מכתבי אל-עמארנה

אחד ממכתבי אל עמרנה (EA 161)

מכתבי אֶל-עַמַארְנָה הם מכתבים שנכתבו אל מלך מצרים בתקופה של כ-20 שנה, בימי המלך אח'נאתון ובימי אביו אמנחותפ השלישי והמתוארכים לאמצע המאה ה-14 לפנה"ס. מכתבים אלה התגלו באל-עמארנה שבמצרים התיכונה. מכתבים אלו מהווים את המקור העיקרי להכרת ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת. הארכיון הכיל 382 תעודות, חלקן בשברים קטנים. מתוך התעודות, 350 הן מכתבים או רשימות של מתנות ואילו 32 לוחות הכילו מסמכים אחרים: ספרות מיתולוגית מסופוטמית, חיבורים דידקטיים, מילונים ורשימות אלים. חלק מהלוחות נמצא שבור וקטוע עד שלא ניתן לסווגם.‏ רוב המכתבים הם משליטי כנען שהייתה תחת חסות מצרית, ומקצתם מהמעצמות האחרות שבאזור.

גילוי המכתבים

בשנת 1887 חפרה פלאחית מצרית באדמה בחורבות האתר במטרה להעבירה לגינתה. בתוך האדמה היא מצאה לוחות חומר לא שרופים עם כתב עליהם. לוחות אלה הגיעו לפקידי ממשל מצריים והגיעו באמצעות סוחרי עתיקות גם למוזיאונים. בשנים 1892-1891 נערכו במקום חפירות ארכאולוגיות על ידי פלינדרס פיטרי. חפירות נוספות נערכו בשנים 1911-1914 על ידי משלחת גרמנית, משלחת בריטית חפרה בשנים 1922-1921 וב- 1937-1926 וכן בשנות ה-70 של המאה ה-20.‏.

המכתבים

אמנחותפ הרביעי, אחד ממלכי השושלת הי"ח, המתוארך לאמצע המאה ה-14 לפנה"ס, החל במהפכה דתית שעיקרה עבודת אל השמש (אתון), באופן כמעט-בלעדי. במסגרת המהפכה שינה המלך את שמו לאח'נאתון והעביר את בירתו לעיר חדשה שייסד - אח'תאתון. בעיר זו הקים ארכיון שכלל את המכתבים שנכתבו אליו ואל אביו.

המכתבים הם לוחות טין שנכתבו בכתב יתדות בשפה האכדית, אשר הייתה השפה הבין־לאומית באותה התקופה.

כיוון שארכיון אל-עמארנה הוא היחיד שנמצא מהתקופה, הוא המקור העיקרי לגביה. בין הדברים שנלמדים מהאיגרות: עוצמתה של מצרים, יחס הערים הכנעניות לשלטון המצרי, המבנה השלטוני והחברתי של הארץ. אחד הממצאים הבולטים במכתבי אל-עמארנה הוא פלישתם של האמורו (או חבירו) לארץ. בשל הדמיון בשם ובזמן, היו חוקרים שטענו שאלו העברים שנכנסו לארץ וכבשוה.

רוב המכתבים שנמצאו בארכיון היו מכתבים שנשלחו למצרים על ידי מושלים ומלכים ממדינות אחרות. מעוט קטן היו מכתבים שנכתבו במצרים רובם ממענים לוסלים. דעות החוקרים חלוקות לסיבת המצאות מכתבים שנכתבו במצרים בארכיון. השערת החוקר וויליאם מורן הייתה שאולי היו אלה מכתבים שבטעות לא נשלחו או שנשמר מהם עותק במצרים בגלל חשיבותם. החוקר אנסון רייני הניח שאולי מכתבים אלה היו דוגמות או טיוטות למכתבים לוסלים. מכתב מספר 1 שנכתב במצרים מכיל טעויות סופר והוא ארוך ומסורבל. ההנחה היא שמכתב זה היה טיוטה.

המכתבים שנמצאו בארכיון מייצגים מכתבים שהטיפול בהם הסתיים על ידי הפקידים ולכן נשארו באל-עמארנה כאשר הבירה חזרה לנא אמון. מכתבים פעילים עברו ביחד עם הפקידות. על גבי המכתבים אין תאריכים, ולכן אי אפשר לדעת בוודאות את סדר התרחשות המאורעות כפי שבאים לידי ביטוי במכתבים. ניתן רק לשער זאת על פי תוכנם.

