מכון ירושלים לחקר ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמליל המכון

מכון ירושלים לחקר ישראל הוא מוסד אקדמי עצמאי העוסק במחקרי מדיניות בתחומי כלכלה, חברה, פוליטיקה, גאו-פוליטיקה, סביבה, הסכסוך הישראלי-פלסטיני וירושלים בת זמננו. במחקרי המכון מושם דגש על היבטים יישומיים והמלצות לגיבוש מדיניות. מעת לעת, על-פי פניית קובעי מדיניות, מתגייס המכון לחקור סוגיות מיוחדות. מחקרי המכון משמשים את מקבלי ההחלטות בגופים שונים של ממשלת ישראל, מוסדות ציבור וארגוני חברה אזרחית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכון ירושלים לחקר ישראל הוקם בשנת 1978 ביוזמת ראש העיר של ירושלים דאז טדי קולק ונשיא האוניברסיטה העברית אברהם הרמן. המכון הינו עצמאי ואינו מזוהה פוליטית. המכון החל את דרכו תחת ניהולם של דוד עמירן ואורה אחימאיר (שניהלה את המכון עד שלהי 2009), והוקדש למחקרי מדיניות על ירושלים, עם מענק חד פעמי מאיל העיתונות אקסל שפרינגר. על אף שהמכון שכן בשני חדרים, צוות ההקמה כלל דמויות ציבוריות מוכרות, ביניהן הפרופסורים יהושע פראוור, נשיא האוניברסיטה העברית דאז אברהם הרמן, מנכ"ל משרד הפנים חיים קוברסקי, סגן נשיא בנק לאומי ברוך יקותיאלי. וכן נשיא האוניברסיטה העברית יורם בן פורת, פרופסור יצחק אנגלרד, פרופסור יהושע בן-אריה, רות חשין, פרופסור רות לפידות, פרופסור משה סיקרון, ופרופסור משה שקלר. החל משנת 1981 קרן צ'ארלס ה. רבסון מניו יורק היא המממנת העיקרית במכון. בנוסף המכון זוכה לתמיכה ממגוון של ארגונים פרטיים וציבוריים ועובד בשיתוף פעולה עם מספר משרדים ממשלתיים. מאז שנת 2009 ועד פטירתו בשנת 2013 עמד בראש המכון הפרופסור יעקב בר סימן טוב. בראשון בדצמבר 2009 החליף מאיר קראוס את אורה אחימאיר בניהול המכון, כיום קראוס הוא המנהל הכללי של המכון.

פעילויות המכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכון ירושלים מפרסם כ-20 ספרים ודו"חות בשנה, ביניהם השנתון הסטטיסטי של ירושלים בעריכת ד"ר מאיה חושן. במכון נערכים כנסים ואירועים ציבוריים, רבים מהם פתוחים לקהל הרחב. המכון מארח מבקרים, מקיים תדרוכים ולעתים אף עורך סיורי שדה על מנת להשלים את הדיונים. למכון השפעה מוכחת על מקבלי החלטות בישראל ובחו"ל, ומחקריו משמשים מקור חשוב עבור הצדדים השונים במשא ומתן על תהליך השלום ומשפיעים על הדיון הציבורי. ניתן לראות דוגמה לכך בפרסום "הסדרי שלום בירושלים" (מכון ירושלים לחקר ישראל, 2000) אשר שימש כנייר עמדה של המשלחת הישראלית למשא ומתן בקמפ דייוויד ביולי 2000, כמו גם מקור עיקרי למשלחת האמריקאית באותה הועידה.

המכון אוסף נתונים ועורך מחקרים בשלושה נושאים עיקריים אשר להם חשיבות רבה בקרב מקבלי ההחלטות בישראל: ירושלים, ניהול הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומדיניות סביבתית.

תחומי מחקר עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחקרי ירושלים
  • ניהול ויישוב סכסוכים
  • מדיניות סביבתית
  • חדשנות בתעשייה

מחקרי ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר בנושא ירושלים עמד במרכז העשייה של "מכון ירושלים לחקר ישראל" מיום הקמתו. המכון ערך מאות פרויקטים מחקריים, פרסם ספרים, והוציא ניירות עמדה המתייחסים לכל היבטי החיים בירושלים להלן דוגמה חלקית למחקרי ירושלים הנערכים במכון:

