מי רוצה להיות מיליונר?
 | |
| הלוגו הישראלי של מי רוצה להיות מיליונר (2020) | |
| מבוסס על |
Who Wants to Be a Millionaire?  |
|---|---|
| סוגה | שעשועון |
| ארץ מקור |
 הממלכה המאוחדת |
| שפות |
אנגלית |
| מספר פרקים |
5,639 |
| הפקה | |
| חברת הפקה | מעגלות הפקות |
| הפצה |
Sony Pictures Television |
| אורך פרק | 40 דקות |
| שידור | |
| תקופת שידור מקורית |
4 בספטמבר 1998 – הווה |
| קישורים חיצוניים | |
|
millionaire | |
  | |
מי רוצה להיות מיליונר? (באנגלית: ?Who Wants to Be a Millionaire) הוא שעשועון טלוויזיה מצליח המשודר ברשתות טלוויזיה בשפות שונות. הגרסה הבריטית המקורית שודרה לראשונה ב-4 בספטמבר 1998, ברשת ITV בהנחיית כריס טרנט, שהגיש את פרק הסיום שלו ב-11 בפברואר 2014, ולאחריו הופסק שידורה ב-ITV. פורמט התוכנית הוא הפורמט נמכר ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה ובסך הכל הופקו מעל 100 גרסאות מקומיות[1][2], והוא אחד הגורמים לפריחה של תוכניות המציאות בעשור הראשון של שנות ה-2000.[3][4]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
את פורמט התוכנית יצרו דייוויד בריגס, מייק ווייטהיל וסטיבן נייט, שיצרו קודם לכן מספר שעשועוני טלוויזיה. תחילה קיבלה התוכנית את השם "Cash Mountain", אך אחר כך הוחלט לקרוא לה על שם שיר של קול פורטר, מתוך הסרט "היי סוסייטי" משנת 1956, בכיכובם של פרנק סינטרה וסלסטה הולם.
לאחר שהושקה הגרסה המקורית של השעשועון, מספר אנשים טענו כי הם יצרו את פורמט, וכי חברת ההפקה סלדור (Celador) הפרה את זכויות היוצרים שלהם. חלקם הגישו תביעות משפטיות, אך כולן נדחו.
מפיק הטלוויזיה הבריטי, פול סמית', העלה לראשונה את הרעיון למכור את זכויות השידור בשוק הבינלאומי. הוא פיתח סדרה של סטנדרטים עבור גרסאות בינלאומיות שהבטיחו שהם משקפים מקרוב את המקור הבריטי. למשל, כל המארחים נדרשו להופיע על המסך כשהם לבושים בחליפות ארמאני, כפי שעשה כריס טרנט בבריטניה; על המפיקים נאסר לשכור מלחינים מקומיים ליצירת מוזיקה מקורית, במקום להשתמש באותה מוזיקת ליווי בה השתמשה הגרסה הבריטית; ומערכת התאורה ועיצוב התפאורה היו אמורים להיות זהים לגרסה הבריטית. עד סוף שנת 2000 הופקו גרסאות ב-35 מדינות בעולם[5]. בשנת 2003, דעיכה בפופולריות של "מי רוצה להיות מיליונר" פגעה ברווח השנתי של חברת המדיה אווסקו, שהחזיקה ב-49% ממניות "קומפליט קומיוניקיישנס" בעלת חברת ההפקה סלדור[6].
