאחותו, אמטראסו, על מנת להיפרד ממנה. אמטראסו, אשר הכירה את אחיה וידעה כי כוונותיו אינן טהורות, התכוננה למאבק. כאשר הגיע סוסה נו או להיפרד ממנה היא לא האמינה לו שזאת כל כוונתו וביקשה ליצור תחרות על מנת שיוכיח לה כי רצונו טוב. האתגר שנקבע היה לראות מי ייצר יותר צאצאים אציליים ונשגבים. אמטראסו יצרה שלוש נשים מחרבו של סוסה נו או בזמן שסוסה נו או יצר חמישה גברים מהשרשרת של אמטראסו. אמטראסו טענה לניצחון מכיוון שחמשת הגברים נוצרו מפריט השייך לה ולכן הנשים שייכות לסוסה נו או. סוסה נו או לא קיבל זאת וטען לניצחונו. התעקשותה של אמטראסו גרמה לסוסה נו או לנהוג באלימות שהגיעה לשיאה כאשר השליך את הפוני בעל הכנפיים, חיה אשר הייתה קדושה לאמטראסו, וגרם למותו של אחד ממשרתיה. אמטראסו ברחה והתחבאה במערה, ובזמן שהותה שם חשכה כיסתה את העולם. כל האלים והאלות שאפו בתורם לשדל את אמטראסו לצאת מן המערה אבל היא התעלמה מכולם. בסופו של דבר רקחה הקאמי של השמחה תוכנית: היא הניחה מראת ברונזה שפנתה לכיוון אמטראסו על העץ, כיסתה עצמה בפרחים ועלים והחלה לרקוד על גיגית הפוכה כאשר היא מתופפת על הגיגית בעזרת רגליה. לאחר מכן הקאמי פשטה את הפרחים והעלים מעליה והחלה לרקוד בעירום. כל האלים הזכרים החלו לצחוק, דבר שעורר את סקרנותה של אמטראסו. כאשר הציצה החוצה קרן אור שנקראה זריחה ברחה מן המערה ואמטראסו הוקסמה מהשתקפותה במראה. אחד האלים אז משך את אמטראסו מהמערה והמערה נאטמה. כאשר היא מוקפת בשמחה, שכך דיכאונה של אמטראסו והיא הסכימה להחזיר את אורה לעולם.

מורשת המיתולוגיה היפנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיתולוגיה היפנית משחקת תפקיד חשוב בחיי היפנים כיום. המיתוסים והאגדות מהווים בסיס לרבות מיצירות האומנות, ההצגות והספרות היפניות. אנשים עדיין לומדים ומספרים סיפורים על האלים והאלות. ריקודי הקגורה (kagura) המסורתיים מבוצעים על-מנת לכבד את האלים במקדשי השינטו (האגדה מקשרת את מקור ריקודי הקגורה בריקוד אשר משך את אלת השמש אמטראסו מהמערה).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]