מכתב מס' 365

קטע ממכתבו של "בִּירִדְיה" מושל מגידו:
"אל ה[מל]ך, אדוני, ו[שמ]שי, אמור: כה (אמר) ברדי העבד הכן של המלך לרגלי המל, אדוני, ושמשי שעב ושבעתיים אני נופל! ידע נא המל על עבדו ועל עירו. הנה אנוכי בעצמי חורש ה(שדות) בשונם וכן אני בעצמי מוביל אנשי מס (עובד)! אך, ראה, הנציבים אשר איתי אינם עושים כמוני ואינם מעבדים את חלקם בשונם ואינם מובילים אנשי מס (עובד)!"‏

מכתב מס' 287

קטע ממכתבו של "עַ‏בְּדִ-חֶ‏בָּה" מושל ירושלים המתייחס לתקיפת החבירו:
"הנה ראה: ארץ (העיר) [ג]זר ארץ ,(העיר) אשקלון והעיר ל[כיש] נותנים להם ל<חבירו> אוכל, שמן ואת כל מאומה מעשרימו וידאג המלך בעצמו לצבא קשתים: לכן, ישלח המלך את קשתיו נגד האנשים האלו. כי עשו עברה נגד אדוני המלך! אם ישבו כאן במשך השנה הזאת הקשתים, אז יישארו כל הארצות [ו]החזנים (נאמנים) לאדוני המלך [א]בל כאשר אין כאן הקשתים גם לא יהיו עוד [הא]רצות והמושלים נאמני למלך; אך ראה את ארץ-העיר ירושלים הזאת! לא אבי ולא אמי [נ]תנו לי אותה, - ידו ה[חזקה של מלכי] [נ]תנה אותה לי! וראה (לעומת זאת) את המעשר אשר עשו מלכי-אל ומעשה בני לביה: הם נתנו את ארץ המלך לח'בירו."‏

פרסום המכתבים וספרורם

לאחר התגלותם בשנת 1887 ניסו הפלחים שגילו את הלוחות למכרם. בתחילה לא הוכרה חשיבותם של הלוחות ולכן חלקם ניזוקו ואף אבדו. בסופו של דבר נמכרו המכתבים למוזיאונים בברלין, בלונדון וחלקם נאסף על ידי רשות העתיקות המצרית והועברו למוזיאון המצרי בקהיר, ובנוסף נתגלגלו מקצת המכתבים לאוספים פרטיים. בשנת 1915 פרסם החוקר הנורבגי יורגן אלכסנדר קנוטסון (Knudtzon) מהדורה מדעית ראשונה של כלל המכתבים שהיו ידועים בעת ההיא. הוא העתיק 358 לוחות ונתן את הספרור ללוחות שבו משתמשים עד היום. מהדורתו כללה תעתיק, תרגום ופירוש לשוני קצר וכן הוסף פירוש היסטורי של אוטו ובר (Weber) והערות לשוניות של אריך אבלינג (Ebling).

בשנת 1939 פורסם ספרו של מרסר (S.A.B Merce) ספר הכולל תעודות נוספות שהתפרסמו עד שנת 1938. מרסר שמר על הספרור של קנוטסון והוסיף את האות a למכתבים שנוספו. אחרי מלחמת העולם השנייה פורסמו שמונה טקסטים נוספים על ידי גורדון (C.H Gordon) הוא סיפרר אותם בהמשך לספרור של קנוטסון ממס' 359. מהדורות נוספות ומעודכנות שכללו לוחות נוספים שנחשפו באתר החפירות או נמצאו באוספים פרטיים פורסמו בשנת 1970 על ידי החוקר הישראלי אנסון רייני שתרגם מחדש את הלוחות שלא נכללו אצל קנוטסון מתעודה 359 ועד 379. שברים 380 ו-381 זוהו על ידי קלנגל (H. Klengel) במדריך המפורט שפורסם על ידי ז'אן ג'ורג' היינץ (J.G. Heintz). שבר 382 היה שבר שנחשף כנראה על ידי פיטרי ופורסם על ידי ווקר (C.B.F Walker).

