מכתבי לכיש

העתק מחזית מכתב מס' 3

העתק צידו האחורי של מכתב מס' 3

מכתבי לכיש או חרסי לכיש הם עשרים ושניים אוסטרקונים – חרסים ועליהם כתובות דיו – אשר רובם נתגלו בחפירות שנוהלו על ידי הארכאולוג הבריטי ג'יימס לסלי סטרקי בתל לכיש בשנת 1935; חרסים 19, 20 ו-21 נתגלו בשנת 1938; חרס 22 נתגלה בשנת 1966.

נפתלי הרץ טור-סיני (טורטשינר) פיענח את הכתובות בשנת 1935 ו-1938, ופרסם אותן בספרים באנגלית ובעברית. גם הגאולוג והפוליטיקאי בני בגין הוציא ספר ובו הצעותיו לפענוח התעודות.

החרסים מתחלקים לחמישה סוגים:

18 מכתבים (מס' 2-18, 21)

רשימת שמות (מס' 1)

רשימת שמות ומספרים (מס' 19)

חשבון משלוח (מס' 20)

רשימת הנפקה למוטבים (מס' 22)

רוב המכתבים נמצאו בבית השער הקטן בכניסה לעיר העליונה, בתוך שכבת שריפה, ועל כן ניתנים לתיארוך לשנים 597–587 לפנה"ס, כלומר בין סוף ימי יהויכין לבין חורבן לכיש על ידי נבוכדנצר. שלושה מכתבים (מס' 19, 20, 21) נמצאו בראש התל.

המכתבים נכתבו בידי אדם בשם הושעיהו (מס' 3), והוא נשלח אל "אדונו" יאוש (=צורה מקוצרת של יאשיהו), שהיה ככל הנראה מפקד לכיש (בה נמצאו המכתבים). עמדתו של יאוש הייתה חשובה, והוא מתואר כבעל השפעה על השרים והמלך, הכותבים אליו.

הושעיהו, המכנה עצמו במכתבים אלו "עבדך כלב", כסמל לכפיפות, היה ככל הנראה ממונה על אחת המצודות שבסביבה. על פי חרס 4, לא היה בין המצודה של הושעיהו לעיר לכיש קשר עין. לדעת טור-סיני, המכתבים מעידים כי מבצרו של הושעיהו נפל לפני לכיש, וכי הוא ברח ללכיש ושם הובא לחקירה או למשפט על תפקודו בזמן המלחמה. זו הסיבה, לדעתו, שהחרסים נמצאו לא בארמון עצמו, אלא בבית השער, מקום ששימש באופן מסורתי לקיום משפטים.

ביטויים חוזרים

• פתיחה: "אל אדֹני יאוּש, יַשְמַע יהוה את אֲדֹנִי שְמֻעֹת שָלֹם עַתָ כּיֹם"
• כלומר פנייה: "אל אדוני יאוש"
• ברכת שלום: "יהוה ישמיע לך שמועות שלום"
• וביטוי ברכה: "עתה כיום !", כלומר עכשיו - באופן מיידי.
• וכן: "יראה יהוה את אדוני... שלום!"
• ביטויי עליבות וכפיפות: "מי עבדך, כלב, כי זכר אדוני את עבדו?"

תוכן החרסים

הניקוד וההשלמות המסומנות בסוגריים מרובעים: "[]" הן על פי הצעותיהם של טור-סיני ושמואל אחיטוב.

