מכתשים בנגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מכתש רמון

בין המכתשים בנגב נכללים חמישה מכתשים אירוזיים, המהווים תופעת טבע ייחודית. בעולם כולו קיימים שבעה מכתשים שכאלה, כולם נמצאים בארץ ישראל או בסיני ודרך היווצרותם דומה.

הסברה כיום היא שהמכתשים נוצרו משחיקה של שכבות סלע רכות הנמצאות תחת שכבות קשות יותר - מרכז המכתש היה בעבר ראשו של הר, שפתי המכתש פונות עדיין אל ראש ההר שכבר לא קיים, ופנים ההר נשחק והפך למכתש.

המכתשים בנגב הינם היווצרות נדירה, שכן דרוש שילוב של מספר תנאים כדי שייווצר מכתש: קמר א-סימטרי, שכבות סלע שונות במידת קשיותן (למעלה שכבות סלע קשות, כמו גיר או דולומיט, ומתחת להן שכבות סלע רכות), חתירת נחל הסוחף את תוכנו של המכתש בעל בסיס סחיפה נמוך, ואקלים מדברי (יובש השומר על קירות המכתש מפני בליה).

התפתחות המכתשים בהר הנגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכבות סלע קמור בשולי המכתש הקטן
אבן חול צבעונית במכתש הקטן
אבן חול צבעונית סמוך למכתש הקטן
  • בתחילה הייתה סביבת המכתשים יבשתית. בסביבה זו שקעו סלעי אבן חול, שהם סלעי משקע יבשתיים רכים יחסית.
  • בשלב מאוחר יותר התכסה האזור בים וכך נוצרו על גבי אבן החול הרכה שכבות של סלעי משקע ימיים קשים (גיר), משקיעה והתפוררות עצמות בעלי החיים בים.
  • לפני כ-90 מיליון שנה פעלו באזור כוחות קימוט שיצרו קמרים (הרים הנוצרים מקימוט הקרקע).
  • לפני כ-50 מיליון שנה (בתקופת האאוקן) הציף הים שוב את איי הר הנגב וכך נותרו בו סלעי משקע ימיים אחרים, כמו הקירטון והצור. הקמרים התרוממו עוד יותר בתקופה זו.
  • לפני כ-30 מיליון שנה נסוג הים מאזור זה. נסיגת הים חשפה את האזור לתהליכי בלייה יבשתיים של הסלעים ששחקו את ראשי הקמרים. השכבות העליונות הקשות העשויות סלע גיר נשחקו ואבן החול הרכה שבתוך הקמר נחשפה.
  • בהמשך התפתחה באזור מערכת נהרות גדולים שזרמו מהרי אדום ומואב מערבה לכיוון ים טתיס ובדרכם השקיעו סחף של חלוקים ואבן חול באזור המכתשים. מי הנהרות החליקו את ראשי ההרים ויצרו את מישורי הגידוע, הנראים היום ברמת עבדת ובפסגות הצוקים סביב המכתשים של היום.
  • לפני כשבעה מיליוני שנים התרומם הרכס שוב בשל כוחות בפנים כדור הארץ. הוא נטה לכיוון מזרח אל עבר הערבה כיוון שאז החל להיווצר השבר הסורי אפריקאי. באזור רכסי הקמרים התפתחה מערכת נחלים לכיוון מזרח ולכוון מערב. אנרגיית הסחיפה של הנחלים שזרמו מזרחה הייתה גדולה בהרבה מזו של הנחלים שזרמו מערבה, ההרמה וההטיה אפשרו לשכבות החול שבלב הקמר להתרוקן במהירות בשל היווצרות בקע הערבה. הנחל שזרם על הרכס הסיר את תוכו של הקמר ויצר את המכתש: עמק מוקף קירות זקופים, המנוקז על ידי נחל יחיד בדרך כלל.

גודלו של המכתש נקבע על פי גודל הסרת שיא הרכס בתחילת התהליך. המכתשים לא שינו את עומקם ומעט מאוד את רוחבם מזה ארבעה מיליוני שנים. המחקרים החדשים במכתשי הנגב לימדו שאין קשר בין גיל המכתש לבין גודלו (מכתש רמון הוא המכתש הצעיר והגדול מבין המכתשים). תהליכי הבליה שיצרו את המכתשים הואטו עד כדי עצירה מאחר שהנחלים היום צרים וקטנים ואין להם יכולת להמשיך בתהליכי הבליה שהביאו להתפתחות המכתשים.

