מלאכת מבשל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בישול
אפייה
צלייה

מְלֶאכֶת הָאוֹפֶה (נקראת גם מְלֶאכֶת הַמְּבַשֵּל) היא אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת וביום הכיפורים על פי ההלכה היהודית. מלאכה זו כוללת את כל פעולות הכנת מזון חי לאכילה על ידי חימום, כדוגמת בישול, אפייה, צלייה, וטיגון. בנוסף כוללת מלאכה זו גם ריכוך או הקשיית חומרים באמצעות חום, ללא קשר למזון, כגון המסת שעווה. מדברי חכמים כוללת מלאכה זו גם אופנים שונים של חימום מחודש של מזון מבושל. למלאכה זו ישנה חשיבות מעשית רבה, בשל עיסוקה בפעולות להכנת מזון מבושל או חימומו מחדש בשבת. ככל אבות המלאכה בשבת, העושה מלאכה זו בשבת במזיד חייב כרת ובפני עדים ובהתראה מתחייב סקילה, והעושה מלאכה זו בשוגג מתחייב בקרבן חטאת. מלאכה זו מותרת ביום טוב מדין מלאכת אוכל נפש.

מלאכה זו עוסקת בעיקרה בבישול או חימום מחודש של מזון בתוך השבת, ואינה נוגעת להשהיית מזון מבושל על גבי מקור חום מלפני כניסת שבת, דבר הנקרא השהיה, או כיסויו במבודד על מנת למנוע את איבוד חומו, דבר הנקרא הטמנה, אולם היא קשורה באופן מסוים להחזרת כלי עם מזון מבושל על גבי מקור חום לאחר שהוסר ממנו לזמן קצר, דבר הנקרא חזרה. כמו כן מלאכה זו אינה נוגעת לעצם הדלקת אש, שהיא מלאכת מבעיר.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כל ל"ט מלאכות שבת, מלאכה זו נלמדת מהמלאכות ששימשו למעשה המשכן, שם בישלו האומנים את הסממנים (=צבעים) ששימשו לצביעת יריעות המשכן ובגדי הכהונה. מכח מלאכה זו בהקמת המשכן נאסרה בשבת כל פעולת חימום חומרים שגורמת לשינוי במצבם. בישול (מזון, מים או חומר אחר) הוא אב מלאכה, בעוד אפייה[1], טיגון, צלייה, שליקה, עישון מזון, בישול בתולדת האור, התכת מוצק כלשהו לנוזל, חימום מתכת עד שתהפך לגחלת או הקשיית חומר באמצעות חימום הם תולדות[2]. בישול במי מעיינות חמים או בתולדות השמש אסור מדרבנן (גזרה משום תולדות האור האסורים מהתורה), ובישול ישירות מהשמש מותר‏[3].

על פי התלמוד הירושלמי‏[4] ישנו פסוק מיוחד בתורה העוסק באיסור זה (בניגוד לכמעט כל מלאכות שבת להם אין פסוק מיוחד, והם נלמדות מצמידות הציווי על השבת למלאכת המשכן): "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהוָה מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר." (שמות טז כג). רב האי גאון סובר שמלאכת אופה היא אב מלאכה ומקורה באפית לחם הפנים שבמשכן ובמקדש‏[5].

למרות שבבניית המשכן הפעולה הייתה בעצם בישול ולא אפייה, נקבע במשנה שם האב כאופה, כיון שמלאכה זו צורפה לקבוצה המלאכות העוסקת בהכנת לחם.

שיעור חיוב מהתורה, איסורי דרבנן וכללי מלאכה זו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחישה בתבשיל שאינו מוכן כל צרכו ומונח על האש אסורה משום מלאכת מבשל מהתורה, ומדרבנן - גם אם מבושל כל צרכו‏[6]

במלאכה זו ישנו חלקים האסורים מהתורה, חלקים אחרים האסורים מדרבנן, וחלקים המותרים. על מנת להתחייב במלאכה זו מהתורה יש למלא מספר תנאים:

