מכנסיים קצרים
מכנסיים קצרים הם סוג מכנסיים המשמשים כלבוש גברי ונשי. ביגוד זה נלבש על אזור האגן, מקיף את המותניים ומתפצל כדי לכסות את החלק העליון של הרגליים, לפעמים נמשך עד הברכיים אך לא מכסה את כל אורך הרגל, כלבוש עליון (ותחתיו נלבשים תחתונים כלבוש תחתון). למכנסיים קצרים דרגות אורך שונות - יש המכסים רק את אזור אגן הירכיים, והמכנסיים מסתיימים בחלק הירך העליון, יש מכנסיים קצרים המגיעים עד הברכיים (והמכונים מכנסי ברמודה), ויש מכנסיים קצרים המגיעים באורכם אל מתחת לקו הברך (מכנסי שלושה רבעים או מכנסי שבע שמיניות).
המכנסיים נקראים "מכנסיים קצרים" מאחר שבניגוד למכנסיים רגילים, מכנסיים קצרים אינם מכסים את כל אורך הרגל, והם קצרים יותר מאורכה של הרגל. מכנסיים קצרים משמשים בעיקר לאקלים חם או לצורכי ספורט (ומכונים בהתאם "מכנסי ספורט").
מכנסונים הם גרסה קצרה יותר של מכנסיים קצרים הנלבשים על ידי נשים ובמידה פחותה יותר גם על ידי גברים. אין הגדרה ברורה המבדילה בין מכנסיים קצרים למכנסונים, והגדרה זו השתנתה לאורך השנים, אך לרוב משתמשים במונח מכנסונים לתיאור מכנסיים קצרים במיוחד, צמודים ושאורכם אינו ארוך בהרבה מקו הישבן, ולפעמים אפילו קצר ממנו.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני המהפכה הצרפתית,[1] המעמד העובד לבשו מעין מכנסיים ארוכים ואצילים לבשו מכנסיים מצועצעים ומקושטים צרים או רחבים עד לברכיים ומתחתם גרביים מקושטות. לאחר המהפכה גברים מכל המעמדות התחילו ללבוש מכנסיים ארוכים. אך ילדים קטנים הולבשו במכנסיים קצרים, שהתארכו עם הגיל. משם באה האמירה ש'גבר בוגר לובש מכנסיים'.[דרוש מקור]
באירופה של המאה ה-19 נהגו להלביש ילדים במכנסיים קצרים (בעיקר כתלבושת אחידה בבתי הספר). כאשר הילדים הגיעו לגיל העשרה הם הולבשו במכנסיים באורך מלא. על מנת שלא להיראות כלובשי בגדי ילדים, אנשים מבוגרים לא נהגו ללכת עם מכנסיים קצרים.
במלחמת העולם הראשונה הבריטים הקימו את המפקדה הצפון אמריקאית שלהם באי ברמודה[1]. הייתה שם רק חנות תה אחת והבריטים שתו הרבה תה, למרות החום המעיק, בעל החנות רצה להלביש את עובדיו, כך שיהיה להם נוח לעבוד. הוא מצא רק מכנסי חאקי וקיצר אותם עד מעל לברכיים. אדמירל העורף הבריטי מאסון בארידג' (Mason Berridge) שנהג לשתות את התה שלו שם, התלהב מהרעיון ואימץ אותו עבור חבריו הקצינים וכינה את המכנסיים הללו בשם 'מכנסי ברמודה'. מהר מאוד החלו קציני הצי הבריטי ואחריהם קציני הצבא הבריטי כולו ששירתו באזורים חמים לאמץ את המראה הנוח הזה כמדי הקיץ של הצבא הבריטי. אחרי זה השכיל המטכ"ל הבריטי להפוך את מכנסי הברמודה לחלק ממדי המשרתים באזורים הטרופיים של האימפריה הבריטית.
ב-1920 אימצו תושבי ברמודה את המכנסיים כבגד מקומי של אנשי העסקים שלהם.
ב-1932 עוררה כוכבת הטניס אליס מארבל (Alice Marble) האמריקאית[2] שערורייה כשהופיעה לתחרויות עם מכנסיים בגזרת A שהגיעו עד ברכיה.
