מקס ברוד

מקס ברוד

לוחית זיכרון על ביתו של מקס ברוד ברח' הירדן 16 בתל אביב

מקס ברוד (ימין) עם במאי הבימה: ברוך צ'מרינסקי (מרכז) וצבי פרידלנד (שמאל), 2 באפריל 1942

שלט ארד המנציח את מקס ברוד בפראג

מקס ברוד עם פאול בן חיים ואשתו הלה

ד"ר מקס בְּרוֹד (נכתב גם מכּס, מאכּס; בגרמנית: Max Brod;‏ 27 במאי 1884 – 20 בדצמבר 1968) היה סופר, פובליציסט ומלחין יהודי בן פראג, בעל תואר דוקטור למשפטים מטעם אוניברסיטת קארל בפראג, שיצר בשפה הגרמנית. היה ידידו הקרוב של פרנץ קפקא, ופרסם את כתביו של קפקא לאחר מותו. בשלושת העשורים האחרונים לחייו חי והתאזרח בישראל.

ביוגרפיה

מקס ברוד נולד בפראג בשנת 1884. למד משפטים באוניברסיטת קארל בפראג. בשנת 1902 פגש את הסופר פרנץ קפקא, וקשר עמו קשרי ידידות. ברוד עבד כפקיד ממשלה זוטר, והיה למבקר תיאטרון. היה פעיל בתנועה הציונית מאז שנת 1912. הספיק להימלט מאימת הנאצים, וזמן קצר לפני סיפוח צ'כוסלובקיה, במרץ 1939, נמלט מהמדינה עם פליקס ולטש ומשפחתו ברכבת האחרונה, ועלה לארץ ישראל.

בארץ התגורר ברוד עד מותו בתל אביב והיה ליועץ דרמטי בתיאטרון "הבימה". עיבודו למחזה של ספרו של ירוסלב האשק "החייל האמיץ שווייק", בתרגומו של אביגדור המאירי, הועלה על ידי תיאטרון "האהל" בשנת 1936, היה לאחת ההצלחות הגדולות של תיאטרון זה והוצג כאלף חמש מאות פעמים במשך עשרות שנים.

הרומנים ההיסטוריים הנודעים של ברוד "ראובני שר היהודים", "דרכו של טיכו ברהי אל האלוהים" ו"גליליי הכבול", המהווים יחדיו טרילוגיה היסטורית גדולה, הופיעו בתרגום עברי.

מקס ברוד ופרנץ קפקא היו ידידים קרובים במשך 22 שנים, עד מותו של קפקא בשנת 1924. קפקא, שהיה חולה שחפת וצפה את מותו, הורה לברוד להשמיד לאחר שימות את כתבי היד של ספריו שטרם יצאו לאור. ברוד, שהתמנה למנהל עזבונו של קפקא, היה מודע לגדולתו של קפקא, נטל לעצמו את החירות והוציא לאור את כתבי קפקא לאחר מותו. ביניהם היו שלושת הרומנים הגדולים "המשפט", "הטירה" ו"הנעדר" שזכו לתהילת עולם. כן פרסם ברוד את יומניו של קפקא וכתב ביוגרפיה על אודותיו.

מקס ברוד נפטר בתל אביב בשנת 1968. הוא נקבר בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב. חרף עשרות שנותיו בארץ, המשיך לכתוב את כל יצירותיו, רשימותיו, ספריו ומכתביו - בלשון הגרמנית. ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

בשנת 1948 זכה ברוד בפרס ביאליק לספרות יפה, בגין הערכים הגלומים בספרו גליליי הכבול, שפורסם אותה שנה בתרגומו של דב שטוק. בטקס קבלת הפרס סיכם ברוד את זהותו במילות השונמית: "בתוך עמי אנכי יושבת". בשנת 1954 זכה בפרס אנגל לשם כבוד.‏

מקס ברוד הוריש את עזבונו הספרותי לחברתו לחיים דאז, אסתר אליזה הופה‏. בצוואתו, הוא הפריד בין הזכויות החומריות (כגון תמלוגים), לבין המסמכים עצמם, והורה כי כתבי-היד, המכתבים, וכל המסמכים והתעודות שבעזבונו ימסרו לספריית האוניברסיטה העברית בירושלים, או לספריה העירונית בתל אביב, או לארכיון ציבורי אחר בארץ או בחו"ל. העזבון כלל חומרים הקשורים לקפקא, כולל כתב היד המקורי של "המשפט". גב' הופה לא מילאה אחר הצוואה, ומכרה את כתב היד של קפקא ומסמכים נוספים בחו"ל‏. לאחר מותה של גב' הופה בשנת 2007, פנתה הספרייה הלאומית לבית המשפט‏, כדי שיורה על הוצאה לפועל של הסדר יורש תחת יורש, בהתאם לצוואת מקס ברוד. באוקטובר 2012, קיבל בית המשפט את התביעה, והורה‏ למנהל עזבון ברוד לרשום את העזבון הספרותי כהקדש, וכי בהתאם לצוואת המנוח, מנהל העזבון ימנה את ארכיון הספרייה הלאומית כנאמן ההקדש.

