מכל מלמדי השכלתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי הוא ביטוי שמשמעותו כי גם אדם חכם וידען יכול ללמוד מכל אחד – גם ממקור בלתי צפוי. מקור הביטוי בספר תהילים: "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי." (קי"ט, צט), והוא מופיע במשמעותו זו כבר במסכת אבות, שם הובא מאמרו של בן זומא: "איזהו חכם? - הלומד מכל אדם, שנאמר: 'מכל מלמדי השכלתי'".‏[1]

רבי אברהם אבן עזרא פירש את הפסוק, ומכאן כנראה גם את הביטוי, באופן הפוך: המ' היא מ' היתרון, כלומר: השכלתי יותר מכל מלמדי, 'כי עדותיך שיחה לי' – מפני שאני מרבה ללמוד בתורה עצמה.‏[2] ואכן, אבן עזרא עצמו היה אוטודידקט. פירוש זה משתלב היטב גם כהקבלה לפסוק הקודם: "מאויבי תחכמני מצוותיך" (כלומר - מצוותיך עשו אותי חכם מאויבי) וכהקבלה לפסוק הבא - "מזקנים אתבונן" אשר גם אותו ניתן לפרש כהיטבתי להבין מזקנים (כלומר חכמים).

שימושים רווחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתגם זה נמצא בשימוש רווח; כך לדוגמה, חבר הכנסת הדתי דוד טל על חברת הכנסת ממפלגת מרצ זהבה גלאון: "מה אתם פוסלים, מה קרה? מכל מלמדי השכלתי, ומזהבה יותר מאשר מכולם".‏[3] דוגמה נוספת: "ליברל הוא איש המאזין לא רק מתוך נימוס, אלא מתוך הנאה, מפני שלעולם מתקיים בו הכלל 'מכל מלמדי השכלתי', אפילו הוא פרופסור".‏[4]

הלמידה מאחרים בדברי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות חז"ל מופיעים כמה ביטויים העוסקים בהקשרים דומים לזה של הביטוי "מכל מלמדי השכלתי".

ביטוי מקביל הוא זה שהוזכר במסכת אבות: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם". בדומה לכך נאמר בתלמוד הבבלי בשם האמורא רבי חנינא: "הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי – יותר מרבותי, ומתלמידי – יותר מכולן" (מסכת תענית, דף ז', ע"א) וב"צוואת רבי אליעזר": "שם, סעיף כ'".

במשנה אחרת במסכת אבות מופיע פתגם בשם רבן גמליאל: "עשה לך רב – והסתלק מן הספק" (אבות, פרק א', ט"ז.) במסכת אבות דרבי נתן, המרחיבה את מסכת אבות שבמשנה, התפרש הדבר כך:

Cquote2.svg

עשה לך רב, כיצד? מלמד שיעשה לו את רבו קבע, וילמד ממנו מקרא ומשנה, מדרש, הלכות ואגדות... היה רבי מאיר אומר: הלומד תורה מרב אחד, למה הוא דומה? לאחד שהיה לו שדה אחת, וזרע מקצתה חטים ומקצתה שעורים, ונוטע מקצתה זיתים ומקצתה אילנות, ונמצא האדם ההוא מלא טובה וברכה. ובזמן שלומד משניים שלושה דומה למי שיש לו שדות הרבה: אחד זרע חטין ואחד זרע שעורים, ונטע אחד זיתים ואחד אילנות, ונמצא אדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה.

Cquote3.svg
אדר"ן, ח

אימרה זו מבטאת את הבעייתיות בלימוד מזדמן מאנשים שונים, כך שאדם אינו רוכש שיטה מסודרת, אלא מלקט ידיעות פרטניות.

בתלמוד הבבלי מופיעה סוגיה העוסקת בשיקולים המנוגדים, ומציעה פשרה:

Cquote2.svg

אמר להו רב חסדא לרבנן: בעינא דאמא לכו מלתא, ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו: כל הלומד תורה מרב אחד – אינו רואה סימן ברכה לעולם, שבקוהו ואזול קמיה דרבא. אמר להו: הני מילי סברא, אבל גמרא – מרב אחד עדיף, כי היכי דלא ליפלוג לישני.

Cquote3.svg
מסכת עבודה זרה, דף י"ט, ע"א

כלומר: אמר רב חסדא לתלמידיו: רוצה אני לומר לכם דבר, ומסתפק אני,שבעקבות כך תעזבו אותי ותלכו לרב אחר; כל הלומד מרב אחד בלבד – אינו רואה סימן ברכה בתלמודו. ואכן, בעקבות אמירה זו עזבו אותו תלמידיו והלכו ללמוד אצל רבא (חתנו ותלמידו של רב חסדא; ולפי גרסה אחרת: רבה בר נחמני – חברו של רב חסדא). אמר להם (רבם החדש – רבא; ולפי גרסה אחרת: "איקפד [=כעס] רב חסדא", והוא זה שאמר): דברים אלו נכונים בלימוד מתקדם של הבנת עומק הדברים ("סברה"), אבל בלימוד הראשוני ("גמרא") – עדיף ללמוד מרב אחד כדי למנוע סתירות ובלבול.

בהתאם לכך, רש"י בפירושו לספר תהלים מסביר את הפסוק "מכל מלמדי השכלתי" בתוספת הסתייגות: "מזה למדתי קצת ומזה למדתי קצת, לאחר שלמדתי מרבי מובהק.‏[5]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרק ד', א'; על פי הבנת תחילתו של הפסוק כך, סופו מתפרש כך: מכיוון ש"עדותיך" – דברי התורה – הם הנושא המרכזי בשיחותי, הרי שבכל מפגש עם בני אדם אני משוחח על אודותיהם, וכך השכלתי; על-פי רש"י ודעת מקרא.
  2. ^ בפירושו לפסוק זה ובספרו "יסוד מורא", פרק שמיני.
  3. ^ דברי ימי הכנסת.
  4. ^ הלאה ייסורי המצפון, גלובס, 11 באפריל 2009.
  5. ^ המילים האחרונות מופיעות בדפוסים בסוגריים, וכנראה חסרות בחלק מכתבי היד.