מיתולוגיה רומנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המיתולוגיה הרומנית היא אוסף המיתוסים שרווחו בקרב הרומנים. מיתולוגיה רומנית היא אחד מענפי המיתולוגיה הנוצרית, ובמרכזה עומדים עיקרי הנצרות, לפי הגרסה הרומנית, בתוספת אגדות מקומיות מהתקופה הקדם-נוצרית ואגדות המשלבות בין הנצרות ובין המיתוסים המקומיים.

את המיתוסים הרומנים אספו, עיבדו ופרסמו בצורה מסודרת המשורר וסילה אלכסנדרי, המספרים יון קריאנגה ופטרה איספירסקו. בתחום האיסוף הפולקלוריסטי התבלטו טודור פמפילה, ארתור גורוביי, סימאון מריאן, מרצ'ל אולינסקו.

בריאת העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המיתולוגיה הרומנית, לפני הופעת האדם ואפילו לפני הופעת האל, היו רק מים שכיסו את הכל וחושך. המים היו חסרי תנועה, אך במהלך הזמן התחילה להיווצר בהם אדווה קלה שיצרה מעגלים הולכים ומתרחבים. מעגלי האדווה החלו להתנגש ביניהם וליצור גלים מקציפים, והקצף החל להצטבר במקום אחד. אל הקצף הזה הגיעו, כנראה מעולם אחר (אולי העולם שמתחת), פרפר ותולעת. במהלך הזמן הפרפר השיל את צורתו והפך לעלם יפה שהאיר את החושך – זה היה האל. גם התולעת שינתה צורה והייתה לשטן, גם הוא בדמות אדם, כמו האל, אך ללא היכולת להאיר.

תחילה חיו האל והשטן יחד ללא בעיות, אך השטן קרא לאל בתואר "אח", והאל לא הסכים לכך וקרא לשטן בתואר "לא אח". האל הפך עצמו ליונה, כדי לעוף במרומים, והשטן, בתגובה, יצר לעצמו שלושה זוגות כנפיים והתיישב במים באומרו לאל: "קח לך את השמיים ואני אקח את המים".

פעם התלונן השטן בפני האל על כך שאין לו מקום יבש ומוצק לנוח עליו. האל ציווה על השטן שיצלול למעמקי המים ויביא משם, בשם האל, חופן של אדמה. לאחר שהשטן עשה כמצוותו (כשניסה לעשות זאת שלא בשם האל, נכשלו מעשיו), לקח האל את האדמה, שהביא השטן ויצר ממנה משטח די גדול למשכבם של האל והשטן. כשהשטן חשב שהאל ישן, ניסה לגלגל אותו מהאדמה לתוך המים, אך ככל שגלגל אותו התרחבה האדמה, כדי שהאל לא יפול לתוך המים. ניסיונות השטן לגלגל את האל לכיוונים האחרים הביאו לאותן תוצאות וכך התרחב השטח היבשתי לממדיו הנוכחיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Perseus-slays-medusa.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא מיתולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.