  • שיעור בישול מינימלי בכמות - לכל מלאכות שבת ישנו שיעור מינימלי שיש לעשותו כדי להתחייב מהתורה על מלאכה זו, שיעור שהוא זהה לשיעור המינימלי בו יש משמעות למלאכה. על מנת להתחייב במלאכה זו מהתורה יש צורך בבישול (או שאר פעולות חימום) מזון בשיעור כגרוגרת, חימום מים בשיעור שאפשר לרחוץ בהם אצבע קטנה, ובישול צבע בשיעור שיספיק לבגד קטן‏[7]. אין צורך בבישול כל גוש המזון, ודי בבישול חלק מגוש המזון כשהחלק המבושל (או החלקים המבושלים) מגיע לגודל של לפחות כגרוגרת. בישול פחות מכך אסור מהתורה מדין חצי שיעור.
  • שיעור בישול מינימלי באיכות - כדי להתחייב במלאכה זו מהתורה אין צורך בבישול גמור, ודי גם בבישול חלקי ('מאכל בן דורסאי') שהוא שליש או חצי בישול‏[8]. לגבי מים שיעור חימום הנחשב לבישול בהם הוא שיעור 'יד סולדת'.
  • צורך בבישול - תנאי נוסף לחיוב במלאכה זו מהתורה הוא בישול של דבר שיש צורך לבשלו ושלא בושל כבר לפני כן. בישול ללא צורך אסור מדרבנן‏[9]. בישול וחימום מחודש של מאכל יבש שכבר בושל אסור מדרבנן כאשר נעשה ישירות על גבי האש, ומותר כאשר נעשה בסמוך למקור האש או על גבי סיר שעל האש‏[10]. בישול מחודש של מאכל לח נתון במחלוקת, ראו בהמשך. ישנה מחלוקת האם בישול מחודש של מאכל שבושל רק באופן חלקי ('מאכל בן דורסאי') אסור מהתורה, או שבישול כזה הוא רק איסור דרבנן‏[11].
  • בישול על אש או על תולדות אש - תנאי נוסף לחיוב הוא שהבישול יעשה על האש עצמה, כגון על כיריים, בתוך תנור אפייה, במכשיר חשמלי עם גוף חימום. או על תולדותיה, כגון בכלי ריק שחומם ישירות באש והורד ממנה, במים רותחים בכלי שאינו על האש או בישול שנעשה בצד מקור האש ולא על גבה ('תולדות האור'). בישול דבר חי בכלי מלא תבשיל שחומם על האש והורד ממנה ('כלי ראשון'), כגון נתינת תבלין או מאכל חי לתוכו נתונה במחלוקת האם איסורה מדרבנן או מהתורה‏[12]. כאשר דרגת החום נמוכה מכדי בישול 'יד סולדת', הדבר אינו נחשב עוד לבישול.

בכל מקרה בו אסור לבשל או לחמם מאכל, אסור גם להשאיר מאכל על גבי מקור חום כאשר הוא קר אך עתיד להתחמם‏[13]. כן אסור לתת מאכל האסור בבישול על גבי מקור חום בעל פוטנציאל לבישול המאכל לכדי יד סולדת, גם אם הכוונה היא להסירו לאחר חימום קצר וקל, שאינו נחשב לבישול. אסור גם להגביר את עוצמת החום של תבשיל המונח על גבי מקור חום באמצעות כיסוי התבשיל.

בבישול שנעשה על ידי כמה אנשים מתחייבים כל העוסקים בבישול שיש צורך בהם בזמן שהם עוסקים בדבר הנתון על אש קיימת, כגון המניח סיר על החצובה, המערבב ('מגיס') תבשיל שנמצא מעל אש או המוסיף עצים לאש, אך לא כאשר התבשיל אינו מונח על אש קיימת, כגון הממלא מים לסיר שאינו מתבשל או המערבבו, אף שאחר כך אדם אחר מניחו על אש קבועה‏[14].

בישול מאכל חי בכלי ראשון ובכלי שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ההלכה "כלי ראשון" נחשב לכזה גם לאחר שהוסר מעל גבי האש
קיימת מחלוקת האם המצקת נחשבת ככלי שני, או שמא למרות שלא היא עצמה התבשלה על האש, יש לה דין כלי ראשון מכיווון שמכניסים את הכלי עצמו לתוך ה"כלי ראשון", והכלי עצמו אינו קר, בשונה מכלי שני
כלי שלישי, ולסוברים שמצקת נחשבת לכלי זהו כלי רביעי