ניירות מדיניות בנושא קידום אפשרויות לפיתוח, והסדרי שלום באגן ההיסטורי של ירושלים; שנתונים סטטיסטיים על ירושלים הכוללים מידע חיוני על כל האספקטים של החיים בעיר, כולל מידע מקיף של אופנות וסקירה של המצב הנוכחי; ירושלים בת קיימא – חיזוק היחסים עם המטרופולין האזורי; חדשנות אזורית – פוטנציאל כלכלי ואסטרטגיות פיתוח, בתמיכת האיחוד האירופי ובשיתוף עם הרשות לפיתוח ירושלים; עוני בירושלים – אסטרטגיות עירוניות להגבלת הנזקקות בעיר; ערביי ירושלים – המרכזיות הפוליטית המשתנה של העיר, ארגונים פוליטיים ואחרים ומצבם העתידי – עם או בלי הסכם עתידי; תוכנית אב לספריות בירושלים – כולל מיפוי ואפיון של הספריות; קהילה וחינוך – הערכת פרויקטים במטרה לחזק את החינוך ולקדם מנהיגות מקומית בשכונות של ירושלים, בתמיכת הקרן לירושלים וההתאחדות לשלטון מקומי; אינדיקטורים לפיתוח בהתאם למטרות מוגדרות – מרכזיות לאומית ותרבותית, שירות לתושבים, סביבה עירונית מושכת: תל אביב כמקרה בוחן, בתמיכת עיריית תל אביב; דימויים וירטואלים של ירושלים באתרי אינטרנט של זרמים דתיים שונים ובעלי עניין פוליטי כגון כנסיות, הוקף המוסלמי, וקהילות יהודיות שונות; הערכה של פרויקטים להעצמת אמהות חד הוריות במגזר החרדי – מבין הקבוצות החלשות בירושלים; ירושלים והעולם הנוצרי – מעקב אחר העמדות המורכבות של הותיקן וגורמים נוצריים אחרים ביחס לאתרים הקדושים ולשאלת ירושלים.

פתרון וניהול סכסוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 הוקמה במכון ירושלים קבוצת מחקר ייחודית, רב-תחומית באופייה, המורכבת מחוקרים ומומחים מתחומים שונים שמטרותיה לבחון מחדש את תהליך השלום הישראלי-פלסטיני ובמיוחד את העימות האלים שפרץ בספטמבר 2000. כישלון תהליך אוסלו, החזרה לעימות האלים וכישלון המאמצים לסיים את העימות האלים או להפחית מעוצמתו הם שהביאו את חוקרי מכון ירושלים לחקר ישראל לבחון את תופעת ניהול העימות על ידי הצדדים תוך התמקדות בגורמי העימות, במטרות הצדדים ובתפיסותיהם לגבי העימות בשלבים שונים. בנוסף נבחנים גם מאפייניו הייחודיים של העימות כסכסוך נמוך-עצימות, אסטרטגיות הניהול של הצדדים, הסיבות לכישלון המאמצים לסיים את העימות ולמתנו, ואף נבחנות חלופות מבוקרות יותר לניהול הסכסוך, אשר יקלו על המעבר מניהולו ליישובו. בנוסף לכך חקרה קבוצת המחקר את ההתנתקות כאסטרטגיה לניהול סכסוך, את החסמים ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואת היוזמה הערבית כגישה מערכתית ליישוב הסכסוך הישראלי-ערבי בכללותו. מחקרים אלו הסתכמו בסדרת ספרים, ביניהם: (1) "הסכסוך הישראלי-פלסטיני: מתהליך שלום לעימות אלים 2005-2000", שזכה לפרס יצחק שדה לספרות צבאית, התפרסם בעברית ובאנגלית; (2) "יוזמת הליגה הערבית-האומנם הזדמנות היסטורית?"; (3) "ההתנתקות: הרעיון ושברו" (יצא בקרוב) .בנוסף לכך התפרסם ספר נוסף בתחום: "מלחמה, שלום ויחסים בינלאומיים באסלאם בן-זמננו: פתוות בנושא שלום עם ישראל". המחקר הנוכחי והעתידי של המכון בתחום ימשיך להתמקד בזיהוי האתגרים בסכסוך הישראלי-ערבי בכלל ובסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט, ויבחן אפשרויות ניהול ויישוב שונות כולל הסדרי ביניים, וגישות מערכתיות, כולל התערבות בינלאומית.

מדיניות סביבתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל העניין הציבורי והפוליטי הגובר במצב הסביבה בישראל, הוקם בשנת 2000 המרכז למדיניות סביבתית במכון. במרכז מתבצעת פעילות מחקרית ופרסומית כמו גם הפצה של חומר מחקרי הקשור למדיניות סביבתית בקרב מקבלי ההחלטות והציבור הרחב. המכון מעיד על עצמו שהוא שואף להביא נושאים סביבתיים לסדר היום הציבורי בישראל ולעודד מציאת פתרונות לבעיות קיימות כמו גם להביא למניעת נזקים עתידיים. הנושאים המרכזים בהם עוסק המרכז למדיניות סביבתית הם: תוכנית מדיניות לניהול המצוק החופי הנתון בסיכון בישראל; הגדרת אינדיקטורים לקביעת פיתוח בר קיימא של המועצות המקומיות בארץ; קביעת אינדיקטורים סביבתיים; הקמת פארקים עירוניים; יישום של מדיניות עירונית סביבתית ומדיניות לשטחים הפתוחים והבנויים בישראל; פרסום מסמך מדיניות בדבר עתיד ים המלח והטמעתו; וצרכי המים של ישראל ושכנותיה.

מפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למכון ירושלים לחקר ישראל מאגר גדול של מפות ייעודיות, אשר חוקרי המכון מכינים בהתאם לצורכי המחקר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]