בדרך כלל נחל אחד בלבד מנקז את המכתש לכיוון מזרח. הדבר נכון לגבי המכתש הקטן והגדול, אבל במכתש רמון התמונה שונה. "שער רמון" דרכו יוצא נחל רמון אל מחוץ למכתש, אינו הפתח היחידי ואליו מצטרפים נחל קמאי, נחל מעוק, נחל חררים, מפער גוונים, שן רמון ופיטם. ייתכן שהמוצא מהמכתש נדד ממפער למפער.

המכתשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט אל מכתש רמון , מצוקו הצפוני והר גמל
המכתש הגדול, כפי שנראה מתצפית הר אבנון ברכס הכרבולת לכיוון צפון מערב
יחנוק המדבר בפריחה, במכתש הקטן.

מכתש רמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכתש רמון

מכתש רמון הוא המכתש האירוזי הגדול מסוגו בעולם. על קצה המכתש נמצאת העיירה מצפה רמון. אורכו של המכתש כ-40 ק"מ, רוחבו המרבי כ-9 ק"מ ועומקו היחסי כ-400 מטר.

במכתש רמון יש עושר רב של צומח וחי. בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית שיגשגה החקלאות מסביב למכתשים אולם מחסור בשטחי מרעה בתוך המכתשים מנע רעיית יתר וכך השתמרה הצמחייה המקורית. לפני 20 שנה שוחררה במכתש קבוצה של פראים (חמורי בר) ומאז הם התרבו והתפשטו למקומות נוספים בנגב.

אתרים ותופעות במכתש כוללים את המצוק הצפוני ומרכז המבקרים על שפתו, המשקיף אל עבר נופי המכתש, ה"נגרייה", נחל ארדון, קיר האמוניטים (שרידי מאובנים) ונחל נקרות.

במכתש רמון מתבצעת שנים רבות כרייה של מחצבים: חרסית, גבס, בנטוניט (סוג של חרסית) וחול. עד שנת 1994 לא היו נהלים ברורים להסדרת הכרייה והחציבה במכתש רמון ובמכתשים האחרים, ושנים של כרייה בהם הביאו להצטברות של השפעות סביבתיות שליליות: רעש, אבק, שפכים ופגיעה ויזואלית בנוף. ב-1994 אימצה ממשלת ישראל את המלצותיה של ועדה שקבעה הסדרים לפעילות הכרייה לאחר פעילות אינטנסיבית של גופים ירוקים הפועלים למען שימור הטבע.

מכתש חתירה (המכתש הגדול)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכתש חתירה

מכתש חתירה הוא המכתש השני בגודלו במכתשי הנגב. אורכו של המכתש 14 ק"מ ורוחבו 6 ק"מ. עומקו המרבי הוא 410 מטרים. הנחל המנקז אותו הוא נחל חתירה.

האטרקציה במכתש הגדול היא אזור החולות הצבעוניים, שם נחשפו שכבות של אבן חול בצבעים שונים, המתפוררת במגע.

מכתש חצרה (המכתש הקטן)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכתש חצרה

מיקומו של המכתש במרכזו של הקמר הנמשך מבקעת צין בדרום-מערב ועד מדבר יהודה בצפון-מזרח וכולל את ההר החלק ואת מעלה עקרבים.

המכתש הוא עמק מעוגל, אורכו 7 ק"מ, רוחבו, 5 ק"מ, עומקו המרבי 520 מטר ועומקו הממוצע 450 מטר.

מכתש זה הוא המכתש הקטן ביותר מבין שלושת המכתשים אך רבים טוענים שהיפה ביניהם. הנחל המנקז אותו הוא נחל חצרה הנשפך אל נחל צין.

מכתשי עריף[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמד המכתשים שבראש הר עריף הם המכתשים הקטנים מכולם. מכתשים אלה, האחד על הפסגה ואחד על הדופן המערבית, חושפים שכבות אדמה מעידן הקרטיקון, היורה, ועוד.

מכתש ג'בל הילל[עריכת קוד מקור | עריכה]

למכתשים בישראל יש להוסיף את מכתש ג'בל הילל במזרח סיני. ג'רויס הבריטי שהיה מושל סיני מטעם הבריטים, קבע בעקבות המכתש שמצא שם ועוד נימוקים, כי כאן הוא הר סיני[1] שעליו נתנה תורת משה. המכתש הוא בצורת ירח ומנוקז בפינתו הדרומית מזרחית לנחל אל עריש (נחל גרר). הפירצה נקראת גיא א-דיק [2]. רמז על היות מעמד הר סיני בתוך מכתש יש בדברי חז"ל: "ויתייצבו בתחתית ההר... מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית". (תלמוד בבלי, שבת דף פח עמ' ב)

שימור אזור המכתשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קום המדינה, יצאה לנגב משלחת המחקר הראשונה בראשות הגאולוג יעקב בן תור, ומטרתה ניצול המחצבים הקיימים בנגב לטובת המדינה החדשה. במכתשים נמצא שיש מגוון של מחצבים הדרושים לתעשייה ולענף הבניה.

