מכתבי אל-עמארנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אחד ממכתבי אל עמרנה, מכתבו של עַזירוּ מלך ממלכת אמורו לפרעה. (א"ע 161)

מכתבי אֶל-עַמַארְנָה הם ברובם מכתבים שנכתבו על ידי שליטים שונים, אל מלך מצרים בתקופה של כ-20 שנה, בימי המלכים אמנחותפ השלישי, אח'נאתון ותות ענח' אמון. המכתבים מתוארכים לאמצע המאה ה-14 לפנה"ס. חלק מועט מהמכתבים נכתבו על ידי אמנחותפ השלישי לשליטים אחרים.

מכתבים אלה התגלו באל-עמארנה שבמצרים התיכונה ומהווים את המקור העיקרי להכרת ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת. קורפוס המכתבים מכיל 382 תעודות, חלקן בשברים קטנים. מתוך התעודות, 350 הן מכתבים או רשימות של מתנות ואילו 32 לוחות מכילים מסמכים אחרים: ספרות מיתולוגית מסופוטמית, חיבורים דידקטיים, מילונים ורשימות אלים. חלק מהלוחות נמצא שבור וקטוע עד שלא ניתן לסווגם.‏[1] רוב המכתבים נשלחו על ידי שליטי כנען, שהייתה תחת חסות מצרית, ומקצתם ממעצמות אחרות באזור.

גילוי המכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1887 חפרה פלאחית מצרית באדמה בחורבות האתר במטרה להעבירה לגינתה. בתוך האדמה היא מצאה לוחות חומר לא שרופים עם כתב עליהם. לוחות אלה הגיעו לפקידי ממשל מצריים והגיעו באמצעות סוחרי עתיקות גם למוזיאונים. בשנים 1892-1891 נערכו במקום חפירות ארכאולוגיות על ידי פלינדרס פיטרי. חפירות נוספות נערכו בשנים 1911-1914 על ידי משלחת גרמנית, משלחת בריטית חפרה בשנים 1922-1921 וב- 1937-1926 וכן בשנות ה-70 של המאה ה-20.‏[2].

המכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנחותפ הרביעי, אחד ממלכי השושלת הי"ח, המתוארך לאמצע המאה ה-14 לפנה"ס, החל במהפכה דתית שעיקרה עבודת אל השמש (אתון), באופן כמעט-בלעדי. במסגרת המהפכה שינה המלך את שמו לאח'נאתון ובשנת 6 למלכותו, העביר את בירתו לעיר חדשה שייסד - אח'תאתון. בעת ייסוד העיר, העביר אח'נאתון את המכתבים שהטיפול בהם עדיין לא הסתיים מהעיר נא אמון לעיר החדשה.

המכתבים הם לוחות טין שנכתבו בכתב יתדות רובם בשפה האכדית, אשר הייתה השפה הבין־לאומית באותה התקופה.

כיוון שארכיון אל-עמארנה הוא היחיד שנמצא מהתקופה, הוא המקור העיקרי לגביה. בין הדברים שנלמדים מהאיגרות: עוצמתה של מצרים, יחס הערים הכנעניות לשלטון המצרי, המבנה השלטוני והחברתי של הארץ. אחד הממצאים הבולטים במכתבי אל-עמארנה הוא פלישתם של האמורו (או חבירו) לארץ. בשל הדמיון בשם ובזמן, היו חוקרים שטענו שאלו העברים שנכנסו לארץ וכבשוה.

רוב המכתבים שנמצאו בארכיון נשלחו למצרים על ידי מושלים ומלכים ממדינות אחרות. רק חלק קטן מן המכתבים נכתבו במצרים, ורובם ממוענים לוסלים. דעות החוקרים חלוקות באשר לסיבת הימצאות מכתבים שנכתבו במצרים בארכיון. השערת החוקר וויליאם מורן היא שעקב טעות מכתבים אלו לא נשלחו ליעדם, או שבגלל חשיבותם נשמר מהם עותק במצרים. החוקר אנסון רייני משער שמכתבים אלה היו דוגמות או טיוטות למכתבים לוסלים. מכתב א"ע מס' 1 שנכתב במצרים מכיל טעויות סופר והוא ארוך ומסורבל. ההנחה היא שמכתב זה היה טיוטה.

המכתבים שנמצאו בארכיון מייצגים מכתבים שהטיפול בהם הסתיים על ידי הפקידים ולכן נשארו באל-עמארנה כאשר הבירה חזרה על ידי תות ענח' מון בשנת 3 או 4 למלכותו לנא אמון. מכתבים פעילים עברו ביחד עם הפקידות. על גבי המכתבים אין תאריכים, ולכן אי אפשר לדעת בוודאות את סדר התרחשות המאורעות כפי שבאים לידי ביטוי במכתבים. ניתן רק לשער זאת על פי תוכנם.