במרץ 2006 הודיע חברת סלדור כי היא מבקשת למכור את הזכויות העולמיות לסדרה, יחד עם שאר ספריית התוכניות הבריטיות שלה, כשלב הראשון של מכירת חטיבות הפורמט וההפקה של החברה, תמורת יותר מ-100 מיליון ליש"ט (173 מיליון דולר)[7]. החברה ההולנדית 2waytraffic רכשה בסופו של דבר את הפורמט ואת כל התוכניות האחרות של סלדור. שנתיים לאחר מכן רכשה חברת סרטי סוני את 2waytraffic תמורת 137.5 מיליון ליש"ט. מאז סרטי סוני מחזיקה ברישיון לפורמט התוכנית, ואילו דיסני – ABC טלוויזיה מקומית, חברת המכירות והפצת התוכן הביתי של חברת וולט דיסני שולטת בגרסה האמריקאית ללא תלות בסוני. במהלך 2010 רכשה חברת תיא הישראלית 30% מחברת אווסקו הבריטית, חברה ציבורית שהחזיקה בחלק מהבעלות בחברת סלדור מפיקת "מי רוצה להיות מיליונר?"[5]. ביולי 2010, זכתה החברה בתביעה בסך 50 מיליון דולר נגד חברת וולט דיסני בגין אי קיום הסכם[8]. בדצמבר 2013, מימשה תיא את ההשקעה ברווח של 80 מיליון שקל.[9]
כללי המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
התוכנית היא שעשועון טריוויה, שבו על המשתתף לענות על שאלה באמצעות זיהוי התשובה הנכונה מתוך ארבע תשובות שמוצגות לפניו. השעשועון מתחיל בשאלות קלות בסכומים קטנים ועם התקדמותו גדל קושי השאלה, ועימו גדל סכום הפרס הנזקף לזכות המתחרה. אם ענה המתחרה נכונה על השאלה הראשונה, הוא יזכה ב-100 ש"ח (אם מביאים כדוגמה את הגרסה הישראלית), על השנייה 200 וכן הלאה ל-300, 500, 1,000 (תחנת מילוט ראשונה), 2,000, 4,000, 8,000, 16,000, 32,000 (תחנת מילוט שנייה), 64,000, 125,000, 250,000, 500,000 ועד מיליון - הפרס המרבי.
בשעשועון זה יש סיכוי וסיכון: בכל שלב יכול המשתתף, לאחר שמוצגת לו השאלה, להודיע שברצונו לסיים את השתתפותו בשלב זה, ולקבל את סכום הזכייה שנזקף לזכותו. לחלופין הוא יכול לבחור לענות על השאלה. אם ענה נכון, יוגדל סכום הזכייה שנזקף לזכותו, ואם טעה, תפסק השתתפותו, והוא יזכה בסכום שנזקף לזכותו בתחנת המילוט האחרונה שבה עבר.
לסיוע בבחירת התשובה הנכונה עומדים לרשות המשתתף, לאורך כל התוכנית, שלושה גלגלי הצלה: הקהל (שאלה המופנית לקהל באולפן), 50-50 (מספר התשובות המוצעות קטן מארבע לשתיים) וחבר טלפוני (המשתתף מצלצל לחבר בעל ידע ותוך 30 שניות עליו לסיים להתייעץ איתו לגבי התשובה). בשנת 2006 נוסף "גלגל הצלה" חדש החל משאלה שישית, שאם המתחרה בוחר בו, עליו לוותר על אחד משלושת הגלגלים האחרים. הגלגל החדש הוא האפשרות להחליף שאלה בשאלה אחרת, לאחר שרואים אותה. המשתתף יכול להחליט לגבי סדר ניצול גלגלי ההצלה, ושימוש נכון בהם מגביר את סיכויי המשתתף לשרוד כמה שיותר במשחק ולזכות בסכום גבוה.
בגרסה האמריקאית היו בספין אוף מי רוצה להיות סופר מיליונר (פרס של 10 מיליון דולר) שני גלגלי הצלה נוספים, החל משאלה מספר 11:
- מועצת שלושה - פאנל של שלושה מומחים, אשר אחד מהם זכה במיליון דולר בתוכנית קודמת, דנים בתשובות והמתחרה נעזר בדעתם.
- ניסיון כפול - לבחור תשובה, ואם היא שגויה לבחור אחרת.
המשתתף יושב על כיסא מול מנחה התוכנית, אבל כדי לזכות ולהגיע לשבת מול המנחה, עליו להתמודד תחילה בשלב מוקדם בתוכנית עם עוד תשעה מתמודדים כמוהו, בשאלת זריזות, אשר רק זה שעונה עליה נכונה והכי מהר, זוכה לשבת על כיסא המתחרה מול המנחה. כדי להצליח בתוכנית על המתחרה להיות בעל ידע וכן זריזות בשלב המוקדם, חוש אסטרטגי לגבי אופן השימוש בגלגלים, אינטואיציה וקור-רוח.
בסדרת מחקרים שערך על התוכנית "מי רוצה להיות מיליונר?", הראה חוקר התקשורת אמיר חצרוני כיצד במדינות שונות מפיקי התוכנית מתעלמים מההנחיות הנוקשות של מפיצי הפורמט, על מנת שהתוכנית תזכה להצלחה. כך, למשל, בערב הסעודית נמצא כי מרבית השאלות עוסקות בנושאי דת ומסורת[10].
גרסאות ופורמטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיצוב תוכניות האולפן הבריטי שימש בסיס לבניית כל האולפנים העולמיים, אך אלו נבנו בווריאציות שונות. בעבר, ההמחאה לזוכה ניתנה במהלך התוכנית ונחתמה על ידי המנחה, אך רעיון זה ירד לאחר זמן מה.
