מכת צפרדע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

על פי המסופר בספר שמות, מַכַּת צְפַרְדֵּעַ (גם צְפַרְדְּעִים) היא המכה השנייה מבין עשר מכות מצרים בסיפור יציאת מצרים. במכה זאת, התמלאה כל ארץ מצרים בצפרדעים.

הסיפור במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שמכת דם לא שכנעה את פרעה לשלוח את עם ישראל, המשיך משה למכת צפרדע:

Cquote2.svg

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם

Cquote3.svg
ספר שמות, פרק ח', פסוקים א'-ב'

הסיבה לכך שמכה זו נעשתה על ידי אהרון ולא על ידי משה מפורשת ברש"י, מכיוון שהים שימש כמגן למשה כאשר הושלח אליה בתוך התיבה, שלושה חודשים לאחר לידתו, כמחבוא מפני עבדי פרעה שצוו להשליך את בני ישראל המימה, וכהכרת הטוב לא יכול היה משה להכות את הים.

בעקבות בקשתו של פרעה, מתפלל משה לאלוהים שיפסיק את המכה, ואלוהים נעתר לו. אך לאחר מכן, מסרב פרעה לשלוח את ישראל.

חז"ל דרשו מהמילים "ותעל הצפרדע" ביחיד, שהייתה צפרדע אחת גדולה שהכו עליה ובעקבות כך יצאו ממנה נחילי צפרדעים קטנות‏[1], אך על פי פשוטו של מקרא הכוונה היא על מין הצפרדע, וכדוגמה מביא רש"י את דברי יעקב לעשיו בפרשת וישלח "ויהי לי שור וחמור" כשהכוונה היא על שוורים וחמורים רבים.

האם פגעה המכה גם בעברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת רבי אברהם אבן עזרא, פשוטם של המקראות מורה כי המכות הראשונות: דם, צפרדע וכינים, וכן מכת שחין ומכת ארבה, פגעו במידה דומה בין במצרים ובין בעברים‏[2]. אך הרמב"ם חולק על דעתו וסבור כי פשוטם של המקראות מורה שגם שגם במכות דם וצפרדע, שחין וארבה, לקו המצרים בלבד ולא העברים. לגבי מכת כינים, נוקט הרמב"ם שגם במושבות העברים הופיעו הכינים אך לא ציערו אותם‏[3].

במדרשי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד מובא כי כאשר באו בני ישראל לידי נסיון של מסירות נפש, הם למדו קל וחומר מהצפרדע, שלמרות שלצפרדעים, שעל פי נבואת משה צוו ליכנס למיטות, לתנורים ולכל מקום אפשרי - "ועלו ובאו בביתך, ובחדר משכבך, ועל מיטתך, ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך", ניתנה הברירה אם ליכנס למיטה או למקום אחר, היו כאלו שנכנסו במסירות נפש לתנורים למרות המוות הבטוח שנשקף להם.

טעם המכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדרש הובאו מספר טעמים למכה זו:

  • מצרים ציוו את בני ישראל לחפש להם שרצים שיוכלו לשחק בהם (המנהג היה בעבר לשחק בשרצים, ומנהג זו הוזכר בשולחן ערוך על משחק בחגב), ולכן באו שרצים לביתם.
  • היולדות חששו לצעוק מפני פחד עבדי פרעה שצוו להשליך את הילדים לתהום וכך ייסוריהם גדלו, ומסיבה זו באו הצפרדעים לבתי המצריים וקרקרו באוזניהם.
  • המצרים ציוו את בני ישראל לאסוף להם טיט, ולכן קיבלו בתמורה צפרדעים שגדלים וחיים בטיט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רש"י שם, על פי שמות רבה
  2. ^ ראו: אבן עזרא (הארוך), שמות ז, כד. דבריו אלו עומדים בסתירה למדרשי חז"ל במספר מקומות, והם זכו להתייחסות שלילית עוד בתקופת הראשונים, ראו על כך אצל: י"ל קרינסקי, קרני אור על ה"אבן עזרא", בחומש "מחוקקי יהודה".
  3. ^ רמב"ם, פירוש המשניות למסכת אבות פרק חמישי, משנה ד.


עשר מכות מצרים

דםצפרדעכיניםערובדברשחיןברדארבהחושךבכורות