חרס 1 גמריהו בן הצליהו יאזניהו בּן טבשלם חגב בּן יאזניהו מבטחיהו בּן ירמיהו מתניהו בּן נריהו חרס זה הוא רשימת שמות.	חרס 2 אל אדנִי יאוּש. ישמע יהוה את אדני שמֻעֹת שלֹ ם. עתָ כּיֹם עתָ כּיֹם. מי עבד ך כּלב כּי זכר אדני את עבדֹ[ה]. י[בַ]כֵּר. יהוה את. [אדני]י דבָר. אשר לא. ידעתֹה.	חרס 3 צד א: עבדך הושעיהו שלח ל הגד לאדני יאוש. ישמִעַ יהוה את אדנִי שמֻעת שלֹם ושמֻעַת טֹב ועתָ, הַפְקַח נא אֶת אֹזֶן עבדךָ לַסֵפֶר אשר שלחתה לעבדך אמש. כי לֵב עבדך דָוֵה מאז שלחֶךָ אל עבד ךָ. וכי אמר אדנֹי: "לא ידעתה קרא ספר". חַיהוה אם נסה א יש לקרא לי ספר לנצח. וגם כל ספר אשר יבא אלי, אם קראת אתה, ועוד אֶתנֶנהוּ אל מאוּמ[ה]. ולעבדך הֻגַד לאמֹר ירד שר הצבא כניהו בן אלנתן לבֹא מצרימה ואת צד ב: הוֹ‏דַוְיָהוּ בן אחיהו ו אנשָו שָלַח לקחת מזה. וספר טֹביהוּ עבד המלך הבא אל שלם בן ידע מאת הנבִא לאמ ר: "הִשמֵר"! שלָחֹה עב[ד]ך אל אדנִי
	אוסטריקון מס' 2

לדעת טור-סיני, מכתב זה מתייחס לאירוע המתואר במקרא (ירמיהו כו כ-כד), שבו שלח יהויקים מלך יהודה את אלנתן בן עכבור ואנשיו לתפוס את הנביא אוריהו בן שמעיהו מקריית יערים, שנמלט למצרים. הם החזירוהו לירושלים ושם הוצא להורג. אך גם אם ישנו דמיון מסוים בין שני המקרים לא ניתן לטעון בוודאות לזהות ביניהם, ולו רק בשל העובדה ששמותיהם של שרי הצבא אינם זהים (אך דומים - השם אלנתן מופיע בשניהם).

אוסטריקון 4 צד ב'

חרס 4 צד א: יַשמַע יהוה את אדֹנִי עתָ כּיֹם שמֻעֹת טֹב. ועתָ כּכֹל אשר שָלַח אדֹנִי כּן עָשָה עבדךָ. כתבתי על הדלת ככל אשר שָלח אדני אלי. וכי שלח א דני על דבר בית הרפד אין שם א דם. וסמכיהו לקחה שמעיהו ו יעלהו העירה [ועבדך איננ י שולח שמה אֹתֹה עו[ד היֹם] צד ב: כי אם בתְסִבַּת הבֹּקֶר [אשלחהו] וידע כי אל מַשֻאֹת לָכִש נַחְ נוּ שֹמרִים כּכֹל האֹתֹת אשר נתן אדֹנִי. כּי לֹא נִראֶה את עֲזֵ קָה.

חרס 5 יַשמַע יהוה את אדֹנִי שמֻעֹת שלֹם וטֹב עתָ כּיֹם עַתָ כּיֹם. מי עבדך כּלב כי שלחתָ אל עבד ך את הספרִם. ואז ו עַתָ הֵשִב עבדך הספרִ ם אל אדנִי. יד טֹביָ הו [באשר נעשה] בֹּ ה. מה לעבדך י[נ]א טביהו זרֹע למלך

על־פי הארכאולוג יגאל ידין הכוונה בבטוי "אל משואות לכיש" הוא "על" משואות לכיש: כלומר משמר העיר מדווח כי המשוּ‏אות בעזקה, העיר הסמוכה - כבו, וכי נבוכדנצר מלך בבל כבש את העיר, וכל שנותר למגני לכיש לעשות הוא להוסיף ולהתבצר בעירם. בני בגין שחקר את החרסים בספרו, חולק על הפרשנות הזו וטוען שהחרס מתעד דיווח שגרתי בו מדווח הכותב כי הם צופים למשואות לכיש כדי לקבל הודעות מהפיקוד הגבוה (בימי קדם השתמשו במשואות ובלפידים לצורך העברת מסרים בין מקומות רחוקים), שכן הם אינם יכולים לראות את האיתותים הנשלחים ממשואות עזקה, שנמצאת בנקודה נמוכה יותר.