בשנות השישים והשבעים הפכו המכתשים לאתרי כרייה וחציבה. עיקר הפעילות הייתה במכתש רמון, שם נכרו קאולין (חרסית לבנה) ששימשה לייצור קרמיקה, חרסית דמוית צור ששימשה חומר גלם לייצור לבנים חסינות אש, כמויות גדולות של חרסית שוקולד המשמשת לייצור רעפים אדומים וגבס לתעשיית הבניה. במכתש רמון ובמכתש הגדול הוצבו מיתקני ייצור ובהם מכונות לגריסה ולניפוי חומר החציבה וכן תנורים ענקיים.

פעילות הכריה גרמה לשינוי תוואי השטח: אפיקי נחלים נסכרו כדי למנוע איום שטפונות על מיתקני התעשייה; שטחים נרחבים נחפרו; מצוקים רוסקו. באחד האתרים נוצרה בקעה גדולה לאחר שהחוצבים ביקשו להגיע אל שכבת החרסית דמוית הצור. במכתשים גם נפרצו דרכים שגרמו נזק רב לנוף ולמערכת האקולוגית. לפי הערכה, עבודות הכרייה והחציבה פגעו ב10% משטח המכתש הגדול וכחמישית משטח מכתש רמון. המכתש הקטן, בו נעשו בעיקר עבודות של קידוחי מים, נפגע פחות. מכתשי עריף ניצלו מהרס סביבתי מאחר שלא היה בהם מצאי משמעותי של חומרי גלם ובשל מיקומם בתוך שטחי אימונים של הצבא.

בעקבות פעילותם של גופי שמירת הטבע בישראל ומדענים להצלת המכתשים, הוכרז בתחילת שנות השמונים אזור מכתש רמון כשמורת טבע וכך גם חלק ניכר מהמכתש הגדול. ב-1994 התקבלה אחת ההחלטות החשובות בתחום שמירת טבע ואיכות הסביבה. בעידודן של החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים, הצליח השר לאיכות הסביבה, יוסי שריד, לשכנע את הממשלה לקבל החלטה על שימור "ארץ המכתשים".

החלטה זו היוותה צעד חסר תקדים בנושא שימור טבע מאחר שהתייחסה לא רק לשמורות מוכרזות אלא לחבל ארץ שלם, לרבות השטחים שבין המכתשים. עיקרי ההחלטה, שעל יישומה הופקדה ועדת מנכ"לים:

  • קביעה שרוב שטחי הכרייה והחציבה יוגדרו נטושים (שטחים שאין בהם עתודות של חומרי כרייה וחציבה) וייועדו לשיקום.
  • לא תותר כריית חומרים שיש להם חלופות במקומות אחרים בישראל ומפעלים לעיבוד חומרי הגלם יוצבו מחוץ למכתשים.

בשנים האחרונות השתנתה המציאות במכתש רמון ובמכתש הגדול והחלה דינמיקה של שימור. חלק ניכר מפעילות החציבה והכרייה נפסק, ושאר הפעילות מתקיימת תחת פיקוח הדוק. חלק מפעולות השיקום נעשה תוך שיתוף פעולה בין רשות הטבע והגנים והצבא: הצבא נזקק למבנים שאפשר לפוצץ באימונים של חיל ההנדסה והרשות רצתה בהרס מבנים שהותירו הכורים. בנוסף, עוסקים אנשי הרשות ואדריכלי נוף בשחזור הטבע הפגוע בעזרת כספים של הקרן לשיקום מחצבות הפועלת בישראל ובמימונם של בעלי המחצבות. השחזור כולל הזזת ערימות עפר וסלעים שהשאירו הכורים, סתימת "חורים" ונסיון להחזיר אפיקי נחלים למסלולם.

למטיילים, היתרון היחסי של המכתשים לעומת שמורות טבע רבות בנגב הוא שאינם נמצאים בתוך שטחי אימונים של הצבא. מכתשי הר עריף לבדם נמצאים בתחום שטח צבאי ואפשר לטייל בהם בסופי שבוע בלבד. תוכניות לכריה בשטחי חול ייחודיים וכן רכבי שטח של טיילים החורצים את פני הקרקע עדיין מאיימים על תוואי השטח באזור המכתשים והמאבקים לשימור האזור נמשכים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפניו הציעו את מכתש הילל למקום מתן תורה החוקרים הגרמנים guthe ו-wigand
  2. ^ חיים בר דרומא, הנגב עמוד 52.
המכתש הקטן