מכון ברוקינגס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בניין מכון ברוקינגס בוושינגטון די.סי.

מכון ברוקינגסאנגלית: Brookings Institution) הוא ארגון למחקר מדיניות חברתית בעל גישה ליברלית, הנמצא בוושינגטון די.סי. המכון הוא את אחד מצוותי החשיבה הוותיקים ביותר בבירת ארצות הברית, המנהל פעילויות מחקר וחינוך בתחום מדעי החברה, במיוחד בשטח הכלכלה, מדיניות עירונית, שלטון, מדיניות חוץ וכן פיתוח וכלכלה עולמית‏‏‏[1]. מטרותיו המוצהרות של מכון ברוקינגס הן "לספק המלצות יצירתיות ומעשיות המקדמות שלוש מטרות כלליות: חיזוק הדמוקרטיה האמריקאית; קידום רווחה כלכלית וחברתית, ביטחון והזדמנות לכל האמריקאים; והבטחת מערכת שיתוף פעולה בינלאומית שהיא פתוחה, בטוחה ומשגשגת יותר."

מכון ברוקינגס מצהיר כי החוקרים חברי המכון מייצגים קשת נרחבה של דעות ומתאר את עצמו כבלתי מזוהה מבחינה מפלגתית, בעוד שהתקשורת בת ימינו מתארת את עמדות המכון כנעות בין עמדות ליברליות לעמדות מרכז. נשיא המכון הנוכחי, סטרוב טלבוט, היה סגן מזכיר המדינה האמריקאי תחת הנשיא ביל קלינטון. במכון מכהנים חמישה סגני נשיא: קרלוס פסקואל (שגריר לשעבר של ארצות הברית לאוקראינה, אשר כיהן אף בסגל המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית), קמל דבריס (עמד בראש תוכנית הפיתוח של האומות המאוחדות), ויליאם גייל (בכיר לשעבר במועצת היועצים הכלכליים של ארצות הברית בעת כהונת הנשיא ג'ורג' בוש האב), ברוס כץ ודרל מ. וסט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכון ברוקינגס נוסד בשנת 1916 בשם המכון למחקר ממשלתי (באנגלית: Institute for Government Research) ולטענת המכון הוא היה הארגון הפרטי הראשון אשר נועד לניתוח נושאי מדיניות ציבורית ברמה הלאומית‏‏‏[2].

מייסד המכון, הנדבן רוברט ס. ברוקינגס (1850-1932), מימן בתחילה שלושה ארגונים נפרדים: מכון המחקר הממשלתי, המכון לכלכלה ובית הספר ללימודים מתקדמים ע"ש רוברט ברוקינגס. שלושת הארגונים אוחדו ליצירת מכון ברוקינגס בשנת 1927.

בתקופת השפל הגדול פתחו כלכלני מכון ברוקינגס במחקר בקנה מידה נרחב אשר מומן על ידי הנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט, כדי להבין את הגורמים לשפל הכלכלי. מאוחר יותר הובילו נשיאו הראשון של המכון, הרולד מולטון, וחוקרים נוספים מצוות המכון, קולות המתנגדים ליוזמת הניו דיל כיוון שלדעתם היוזמה תעצור התאוששות כלכלית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייסו חוקרי המכון לסייע לממשל האמריקאי בסדרת מחקרים על נושא הגיוס.

בשנת 1948 נתבקש מכון ברוקינגס להגיש לממשל תוכנית לניהול שיקומה של אירופה. התוכנית הבטיחה את ניהולה הזהיר של תוכנית מרשל על יסודות מנהל עסקים תקין. בשנת 1952 החליף רוברט קלקינס את מולטון בתפקיד נשיא המכון. הנשיא החדש הצליח לגייס מימון למחקרי המכון מקרנות פורד ורוקפלר דבר שהבטיח את עתידו הכלכלי של המכון. הנשיא החדש ארגן מחדש את המכון ומיקדו במחקרים כלכליים, מחקרי מדינות הממשל ותוכניות מדיניות חוץ. בשנת 1957 הועתק מיקומו של המכון לבניין חדש הסמוך לכיכר דופונט, בלב הרובע ההיסטורי של בירת ארצות הברית.

בשנת 1967 התמנה לנשיא המכון קרמיט גורדון. בשנת 1969 יזם גורדון סדרת מחקרים העוסקים בבחירה בין תוכניות ממשלתיות מתוך התקציב הלאומי של ארצות הברית, בכותרת "קביעת סדר עדיפויות לאומי". גורדון אף חיזק את תוכנית מחקרי מדיניות החוץ של המכון והרחבה לתחומי מדיניות ביטחון לאומי והגנה. לאחר בחירתו של ריצ'רד ניקסון לנשיאות ארצות הברית התדרדרו היחסים בין המכון לממשל, למרות זאת במהלך שנות ה-70 הוצעו למכון יותר חוזי מחקר עבור הממשל האמריקאי משהיו אנשי צוותו מסוגלים לבצע.

בסוף 1975 חיברו קבוצת דיפלומטים ואקדמאים מהמכון דו"ח בנושא הסכסוך הישראלי-ערבי, בדו"ח נקבע כי פתרון הסכסוך צריך להיות מבוסס על נסיגת ישראל לגבולות ה-4 ביוני 1967 והגדרה עצמית לפלסטינים בכפוף להכרתם בריבונות ישראל. עקרונות הדו"ח אומצו על ידי הנשיא הנבחר של ארצות הברית ג'ימי קרטר ושימשו בסיס למדיניות החוץ שלו במזרח התיכון.

בשנות ה-80 התמקדו מחקרי המכון באתגר של הפחתת הגרעון הלאומי האמריקאי וכן מחקרים בזיהוי בעיות בביטחון הלאומי ובחוסר היעילות של המנגנון הממשלתי. נשיאו הרביעי של המכון, ברוס מקלארי, יסד את המרכז לחינוך מדיניות ציבורית לצורך פיתוח סדנאות וכנסים ציבוריים כדי להרחיב את ציבור הלומדים מתוכניות המחקר. בשנת 1995, עם מינויו של הנשיא החמישי למכון, מייקל ארמקוסט, מיקד המכון את מאמציו במיקוד משימותיו לקראת המאה ה-21. המכון יצר מספר מרכזי מחקר בינתחומיים, כגון מרכז למדיניות אורבנית ומטרופוליטנית, אשר התמקד במצבן העגום של הערים ומרכז למחקרי מדיניות בצפון מזרח אסיה, אשר כינס מומחים ממדיניות אסייתיות שונות כדי לבחון את בעיותיהן האזוריות.

בשנת 2002 מונה סטרוב טלבוט לנשיאו של המכון. זמן קצר אחר כך נפתח במכון מרכז סבן למדיניות המזרח התיכון וכן מרכז ג'ון ל. טורטון. באוקטובר 2006 הכריז המכון על פתיחת מרכז מחקר בבייג'ינג. בחודש יולי 2007 הכריז המכון על פתיחת מרכז מחקר לרפורמה בתחום הרפואה, ובאוקטובר 2007 הוכרז על יסוד מרכז מחקר בדוחה, בירת קטאר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מכון ברוקינגס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]