מספריו שהופיעו בעברית

• הנערה הצ'כית, סיפור, תרגם גרשון חנוך, מסדה, תל אביב, תש'ה 1945.
• הנחבא אל הכלים, רומאן, תירגם נ’ רבן, עם עובד, תל אביב, תשי'ד 1954.
• פרנץ קפקא - ביוגרפיה, הוצאת עם עובד, 1972.
• דרכו של טיכו ברהי אל האלוהים, הוצאת שטיבל, 1936.
• גליליי הכבול, הוצאת עם עובד, 1948.
• ראובני שר היהודים; תורגם מגרמנית בידי ח' איזק; תל אביב: עם עובד, 1969. המחזה, בתרגומו של מנחם זלמן וולפובסקי, הוצג בהבימה, בשנת 1940.‏
• אחות קטנה, רומן, תרגם מכתב-יד מאיר גנים (גרטנר), דביר, 1955.
• בטרם מבול, רומן מימי הנעורים, מסה על המחבר פ' ולטש, תרגם מכתבי-יד דב שטוק (סדן), העיטורים - ל’ שורין, עם עובד, 1947.‏
• הרפתקה ביפן, רומן, תרגם מגרמנית אביגדור המאירי, מוסד ביאליק, 1943.
• אל החוף, ל"ב ציורים / מאת אריה אלואיל, עם דברי-לואי מאת מכס ברוד, ופרקי ספרות ערוכים בידי א. רוזנצויג, יבנה, תל אביב, תש'ד 1944.
• הרפתקה של נפוליאון, סיפור, עברית - דב שטוק (דב סדן), ‬הוצאת גזית, תל אביב, ת'ש 1940.
• חיי מריבה, תירגם מגרמנית י’ סלעי, עריכה לשונית - שמשון מלצר, דברי מבוא - ח’ יחיל, ירושלים תשכ'ז 1967.
• חנה רובינא, רישומים - אבא פניכל, הקדמה - מכס ברוד, מסדה, רמת גן, 1967.

ספרי קפקא שערך בעברית

• יומנים, מאת פרנץ קאפקא, בעריכת מאכס ברוד, שוקן, 1979.
• הטירה, פראנץ קאפקא, מומחז על ידי מאכס ברוד, תרגם א"ד שפיר, שוקן, 1955.
• פראנץ קאפקא, ביוגרפיה, תורגם מגרמנית בידי עדנה קורנפלד, עם עובד, 1972.

מחזות שכתב, עיבד ותרגם

• הטירה, על פי קפקא, עיבוד מכס ברוד. עברית אברהם הוס, במאי יוסי יזרעאלי, הוצג בהבימה, פברואר 1976.
• החייל האמיץ שוויק, עיבוד מכס ברוד, תרגום אביגדור המאירי.
• הגדה של פסח, אורטוריה, מוזיקה פאול דסאו, הליברית מאת מכס ברוד.
• ראובני שר היהודים, גרמנית, המחזה, בתרגומו של מ"ז וולפובסקי, הוצג בהבימה, בשנת 1940.
• שאול מלך ישראל, מחזה תוגה בחמש מערכות, מאת מכס ברוד וש’ שלום, ירושלים, תש'ד 1944.

לקריאה נוספת

• נורית פגי, משינוי אידאי לשינוי פואטי, אתיקה פוליטיקה ופואטיקה ביצירות הפרוזה של מקס ברוד. זהו ספר המחקר העברי הראשון העוסק ביצירתו של מקס ברוד. 2013.
• פליקס ולטש, 'דרכו של מאקס ברוד', מאסף דברי ספרות ג (תשכ"ב), 214–224.
• יוסף סלעי, מאכס ברוד: עיונים במשנתו, תל אביב: עם עובד, (תשל"ב 1972.
• מרגריטה פזי, 'דרכו של מקס ברוד אל האמת', הארץ (22.12.1978), 23.
• אלעזר בניועץ, 'מאכס ברוד: רשימות ביו-ביבליוגראפיות', האומה יא (תשל"ד 1974), 96–102.
• אב"א אחימאיר, 'מכס ברוד: ציוני מדיני', בתוך: עין הקורא: כתבים נבחרים, כרך ו, עמ' 66–63.
• צ. כרמל, 'משנתו הציונית וההומאניסטית של מאכס ברוד', הדאר נ (תשל"א 1971), 103.
• מקס ברוד, 'מכתבים לש. שלום ולמ. גורלי', תצליל ה (תש"ל 1970), 100–104.
• מקס ברוד, 'שלושה מכתבים לש. שלום', מאזנים כח (תשכ"ט 1969), 101–100.