קורפוס מכתבי אל-עמרנה, כולל גם את מכתב א"ע 333 שהתגלה באתר תל אל-חסי וצורף על ידי קנוטסון לספרו.‏[3]

מכתב מס' 365[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע ממכתבו של "בִּירִדְיה" מושל מגידו:
"אל ה[מל]ך, אדוני, ו[שמ]שי, אמור: כה (אמר) ברדי העבד הכן של המלך לרגלי המלך, אדוני, ושמשי שבע ושבעתיים אני נופל! ידע נא המל על עבדו ועל עירו. הנה אנוכי בעצמי חורש ה(שדות) בשונם וכן אני בעצמי מוביל אנשי מס (עובד)! אך, ראה, הנציבים אשר איתי אינם עושים כמוני ואינם מעבדים את חלקם בשונם ואינם מובילים אנשי מס (עובד)!"[4]

מכתב מס' 287[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע ממכתבו של "עַ‏בְּדִ-חֶ‏בָּה" מושל ירושלים המתייחס לתקיפת העפירו:
"ראה, ארץ גזר, ארץ אשקלון ול[כיש] נותנים להם ל<עפירו> מזון, שמן ואת כל מחסורם. לכן ידאג נא המלך לצבא הסדיר וישלח נא צבא סדיר נגד האנשים הפושעים במלך אדוני! אם יהיה (עוד) בשנה הזאת צבא סדיר, יישארו הארצות ומושלי הערים נאמנים למלך אדוני; אולם אם אין צבא סדיר, למלך ל יהיו ארצות ומושלי ערים. ראה, את ארץ ירושלים זו - לא אבי ולא אמי נתנו לי (אותה). - ראה מעשה מִלכֲּאִלֻ ומעשה בני לַבּאַיַ: אשר נתנו את ארץ המלך לעפרו."[5]

פרסום המכתבים וספרורם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התגלותם בשנת 1887 ניסו הפלחים שגילו את הלוחות למכרם. בתחילה לא הוכרה חשיבותם של הלוחות ולכן חלקם ניזוקו ואף אבדו. בסופו של דבר נמכרו המכתבים למוזיאונים בברלין, בלונדון וחלקם נאסף על ידי רשות העתיקות המצרית והועברו למוזיאון המצרי בקהיר, ובנוסף נתגלגלו מקצת המכתבים לאוספים פרטיים. בשנת 1915 פרסם החוקר הנורבגי יורגן אלכסנדר קנודטזון מהדורה מדעית ראשונה של כלל המכתבים שהיו ידועים בעת ההיא. הוא העתיק 358 לוחות ונתן את הספרור ללוחות שבו משתמשים עד היום. מהדורתו כללה תעתיק, תרגום ופירוש לשוני קצר וכן הוסף פירוש היסטורי של אוטו ובר (Weber) והערות לשוניות של אריך אבלינג (Ebling).

בשנת 1939 פורסם ספרו של מרסר (S.A.B Merce) ספר הכולל תעודות נוספות שהתפרסמו עד שנת 1938. מרסר שמר על הספרור של קנוטסון והוסיף את האות a למכתבים שנוספו. אחרי מלחמת העולם השנייה פורסמו שמונה טקסטים נוספים על ידי גורדון (C.H Gordon) הוא סיפרר אותם בהמשך לספרור של קנוטסון ממס' 359. מהדורות נוספות ומעודכנות שכללו לוחות נוספים שנחשפו באתר החפירות או נמצאו באוספים פרטיים פורסמו בשנת 1970 על ידי החוקר הישראלי אנסון רייני שתרגם מחדש את הלוחות שלא נכללו אצל קנודטזון מתעודה 359 ועד 379. שברים 380 ו-381 זוהו על ידי קלנגל (H. Klengel) במדריך המפורט שפורסם על ידי ז'אן ג'ורג' היינץ (J.G. Heintz). שבר 382 היה שבר שנחשף כנראה על ידי פיטרי ופורסם על ידי ווקר (C.B.F Walker).

ויליאם מורן (W.L Moran) תרגם את המכתבים בשנת 1987 לצרפתית ובשנת 1992 לאנגלית. בשנת 1998 פרסם מריו ליוורני (Liverani) תרגום מעודכן לאיטלקית.