מספר גרסאות שינו את פורמט המשחק: בגרסה האמריקאית ניתנה בעבר הקצבת זמן לשאלות - 15 שניות לשאלות 1–5, חצי דקה לשאלות 6–10 ו-45 שניות לשאלות 11–14, וזמן מצטבר לשאלת המיליון. לאחר ביטול פורמט זה, הוזז הכיסא ובמקומו הושם שולחן, והמשחק חולק ל-2 סיבובים: הסיבוב הראשון בו 10 שאלות אשר מקומם מוגרל וכן רמת הקושי שלהן, וכך הכסף נערם במצטבר, והסיבוב השני בעל 4 שאלות הנקרא "הסיבוב הקלאסי". הגרסה ההולנדית, למשל, נקראת "לוטו מיליונר", ומשמשת למעשה פרסומת ללוטו, עם כדורי הלוטו וסממנים שונים מפוזרים באולפן. הגרסה האוסטרלית הורידה את המנגינה המקורית של המשחק, והלחינה מנגינה משל עצמה, בפזמון זהה. כמו כן, שווי השאלות השתנה עם השנים, שלא כמו פעם (כמו בגרסה הישראלית), ירד מספר השאלות ל-12 בלבד ובהתאם גם פרסי השאלות.
שווי הפרסים השתנה מהפורמט הבינלאומי: ברוסיה הפרס המרבי הוא 3,000,000 רובל רוסי, באוסטרליה 5,000,000 דולר אוסטרלי, בהונגריה 40,000,000 פורינט, בגאורגיה 20,000 לארי גאורגי, באלבניה וקוסובו 50,000 אירו, במקסיקו 3,000,000 פסו מקסיקני, בגאנה הפרס 50,000 סדי גאני (עקב ערכו הנמוך של הפרס, התוכנית נקראת "מי רוצה להיות עשיר?"), בליגה הערבית 2,000,000 ריאל סעודי ובאזרבייג'ן 100,000,000 מאנאט אזרבייג'ני.
ספין אוף[עריכת קוד מקור | עריכה]
למשחק מספר ספין אופים. הראשון נוצר באינדונזיה ונקרא "כיסא המיליונר החם", בו שישה מתחרים התחרו בו זמנית על הכסף, כשלעזרתם רק גלגל הצלה אחד והוא "עבור", המעביר את התור להבא בתור. התוכנית מזוהה בעיקר עם אוסטרליה.
ספין אוף נוסף של הסדרה הוא "50-50", על שם אחד מגלגלי ההצלה, ונוצר בשוודיה. בעתיד אמור להיות משודר הספין אוף גם בממלכה המאוחדת
גרסה אמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מי רוצה להיות מיליונר" שודרה לראשונה בארצות הברית באוגוסט 1999, ברשת ABC[11]. בעונת השידורים הראשונה שלה הפכה לאחת התוכניות הנצפות ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקאית, כאשר כ-28 מיליון צופים בממוצע צפו בשידור התוכנית[12]. בסוף 2002 הודיעה חברת וולט דיסני (בעלת רשת ABC), כי תוריד את התוכנית מלוח המשדרים בתום עונת השידורים, נוכח ההידרדרות בדירוג התוכנית בטבלת הרייטינג[13]. הסדרה שודרה אחר כך בתחנות מקומיות ולא בפריים טיים.
גרסה סינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2007 אישרו לראשונה שלטונות הרפובליקה העממית של סין את הפקתה של גרסה מקומית, אך כספי הזכייה היו חייבים להיות מעוברים לצדקה[14].
גרסה ישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מי רוצה להיות מיליונר? (תוכנית טלוויזיה ישראלית)
הגרסה הישראלית עלתה לשידור בשם, תחילה בשם "מיליונר", במסגרת שידורי רשת בערוץ 2, ב-25 בנובמבר 1999[15], וזכתה תחילה לרייטינג גבוה של כ-27%[16]. לאחר מספר עונות ירדה התוכנית מלוח השידורים באוקטובר 2003. בשנת 2006 רכש ערוץ עשר את הזכויות לפורמט[17], אך התוכנית זכתה לרייטינג נמוך[18], ושידורה הופסק לאחר שנה. בשני הערוצים בה שודרה, הנחה את התוכנית יורם ארבל.