• Hugo Gold (Hrsg.), Max Brod: ein Gedenkbuch, 1884-1968, Tel-Aviv: Olamenu, 1969.

קישורים חיצוניים

• ש. שלום, מכס ברוד - בן ששים, דבר, 5 במאי 1944
• א. פויארשטין, רבע שעה עם מכס ברוד, דבר, 21 במרץ 1947
• מ. גורלי, רשימות מוסיקליות: מכס ברוד כקומפוזיטור, דבר, 28 במרץ 1952
• י. שריק, פגישה עם מכס ברוד: במלאות לו שבעים שנה, מעריב, 28 במאי 1954
• א. קישון, מכס ברוד בן שבעים, או: כך צריך לחגוג, מעריב, 31 במאי 1954
• מ. אחי-יוסף , הסופר שאינו יודע כמה ספרים כתב: שיחה עם מכס ברוד – ליובל השבעים, דבר, 25 ביוני 1954
• ש., מכס ברוד בן שבעים וחמש, דבר, 5 ביוני 1959
• שני מכתבי נעורים של מכס ברוד (המכתבים נכתבו לש. ה. ברגמן ונמסרו על ידו למוסף), דבר, 5 ביוני 1959, המשך
• ד. ל., מעט לעט: מכס ברוד, מעריב, 30 באפריל 1964
• ד. ל., המומר וה"גוי", מעריב, 10 בדצמבר 1965 (על המונוגרפיה של ברוד על יוהנס רויכלין)
• ש. שלום, ספרים: "הבלתי ניתן ליהרס" למכס ברוד, דבר, 21 ביוני 1968
• ש. שלום, ד"ר מכס ברוד, דבר, 22 בדצמבר 1968 עם מותו)
• מכס ברוד הובא למנוחות, מעריב, 24 בדצמבר 1968
• מכתבי מכס ברוד לש. שלום (ליום הולדתו ה-85 של מאכס ברוד ז"ל), דבר, 30 במאי 1969
• מאכס ברוד כאיש מלחמה, מעריב, 25 ביולי 1969
• ש. שלום, מכס ברוד (שנה למותו), דבר, 28 בנובמבר 1969
• ג. קרסל, ספר־יובל שנהפך לספר־זכרון: עולמו של מאכס ברוד, מעריב, 12 בדצמבר 1969
• ש. שלום, לזכרו של מקס ברוד, דבר, 4 ביוני 1971
• עוזי דורנאי: היינריך פון קלייסט - חייו ויצירתו, מאת מכס ברוד
• עופר אדרת, פרשת העיזבון האבוד של מקס ברוד
• עופר אדרת, מכתב נשכח של מקס ברוד, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2008
• עופר אדרת, בצלו של קפקא, באתר עכבר העיר, 7 באוגוסט 2008
• עופר אדרת, בעקבות האישה של הדוד מקס, באתר עכבר העיר, 7 באוגוסט 2008
• עופר אדרת, פורנו במקום קפקא, באתר עכבר העיר, 7 באוגוסט 2008
• עופר אדרת, מי זרק את הכרטיסיות של ברוד?, באתר עכבר העיר, 18 בספטמבר 2008
• עופר אדרת, מקסים וחולה ועקום, באתר עכבר העיר, 18 בספטמבר 2008
• עופר אדרת, התחקיר המלא על העיזבון של ברוד, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2009
• עופר אדרת, המפתחות לכספות של קפקא, באתר עכבר העיר, 4 בנובמבר 2009
• נורית פגי, של מי הירושה הזו: המאבק על העזבונות של מקס ברוד ופרנץ קפקא, מגזין ארץ אחרת, גיליון מס' 55, פברואר-מרץ 2010

מפרי עטו:

• מאמרו של מקס ברוד על התיאטרון ב"במה עברית"
• הבחינה, דואר היום, 30 בינואר 1936
• שני שירים: לילה; ידעתי (תרגם מכ"י ש. שלום), דבר, 8 במאי 1942
• מקבת בתמורות העתים, דבר, 21 במאי 1954
• פנקס קטן: סופרים נגד שגעון־המונים (עם הצגת "ציד המכשפות" לארתור מילר ב"הבימה"), דבר, 25 ביוני 1954
• פנקס קטן: קוריוזים מעולם הספרים, דבר, 30 ביולי 1954

הערות שוליים

הקודם: אורי צבי גרינברג

פרס ביאליק 1948

הבא: דוד שמעוני