בראשית המאה ה-20, עם העלייה בתרבות הספורט והפנאי, החלו אנשים מבוגרים (הן גברים והן נשים) ללבוש מכנסיים קצרים בעת פעילויות אלה. מה שעורר התנגדויות במקומות שונים. העיר הונסדייל (Honesdale) בארצות הברית[3], הוציאה בשנת 1938 תקנה שאוסרת ללבוש מכנסיים קצרים בתחום העיר בטענה שהעיר 'צנועה ואיננה חוף רחצה'.
בעוד שבמכנסי גברים כבר שולבו רוכסנים בשלהי תקופת השפל הגדול, במכנסי נשים, הם התחילו להופיע רק בסוף שנות ה-40 וראשית שנות ה-50,[4] והם נתפרו בתפר הצדדי של המכנס הנשי, כי רוכסן קדמי נחשב לא צנוע לאישה.
הניו יורק טיימס פרסם ב-1944 שמועצת העיר מונהנס (Monahans) טקסס אסרה על נשים ללבוש מכנסיים קצרים במקומות ציבוריים. ב-1959 מועצת פלאטסבורו (Plattsburgh) אסרה על כל נערה מעל גיל 16 ללבוש מכנסיים קצרים ברחובות, מי שנתפסה לבושה כך נאלצה לשלם קנס של 25 דולר או לשבת 25 ימים במעצר.
בשנת 1949 צולמה שחקנית הקולנוע מרילין מונרו במכנסיים קצרצרים (short shorts), ובעקבותיה בראשית שנות ה-50 התחילו יותר ויותר נשים ללבוש את גזרת המכנס הזה שהתאפיין באורך של 6 אינץ מעל לברך, מותן מוגבה ורוכסן צד. גם כלבוש יומיומי ברחובות ולא רק כבגד נופש. הדבר עורר ביקורת רבה כי התלבושת הנשית המקובלת הייתה אז חולצה, חצאית ארוכה, גרבי ניילון ונעלי עקב. באביב 1952 שלחה אשה שהגדירה עצמה כ'גברת מהוגנת' מכתב תלונה למועצת העיר פורט וורת' (Fort Worth) שבטקסס שבו כינתה את המכנסיים הקצרצרים הללו כ'פרסומת לניאוף'. היא גם התלוננה על כך שהיא נאלצת להתבונן ב'רגליים מכוערות' ושהמכנסיים הקצרצרים הם 'חרפה לאנושות'. מועצת העיר שקלה לאסור את לבישת המכנסיים בקהילה המקומית, אך הסיפור הגיע לכותרות ברחבי ארצות הברית, ועורר שם את הוויכוח בעד ונגד מכנסיים קצרים בכלל. מה שגרם לכך שבשנות ה-60 תעשיית האופנה החלה לעצב ולעודד חצאיות מידי כתחליף למכנסיים הקצרים. חצאיות המידי לא התקבלו ברצון על ידי הנשים, הייתה זו תקופת חופש מיני ונשים חיפשו ביגוד שיבטא אותו.
בסוף שנות ה-60 התחילה מרי קוואנט המעצבת הוולשית, לעצב חצאיות מיני שקראו תיגר על 'האופנה המקובלת' להלבשת נשים. בגלל הביקוש לבגדים יותר ויותר קצרים היא עיצבה בשנות ה-70 מכנסיים קצרים[5] מאוד שתפר המפשעה שלהם היה 2 אינץ' והם זכו לכינוי 'מכנסיים לוהטים' (Hot Pants). ההצלחה הייתה מיידית והן נלבשו על ידי כל המי ומי כולל ג'קלין קנדי-אונאסיס. גם גברים כגון אלטון ג'ונס ודויד בואי התחילו ללבוש את המכנסיים הלוהטות. אך סגנון המכנסיים הלוהטות, שאף אומץ על ידי כמה חברות תעופה כמדי הדיילות, התחיל להיות מזוהה יותר ויותר עם תעשיית המין ובאמצע שנות ה-70 המכנסיים הללו איבדו את הפופולריות שלהם. הם נעלמו לכ-20 שנה והופיעו שוב בשנות ה-90 כחלק מהתלבושות של שחקניות קולנוע וזמרות פופ כגון ג'ניפר לופז ובריטני ספירס.