ישנו איסור להכניס מאכל חי (כגון תבלינים, למעט מלח) לתוך 'כלי ראשון' (כינויו של כלי מלא תבשיל לאחר שהורד מהאש בספרות ההלכתית), אך ישנה מחלוקת בשאלה אם פעולה זאת היא איסור תורה בדומה לנתינת דבר חי לתוך תבשיל העומד על האש‏[15], או שהדבר הוא איסור דרבנן‏[16]. איסור נתינת דבר חי לכלי ראשון הוא בתנאי שהכלי הראשון עדיין חם בשיעור חום של 'יד סולדת'. אם הכלי הראשון ירד מחום זה, נתינת דברים חיים לתוכו אינה נחשבת עוד לבישול ומותרת. אם התבשיל הועבר לאחר הבישול לכלי נוסף (המכונה 'כלי שני' בספרות ההלכתית), הכנסת תבלין אליו מותרת ואינה נחשבת עוד לבישול, גם אם הכלי השני חם בשיעור של למעלה מ'יד סולדת', וגם אם המאכל הוא בצורת גוש מוצק, צורה שאוגרת חום בצורה רבה יותר מהרגיל‏[17]. ישנה דעה המחמירה וסוברת שדבר מאכל חם בצורת גוש מוצק מתבשל גם בכלי שני‏[18].

דין זה מתייחס רק כלפי נתינת מאכל חי בתוך מאכל מבושל חם, ולא כלפי נתינת מאכל מבושל קר בתוך מאכל מבושל חם, שגדריה קלים יותר (ראו בהמשך: חימום חוזר של מאכל מבושל).

מאכלים חיים רכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל, כלי שני אינו מבשל מאכלים הניתנים בתוכו, ולכן אין איסור לתת מאכלים חיים לתוכו. עם זאת, מאכלים רכים מתבשלים גם בכלי שני, ולכן אסור לשים מאכלים חיים רכים גם בכלי שני. וכן יש הסוברים שפרוסת לחם נחשבת דבר רך ומתבשלת אף בכלי שני (לפי שיטת ר"א ממיץ, ראו בהמשך, החולקים עליו חולקים על קביעה זו). יש המחמירים וסוברים בעקבות דין זה שאין לתת כל דבר מאכל חי לתוך כלי שני (להוציא מים, שמן ותבלינים), היות שאין אנו יודעים מהם הדברים המוגדרים כמאכלים רכים המתבשלים גם בכלי שני‏[19].

אסור לערות אפילו מכלי שני על מאכלים שמתרככים ומתתקנים למאכל כתוצאה מעירוי זה, כיוון שפעולה זו מתקנת אותם למאכל‏[20].

עירוי על מאכל חי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עירוי מאכל או רוטב חם על מאכל אחר, דומה כאילו המאכל האחר ניתן לתוך הכלי ממנו עורה עליו. לדוגמה: עירוי רוטב חם מכלי ראשון על מאכל, דומה כאילו אותו מאכל ניתן בתוך כלי ראשון, ולכן אסור יהיה לערות על מאכל חי מתוך כלי ראשון, אך מותר יהיה לערות על מאכל חי מתוך כלי שני (חוץ ממאכלים רכים כדלעיל).

חימום חוזר של מאכל מבושל יבש או לח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדין התורה אין איסור בחימום חוזר של מזון מבושל בשבת (פעולה זו נקראת 'בישול אחר בישול'), ומותר לחמם מזון מבושל מחדש לאחר שהצטנן, אולם מדרבנן פעולה זו מותרת רק בסמוך למקור אש (לדוגמה מכסה מתכת המונח על גבי פלטת שבת), ולא ישירות על גבי מקור האש. לפי שיטת הרמב"ם מותר לחמם מחדש מזון מבושל לאחר שנצטנן ללא הבדל בין אם הוא מאכל יבש או מאכל לח, אולם דעת הטור והשולחן ערוך היא שיש איסור דרבנן לחמם מחדש מאכל לח (כמו מרק) לאחר שהצטנן, גם בסמוך למקור אש, וזאת בהסתמך על שיטת רש"י. הרמ"א מביא דעה הלכתית המסייגת דעה זו, ומחלקת בין מאכל לח שחימומו מחדש יגרום להשבחתו ('מצטמק ויפה לו') אותו אסור יהיה לחמם מחדש בסמוך למקור אש, ובין מאכל שחימומו מחדש יגרום לירידה באיכותו ('מצטמק ורע לו') אותו מותר יהיה לחמם מחדש בסמוך למקור אש, אך זאת בתנאי שמאכל זה לא הצטנן לגמרי אלא נשאר מעט חם.