ויליאם מורן (W.L Moran) תרגם את המכתבים בשנת 1987 לצרפתית ובשנת 1992 לאנגלית. בשנת 1998 פרסם מריו ליוורני (Liverani) תרגום מעודכן לאיטלקית. בשנת 2005 פורסמו 350 המכתבים בתרגום לעברית על ידי ציפורה כוכבי-רייני בספרה "למלך אדוני - מכתבי אל-עמארנה".‏

בנוסף לפרסומים אלה, פרסם היינץ בשנת 1995 ביבליוגרפיה ממויינת של כל הספרות המדעית אשר נכתבה על התעודות, כולל עדכון לפרסומים שהוצאו עד שנת 2003. בשנת 1996 פרסם אנסון רייני ארבעה כרכים הדנים בלשון מכתבי אל עמרנה.‏

חקר מוצא מכתבי אל עמארנה

שלושה חוקרים מאוניברסיטת תל אביב: נדב נאמן כהיסטוריון, יחד עם חוקר המיקרוארכאולוגיה (ענף העוסק ביישום שיטות מיקרוסקופיות בארכאולוגיה וובדיקת ההרכב והמוצא של חומר) יובל גורן והארכאולוג ישראל פינקלשטיין, חברו כדי לנסות לקבוע את מוצאם של הלוחות מאל עמארנה. יובל גורן הסיר דגימות ממאות לוחות, בדק וקבע מאיזה חומר הם עשויים ומאיזה מקום ברחבי כנען יכול לבוא חומר בעל הרכב כימי ומינרלוגי כזה, ובשילוב עם הנתונים ההיסטוריים העולים מן הלוחות והנתונים הארכאולוגיים מהאתרים ברחבי כנען קבעו החוקרים את מוצא הלוחות שנבדקו. שלושתם כתבו ספר הנושא את השם Inscribed in Clay (חקוק בחומר), ובו הציגו את כל הנתונים ממחקרם, כולל מסקנות על מוצא הלוחות ומה שמשתמע מכך למחקר תעודות אל עמארנה. בדרך זו יכלו לקבוע את מוצאם של לוחות רבים ששם השולח בהם אבד, או שכלל לא נזכר, או שהלוח שבור, ורק מעט שרד ממנו. וכן ישנם מקרים בהם נזכרים שמות של מקומות, אבל חוקרים היו חלוקים בשאלת זיהוים, ובדיקה פטרוגרפית של החימר מאפשרת להכריע בוויכוח זה. מחקר זה הוא חלוצי ויושם כאן לראשונה, ולמותר לציין שניתן להשתמש בה למחקר של ארכיוני לוחות רבים נוספים שנכתבו בכתב היתדות ונתגלו בחפירות.

לקריאה נוספת

• למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, כמד, תענך, ומכתבים נוספים מהמאה הארבע-עשרה לפסה"נ (ספריית האנציקלופדיה המקראית, כ), תרגמה: ציפורה כוכבי-רייני, מוסד ביאליק, ירושלים; והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ה, 345 עמ'.

• Yuval Goren, Israel Finkelstein and Nadav Na'aman, Inscribed in Clay: Provenance Study of the Amarna Tablets and Other Ancient Near Eastern Texts, (Monograph Series of the Sonia and Marco Nadler Institute of Archaeology), Tel Aviv, Tel Aviv University: Emery and Claire Yass Pub, in Aracheology, 2004.

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא מכתבי אל-עמרנה בוויקישיתוף
• אנציקלופדיה של אל עמראנה, המכילה את סיכום המכתבים (באנגלית)
• מכתבי אל עמארנה, במחלקה להיסטוריה, לפילוסופיה וליהדות של האוניברסיטה הפתוחה
• תְּעוּדוֹת אֶל עַמַארְנָה, באנציקלופדיה מקרא גשר
• מכתבי אל-עמרנה באתר אוניברסיטת תל אביב
• מכתבי אל-עמראנה במוזיאון ברלין
• גרשון גליל, ‏ערי הממלכה הכנעניות במאה הי"ד לפה"ס: היקפן ומעמדן המדיני, קתדרה 84, יולי 1997, עמ' 52-7