חרס 6

אל אדֹנִי יאוּש. יֶרֶא יהוה א ת אדֹנִי אַתָ העַתָ הזה שלֹם. מי עבדך כּלב כּי שלח אדֹנִי את סֵפֶ ר המלך ואת סִפרֵי השׂרִם לאמֹ ר: "קרָא נָא". והנה דִברֵי הַנָבִא לא טֹבִם לרַפֹּת יָדַיִם וּלהש קִט ידי הארץ הם. יד ע[זר] יהו ואנש[ו. ו]עתה אדֹנִי הלֹא תכ תֹב אֲלֵהֶם לאמֹר. למה זה ל מלך. ולמה תעשו הדב ר הזה. וחַי יהוה אֱלֹהֶ יךָ. כּי אָנָא לא קָרָא עב דךָ את הסֵפֶר ולא הֵהִן לאמֹר [דבר מִ]נֵהוּ

חרס 7 המכתב מכיל 10 שורות בצד אחד ו-4 בצד שני, אך האותיות אינן ניתנות לקריאה. חרס 8 צד א: ישמַע יהוה את אדֹנִי שמֻ עֹת טֹב עָתָ כּיֹם --נ-ה- ה-נב-א----מכ ב-רחק---יה א-ר- צד ב: אכזב אדני

חרס 9 יַשמַע יהוה את אֲדֹ נִי שמֻעֹת שָלֹם ו[טב] ועת תן לחם 10 ו יין 2. השב לעבדךָ דָ בָר בּ יַד שלמיהו אֲ שֶר נָעֲשֶה מ חר חרס 10 המכתב הכיל 13 שורות אך אינו ניתן לקריאה בבירור

חרס 11 כלב - אלנ - -מכ יהו - אל סמכיהו חרס 12 -- כלב אדני ה --[ס]פר - [ח]י יהוה - אי ק[ר]אתי [א]תה עבד - אדני - - ה עבדך חרס 13 ] קם לעשת מלאכה [ ] וסמכיהו יחפרהו [ ] --- את אשפת [ חרס 14 רק אותיות בודדות ניתנות לקריאה בחרס זה. חרס 15 רק אותיות בודדות ניתנות לקריאה בחרס זה.

חרס 16 צד א: ] חמת[ ]ה הי[ ש]לחה ע[בדך ס]פר בני - [ ]הו הנבא - [ --- צד ב: ]-א-[ ]ע--[ ]שלח א[ ]דבר וח-[ חרס 17 עבד אדני רניה חרס 18 עד העֶרֶב [בשוּב טֹב]שלֵם יִשלַח עבדךָ הספֶר אשר שלח אדֹנִי [לע]זריהו חרס 19 בן עץ 10 פקח 10 + 1 מבל 50 שמעיהו 50 שב ש - 10 + 5 חרס 19 הוא רשימה של שמות ומספרים. והוא מן העדויות הראשונות בהן מופיעות הספרות העבריות הקדומות.

חרס 20 בתשעית ביו[ם] חכלי[הו] --ז חרס 21 צד א: אל א[דני -- ישמע יהו] ה את א[דני שמעת שלם מי ע] בדך כלב כי וצא ה והא צד ב: ]רד [ ] - כ - אתה ] --- של[ח ס]פר ]מר זנ ] - חר - ] רה חרס 22 ל[ ל[ לאל[ לדל[יהו לסמכ[יהו לאש[יהו לעשיהו בן [ לאלישע בן [ ל[ לבית אכזי[ב]

ראו גם

• מצפה משואה

לקריאה נוספת

• נ. ה. טורטשינר (טור-סיני), תעודות לכיש, הוצאת החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה ומוסד ביאליק, שנת ת"ש.
• בנימין זאב בגין, כי לא נראה את עזקה, הוצאת יד בן צבי, 2000.
• שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק, 1992.
• דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, מקרא וארכיאולוגיה, הוצאת בני רחל, ירושלים תשס"ח.

קישורים חיצוניים

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

• סרטון העוסק בחרסים שנמצאו בלכיש ובהם מכתבים מהתקופה הסמוכה לחורבנה, באתר "מקרא-נט"