מכנסיים קצרים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
החלוצות שהגיעו לפלשתינה (א"י) לבשו מכנסיים קצרים[6], בשל מזג האוויר ומתוך תחושת שוויון עם הגברים. המכנסיים הקצרים הובאו ארצה על ידי עולות סוציאליסטיות שבאו ממזרח אירופה בעליה השנייה והעלייה השלישית.
נשות הפלמ"ח לבשו מכנסיים קצרים[7], לעבודה, לחגים וגם לשמירה. בצילום של אתר הפלמ"ח[8] בפרק 'לוחמות הפלמ"ח במלחמת השחרור' נראית בחורה יושבת במגדל שמירה לבושה במכנסיים כהים, כנראה כחולים. גם חברות הקיבוצים[9] לבשו מכנסיים קצרים.
מתקופת טרום-המדינה ידוע השיר 'זלמן יש לו מכנסיים'[10] ששורתו השנייה היא 'מגיעות עד הברכיים', כלומר מעין מכנסי ברמודה.
בספרה 'חליפות העתים' כותבת אילה רז שבסוף שנות ה-30 התחילו המכנסיים הקצרים להיות פופולריים בתל אביב[11], לנשים וגברים. ובעוד שבעולם הם היו בגדי פנאי וספורט בלבד, בתל אביב הם הפכו לבגד לכל עת.
בזמן הצנע בישראל, ב-1949 מיד לאחר קום המדינה כל שכבות החברה לבשו מכנסיים קצרים[12].
המאייר והקריקטוריסט דוש יצר את דמותו של 'שרוליק'[13] כסמל לישראלי. שרוליק לובש מכנסיים קצרים, חובש כובע טמבל ונועל סנדלים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סהר שלו, הסיפור הארוך של המכנסיים הקצרים, באתר הארץ, 8 ביוני 2012
שירה מייקין, "אלוהים אוהב שורטס": ההיסטוריה של המכנסונים רצופה סערות, באתר הארץ, 20 במאי 2020- עמית נאור, מתי התחילו להתווכח על לבישת מכנסיים קצרים?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מאי 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 HISTORY OF SHORTS, OLD BULL LEE (באנגלית)
- ^ Rowena Ritchie, Now & Then: The History of Shorts, Ecosalon, 15/5/2012 (באנגלית)
- ^ Lintom Weeks, When Wearing Shorts Was Taboo, npr, 7/4/2015 (באנגלית)
- ^ Dolores Monet, A History of Trousers and Pants in Western Culture, Bellatory, 11/5/2020 (באנגלית)
- ^ Vienna vernose, A HISTORY OF HOTPANTS JUST IN TIME FOR SUMMER, HEARST, 28/6/2019 (באנגלית)
- ^ הסדנה להיסטוריה חברתית, המכנסיים הקצרים הגיעו לפלשתינה עם החלוצות, ומיד הלהיטו את הרוחות, באתר הארץ, 2 ביוני 2020
- ^ אטילה שומפלובי ואלכסנדרה לוקש, הפלמ"חניקית שהצטרפה למחאת המכנסיים, באתר ynet, 13 ביוני 2019
- ^ לוחמות הפלמ"ח במלחמת העצמאות, באתר הפלמ"ח -קבוצות המחץ של ההגנה
- ^ שירה מייקין, "אלוהים אוהב שורטס": ההיסטוריה של המכנסונים רצופה סערות, באתר הארץ, 20 במאי 2020
- ^ זלמן יש לו מכנסיים, באתר זמרשת
- ^ אילה רז, אופנת חוף הים בתל-אביב, חליפות העתים, 1996, תל אביב: ידיעות אחרונות, 1996, עמ' 80, מסת"ב 965-482-014-5. (בעברית)
- ^ סהר שלו, הסיפור הארוך של המכנסיים הקצרים, באתר הארץ, 8 ביוני 2012
- ^ הכי ישראלי, באתר קק"ל
