מ.ק. 20

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מכשיר קשר מק. 20)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מ.ק. 20 (נקרא בצבא האמריקני 300-SCR ובארץ גם בשם מ.ק. 300) היה מכשיר קשר נייד לשימוש צבאי באמצעות נשיאה על הגב. זה היה המכשיר האמריקני הנייד המבצעי הראשון. נעשה בו שימוש רב בחזיתות השונות. הופיע בסרט "להציל את טוראי ריאן".

פיתוח וייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדריך טכני למכשיר SCR-300

פיתוח המכשיר החל בשנת 1940 על ידי צוות קטן של מהנדסים בחברת מוטורולה בארצות הברית. החברה קיבלה חוזה ממשרד המלחמה בו התבקשה לפתח ולייצר מכשיר קשר נייד עבור חילות הרגלים שיפעל על סוללות ויהיה בו זמנית משדר וגם מקלט. צוות של ארבעה מהנדסים בראשותו של דן נובלה החל בעבודה. נובלה האמין שניתן לפתח מכשיר קטן ונייד שיענה לדרישות. הוא שכנע את קולונל או-קונל ביכולת של מוטורולה לפתח את המכשיר ובעקבות זאת העביר הצבא הזמנה לחברה. צוות קטן של ארבעה מהנדסים הצליח להתגבר על מכשולים רבים ופיתח מכשיר שהפתיע לטובה ביכולות שלו את קציני החי"ר והקשר של הצבא שהציבו מגבלות של עמידה בזעזועים, תנאי טמפרטורה קשים ולחות גבוהה. המבחנים עברו בהצלחה מלאה והחברה החלה בייצור סדיר. בסך הכל ייוצרו בשנות המלחמה כ- 50.000 מכשירים. למרות שבהשואה למכשירים ניידים של שנות האלפיים הוא גדול וכבד יחסית, הרי הכנסת המכשיר לפעילות מבצעית של כוחות הקרקע הייתה מהפכה בנושא שליטה תיאום הכוחות והבקרה.

מבנה ותכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משקל המכשיר כולל הסוללה: 16 ק"ג.
  • מידות המכשיר: רוחב: 29 ס"מ, עומק: 13 ס"מ, גובה: 43 ס"מ.
  • סוג אפנון: אפנון תדר (FM)
  • תחום תדרים: 40.0 - 48.0 מה"צ
  • הספק: 0.3 וט
  • הופעל על ידי 18 שפופרות.
  • אספקת מתח סוללה מסוג BA-70 או BA-80 שסיפקו מתחים של 4.5, 90 ו-150 וולט. ניתן להפעילו מרכב במתח של 12 וכן 24 וולט, באמצעות ספק כוח הבא במקום בית הסוללה.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכשירים הראשונים שייוצרו הוטסו כדי להשתתף בפלישה לאיטליה. חלק גדול נשלח לזירת האוקיינוס השקט, אולם להערכה הגדולה ביותר זכו המכשירים בפלישה לנורמנדיה במסגרת מבצע "אוברלורד".

קשרים על גג מגדל המים בבארי מתפעלים מק. 20, 1948

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכשירים הראשונים הגיעו לארץ ישראל בתחילת 1948. המחסור למכשירים היה גדול והדרישה הייתה רבה. כך למשל בהתקפה שביצע הגדוד השלישי של חטיבת יפתח על משטרת נבי יושע ב-20 באפריל 1948 קיבלו רק 3 יחידות מתוך חמש שיצאו את המכשירים. המחסור במכשירי קשר גרם לא פעם לאבדות ולכישלון פעולות. כך למשל בתגבורת שנשלחה על ידי חטיבת הנגב לעזרת קיבוץ יד מרדכי שכללה 8 משוריינים, היה רק מכשיר אחד במשורין הראשון. התגבורת התפצלה בעקבות התקלות עם יחידות מצריות ללא יכולת להתקשר ובסופו של דבר הנתק הפיזי מהתגבורת וללא קשר אתם, הוביל להחלטה על נסיגה.

למכשירים אלה הייתה חשיבות מכרעת בקרב על הגנת צפת שערך הגדוד השלישי של חטיבת יפתח. באותו קרב היו בשימוש הגדוד 6 מכשירים ששמשו את מפקדי הפלוגות. חלק קטן של הכוחות הפורצים השתמשו במכשירים קטנים (3 מכשירים) מסוג ווקי טוקי.

גם בפעולה הבאה של הגדוד השלישי מחטיבת יפתח בכיבושי משלטים סביב לטרון ב-11 ביוני השתמש הגדוד ב- 5 מכשירי מ.ק. 20 בלבד.

בליל ה- 12/13 ביולי יצאה פלוגה מגדוד 55 של גבעתי לפעולת הטרדה לאזור המערך הצפוני של הצבא המצרי באשדוד. לצורך פעולה זו התקבלו לראשונה שני מכשירי מ.ק. 20 כאשר אחד עמד לרשות המג"ד ושני לרשות מפקד הפלוגה. הקשר בין המ"פ לשאר המחלקות בוצע באמצעות רצים‏[1]. במרחב חטיבת הנגב צוידו חלק מהיישובים במכשיר זה. (ראו תמונה משמאל - המכשיר של קיבוץ בארי).

הדור הבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכשיר המ.ק. 20 שימש את צה"ל עד תחילת שנות ה-60 כאשר הוחלף במכשיר קטן וקל יותר בעל תכונות משופרות: מ.ק 10.

את מכשיר המ.ק. 10 החליף בשנות השבעים המכשיר מ.ק. 77.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיוה ארבל, הנערה עם האקדח, ספריית הפועלים, 1999.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קורות גדוד 55 במלחמת העצמאות ע' 110