בנוסף לפרסומים אלה, פרסם היינץ בשנת 1995 ביבליוגרפיה ממויינת של כל הספרות המדעית אשר נכתבה על התעודות, כולל עדכון לפרסומים שהוצאו עד שנת 2003. בשנת 1996 פרסם אנסון רייני ארבעה כרכים הדנים בלשון מכתבי אל עמרנה.‏[6]

בשנת 2005 פורסמו 350 המכתבים בתרגום לעברית על ידי ציפורה כוכבי-רייני בספרה "למלך אדוני - מכתבי אל-עמארנה".‏[7]

ספרור המכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתב א"ע 9, מכתבו של בורנבוריאש מלך בבל הכשית לתות ענח' אמון, אוסף המוזיאון הבריטי

המכתבים חולקו לפי אזוריים פוליטיים שהיו בתקופת אל-עמרנה

חקר מוצא מכתבי אל עמארנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה חוקרים מאוניברסיטת תל אביב: נדב נאמן כהיסטוריון, יחד עם חוקר המיקרוארכאולוגיה (ענף העוסק ביישום שיטות מיקרוסקופיות בארכאולוגיה ובדיקת ההרכב והמוצא של חומר) יובל גורן והארכאולוג ישראל פינקלשטיין, חברו כדי לנסות לקבוע את מוצאם של הלוחות מאל עמארנה. יובל גורן הסיר דגימות ממאות לוחות, בדק וקבע מאיזה חומר הם עשויים ומאיזה מקום ברחבי כנען יכול לבוא חומר בעל הרכב כימי ומינרלוגי כזה, ובשילוב עם הנתונים ההיסטוריים העולים מן הלוחות והנתונים הארכאולוגיים מהאתרים ברחבי כנען קבעו החוקרים את מוצא הלוחות שנבדקו. שלושתם כתבו ספר הנושא את השם Inscribed in Clay (חקוק בחומר), ובו הציגו את כל הנתונים ממחקרם, כולל מסקנות על מוצא הלוחות ומה שמשתמע מכך למחקר תעודות אל עמארנה. בדרך זו יכלו לקבוע את מוצאם של לוחות רבים ששם השולח בהם אבד, או שכלל לא נזכר, או שהלוח שבור, ורק מעט שרד ממנו. וכן ישנם מקרים בהם נזכרים שמות של מקומות, אבל חוקרים היו חלוקים בשאלת זיהוים, ובדיקה פטרוגרפית של החימר מאפשרת להכריע בוויכוח זה. שיטת מחקר זו היא חלוצית ויושמה כאן לראשונה, ולמותר לציין שניתן להשתמש בה למחקר של ארכיוני לוחות רבים נוספים שנכתבו בכתב היתדות ונתגלו בחפירות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ערך בוויקיפדיה האנגלית המפרט בטבלה את המקומות והשליטים המוזכרים במכתבי אל-עמארנה, פרוט לפי מספרי מכתבים - Amarna letters–localities and their rulers (אנ')
  • טבלה של המכתבים לפי סדר, תוך ציון שם הכותב, העיר ומקבל המכתב בערך בוויקיפדיה האנגלית Amarna letters (אנ')
  • מכתבי תענך
  • מכתבי כומידו

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, כמד, תענך, ומכתבים נוספים מהמאה הארבע-עשרה לפסה"נ (ספריית האנציקלופדיה המקראית, כ), תרגמה: ציפורה כוכבי-רייני, מוסד ביאליק, ירושלים; והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ה, 345 עמ'.‏[8]
  • נדב נאמן, "תעודות עמארנה בין מחקר היסטורי למחקר ארכאולוגי" - במלאת 120 שנה לגילוי ארכיון עמארנה, זמנים, חוברת 101, חורף 2008, עמ' 6-4 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  • יצחק מייטליס, לחפור את התנ"ך: על מקרא וארכאולוגיה, הוצאת ראובן מס, עמ' 172-167, ודפים נוספים
  • Yuval Goren, Israel Finkelstein and Nadav Na'aman, Inscribed in Clay: Provenance Study of the Amarna Tablets and Other Ancient Near Eastern Texts, (Monograph Series of the Sonia and Marco Nadler Institute of Archaeology), Tel Aviv, Tel Aviv University: Emery and Claire Yass Pub, in Aracheology, 2004.
  • Goren, Y., Bunimovitz, S., Finkelstein, I. and Na'aman, N. 1993 "The Location of Alashiya, Petrographic analysis of the tablets". American Journal of Archaeology 107:233-255

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה, ציפורה כוכבי-רייני, ירושלים, מוסד ביאליק, 2005 עמוד 4
  2. ^ ציפורה כוכבי-רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה, ירושלים, מוסד ביאליק, 2005 עמודים 2-1
  3. ^ למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, כמד, תענך, ומכתבים נוספים מהמאה הארבע-עשרה לפסה"נ', עמ' 14
  4. ^ רבקה גונן, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידה 7 עמוד 101
  5. ^ ציפורה כוכבי רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, מוסד ביאליק, ירושלים; והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ה, עמ' 214-213
  6. ^ נדב נאמן, תעודות עמארנה בין מחקר היסטורי לממצא ארכאולוגי זמנים 101 עמוד 4, 2008
  7. ^ למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה, ציפורה כוכבי-רייני, ירושלים, מוסד ביאליק, 2005 עמודים 4-3
  8. ^ ביקורת: אמנון אלטמן, ‏מכתבי אל-עמארנה בלבוש חדש, קתדרה 123, מרץ 2007, עמ' 172-167.