המשתתף היחיד שזכה בפרס המרבי הוא יזהר נבו, איש מחשבים בעיסוקו ויליד שנת 1972, שעשה זאת באוגוסט 2000[19]. "שאלת חצי המיליון" שלו הייתה: "מבין ארבעת המלכים האנגליים, מי מלך לפני כל האחרים?". נבו נעזר בחברו ההיסטוריון יזהר בן נחום כדי לענות על השאלה נכון. "שאלת המיליון" הייתה "מהו הספר הראשון בסדרת "הספורטאים הצעירים"?". נבו השתמש בגלגל ה-50:50 ונותר עם התשובות: "בעט אלון, בעט!" ו"הכדור בפנים...לא!". אז השתמש נבו בשיטת "עץ או פלי" כדי לבחור בתשובה "בעט אלון, בעט!" ובכך הפך לראשון והיחיד שזוכה במיליון ש"ח בתוכנית. שנים אחר-כך טען נבו בראיון טלוויזיוני, כי למעשה ידע את התשובה על השאלה האחרונה מיד כאשר הוצגה, אולם כדי ליצור עניין בתוכנית, הציג את בחירתו ככזו המבוססת לכאורה על הטלת מטבע[20].
המשתתפת המפורסמת ביותר שלקחה חלק בתוכנית בגרסתה הישראלית, כמשתתפת מן המניין, הייתה הסופרת והעיתונאית עירית לינור שזכתה בסכום של 250,000 ש"ח במאי 2000, שיא מקומי עד אותה תוכנית[21]. היא פרשה בשאלה: "מי אמר במכס שאין לו מה להצהיר אלא רק על גאוניותו?" (התשובה: אוסקר ויילד), וכן השתמשה בחבר הטלפוני נועם זיו בשאלה: "מי כתב את האוטואמנציפציה?" (התשובה: יהודה לייב פינסקר).
התוכנית בישראל יצרה תקדים, כאשר בפעם הראשונה בטלוויזיה הישראלית מומש הסעיף בחוזה המשתתפים המתנה את קבלת פרס הזכייה בשידור התוכנית. מספר תוכניות אשר צולמו באולפני הרצליה לא שודרו בשל צניחת רייטינג והזוכים באותן תוכניות לא קיבלו את הפרס[דרוש מקור].
ביולי 2020, בעת התפשטות מגפת הקורונה חודשה התכנית בגרסה חדשה, העונה עלתה לשידור ב-16 ביולי בערוץ קשת 12 ומנחה אותה ארז טל[22].
מרמה בתוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגרסה הבריטית התברר שאחד הזוכים במיליון בספטמבר 2001, צ'ארלס אינגרם, נעזר בחברו שיחד עמו היה בין עשרת המתמודדים בשלב הראשון בתוכנית. המתחרה היה חוזר שוב ושוב על התשובות שמוצגות לו, ובכל פעם שאמר את התשובה הנכונה, החבר השתעל בכוונה. באחת השאלות הוא אף נעזר באשתו לצורך מציאת התשובה הנכונה. חקירה נפתחה בעניין, והתוכנית לא שודרה עד לאחר תום המשפט. שלושת הנאשמים טענו לחפותם, אך נמצאו חייבים בדין ונגזרו להם עונשי מאסר על תנאי. מאוחר יותר הופק סרט דוקומנטרי שהראה את התרמית, עם קטעים מצילומי התוכנית, וראיונות עם גורמי מפתח בפרשה[23].
בשנת 2020, רשת השידור הבריטית, itv, העלתה סדרה עלילתית המבוססת על מקרה המרמה, הנקראת Quiz.
שאלות עם תשובות שגויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגרסה הבריטית של תוכנית הטלוויזיה, הוצגה לאחד המתמודדים השאלה: "תאורטית, מהו מספר החבטות הנמוך ביותר בעזרתן ניתן לנצח מערכה במשחק טניס?". האפשרויות שהוצגו בפניו היו 12, 24, 36 ו-48. על פי חישובו של המתמודד נדרשות 4 חבטות כדי לנצח משחקון ושישה משחקונים כדי לנצח מערכה, לכן התשובה היא 24 חבטות. הוא בחר בתשובה זו וזכה ב-64,000 ליש"ט. העיתון הבריטי "דיילי מירור" פרסם למחרת כי תשובתו הייתה שגויה, כיוון שאפשר לנצח את משחקוני ההגשה של היריב מבלי לחבוט בכדור, אם הוא יבצע שגיאה כפולה בכל ניסיון הגשה. לכן, התשובה הנכונה היא 12 חבטות. על אף הטעות, המתמודד שמר את כספי הפרס.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ״מי רוצה להיות מולטי־מיליונר?״ - פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
- משחק מחשב המבוסס על השעשועון, באתר "מסע אל העבר"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Millionaire dominates global TV". BBC News. 12 באפריל 2005. נבדק ב-6 בספטמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Best-selling television format". Guinness World Records. נבדק ב-2024-01-06.
- ^ "Who Wants to Be a Millionaire". Gameshow Hall of Fame. 21 January 2007. GSN.
- ^ Lowry, Brian (2019-08-14). "How 'Who Wants to Be a Millionaire' changed the primetime TV rulebook". CNN (באנגלית). נבדק ב-2024-01-24.
- ^ 1 2 סוכנויות הידיעות, "מי רוצה להיות מיליונר" גורפת מיליונים עבור אווסקו, באתר TheMarker, 14 בדצמבר 2000
- ^ סוכנויות הידיעות, דעיכה בפופולריות של "מי רוצה להיות מיליונר" פגעה ברווח השנתי של חברת המדיה אווסקו, באתר TheMarker, 24 ביוני 2003
- ^ רונן לב, התוכנית "מי רוצה להיות מיליונר?" עומדת למכירה ב-173 מיליון דולר, באתר גלובס, 2 באפריל 2006
סוכנויות הידיעות, חברת ההפקות הבריטית שיצרה את "מי רוצה להיות מיליונר?" מבקשת למכור התוכנית עבור 100 מיליון ליש"ט, באתר TheMarker, 2 באפריל 2006 - ^ שרון שפורר, חברה אנגלית בה תיא השקעות מחזיקה כ-30% תקבל 50 מיליון דולר מוולט דיסני בגין אי קיום הסכם, באתר TheMarker, 8 ביולי 2010
- ^
נתי טוקר, האקזיט של עמי גניגר: ירוויח 80 מיליון שקל מהשקעה בחברת מדיה בריטית, באתר TheMarker, 24 בדצמבר 2013
רון שטיינבלט, מי רוצה להיות מיליונר? עמי גניגר כבר הצליח, באתר גלובס, 24 בדצמבר 2013 - ^ The Millionaire Project
- ^ פייננשל טיימס, מיליונר אחרי 26 תוכניות, באתר גלובס, 6 בדצמבר 1999
- ^ ניר נתן, לוס אנג'לס, אף אחד לא מתקרב (בינתיים) למיליונר, באתר גלובס, 31 במאי 2000
שירות רויטרס ויעקב שרגל, מי רוצה להיות מיליונר? דיסני, בזכות השעשועון, באתר גלובס, 25 בינואר 2000 - ^ סוכנויות הידיעות, דיסני עשויה להוריד את התוכנית "מי רוצה להיות מיליונר" מלוח המשדרים של רשת הטלוויזיה איי.בי.סי, באתר TheMarker, 30 בנובמבר 2001
- ^ ניר נתן, לוס אנג'לס, הלהיט הטלוויזיוני "מי רוצה להיות מיליונר" עושה עלייה לסין, באתר גלובס, 29 בינואר 2007
- ^ אביבה קרול, יורם ארבל ינחה את "מיליונר" ברשת, באתר גלובס, 12 באוקטובר 1999
- ^ אביבה קרול, בידור בראש: טופז, ארבל ושילון, באתר גלובס, 16 בדצמבר 1999
- ^ רותה קופפר, מכל הפורמטים בעולם, באתר הארץ, 30 ביוני 2006
- ^ רועי פינקלשטיין, יאיר לפיד חזר הישר לראש טבלת הרייטינג עם 22.1%; "גומרות הולכות" אחריו עם 21.9%, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2006
- ^ אביבה קרול, אכזבת המיליון: רייטינג של 21.4%, באתר גלובס, 13 באוגוסט 2000
- ^
בכתבתה של שירה פליקס "לאן נעלם המיליונר הטלוויזיוני הראשון?", מתוך התוכנית "פנים אמיתיות" בערוץ 10, 4 ביוני 2011; הכתבה באתר נענע10
- ^ אסנת כותן, 250 אלף שקל. סופי!, באתר גלובס, 15 במאי 2000
- ^ אריאנה מלמד, "מי רוצה להיות מיליונר": זה להיט הקיץ שידביק למסך משפחות בלילות הסגר, באתר הארץ, 17 ביולי 2020
- ^ רותה קופפר, מי רוצה להיות מיליונר לרגע אחד, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2003