שיטת ר"א ממיץ בבישול אחר אפייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת ר"א ממיץ היא שאומנם אין בישול אחר בישול במאכל יבש, ולכן יהיה מותר לחמם מחדש מאכל מבושל יבש, אולם ישנו איסור לבשל מחדש דבר שלא התבשל אלא חומם בצורות אחרות, כמו אפייה וצלייה‏[21]. לדוגמה, יהיה איסור לחמם מחדש פרוסת לחם בדרך בישול, כגון להכניסה לרוטב רותח, אף אם הרוטב נמצא ב'כלי שני', כלומר בכלי אחר מהכלי בו שהה על האש (סיבת האיסור לפי שיטה זו אף בכלי שני היא מפני שהיא סוברת שהפרוסה נחשבת לדבר רך, ולכן מתבשלת אף בכלי שני).

שיטה ר"א ממיץ הובאה להלכה בטור. אולם הוא קיבל מתוכה רק את האיסור לגבי כלי ראשון, והסתייג מהאיסור כלפי כלי שני. לגבי דעת השולחן ערוך ישנה מחלוקת בהבנת דבריו האם הוא סובר את שיטת ר"א ממיץ בהסתייגות כמו הטור‏[22], או שדחה אותה לגמרי‏[23]. הרמ"א דחה את שיטת ר"א ממיץ על בסיס שיטת הראבי"ה החולק על חידושו של ר"א ממיץ, והתיר עקרונית בישול אחר אפייה גם בכלי ראשון‏[24], לדוגמה נתינת פרוסת לחם בתוך רוטב רותח הנמצא בכלי ראשון או עירוי מכלי ראשון על הפרוסה. אולם הרמ"א ציין שאף על פי כן ישנו מנהג להחמיר ולהימנע מפעולה זו, בכלי ראשון ואף בכלי שני.

גם לפי שיטת ר"א ממיץ איסור זה הוא רק כלפי פעולות חימום שונות במאכל אחד, כגון בישול אחר אפייה, אולם בדומה לכך שאין איסור בחזרה על פעולת חימום אחת, כגון בישול אחר בישול (במאכל יבש), אין גם איסור באפייה אחר אפייה או בצלייה אחר צלייה.

ישנם פרשנויות הלכתיות בדעת ר"א ממיץ שעל פיהם שיטה זו סוברת שישנו בישול אחר אפייה, ולכן יהיה אסור לתת פרוסת לחם לתוך רוטב רותח, לגבי טיגון ישנה מחלוקת אם נחשב כאפייה או כבישול אולם לכל הדעות אין בישול לאחר טיגון בשמן עמוק גם לפי שיטת ר"א ממיץ. כפועל יוצא מכך ישנם גופי כשרות הדואגים שהשקדי מרק תחת השגחתם יעברו טיגון עמוק, כיוון שניתנים לתוך קערת מרק רותח. ישנם גם דעות לפיהם המצקת בה מעבירים את המאכל מהכלי הראשון בו שהה על האש לכלי אחר נחשבת בעצמה לכלי שני, ולכן הכלי אליו מועבר המאכל יהיה כלי שלישי ולא כלי שני, כלפיו לא חל האיסור לפי שיטת ר"א ממיץ.

הוספת מים חמים לכלי ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה מחלוקת שו"ע ורמ"א האם מותר להוסיף לתבשיל העומד על האש זמן רב ויש חשש שישרף עקב חוסר מים (לדוגמה, סיר חמין), מים רותחים מתוך דוד רותח או מכלי העומד על האש. טעם המתירים הוא שהמים כבר נחשבים מבושלים ואין איסור בהזזתם לכלי חם אחר. בעקבות דברי השו"ע האוסר דבר זה מחמירים בכך בעיקר יוצאי יהדות ספרד.

המסת נוזל בעת חימום מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מותר להניח מאכל מבושל יבש סמוך למקור חום אף שבעת חימומו חלק מועט ממנו יהפוך לנוזל (כגון שומן קרוש), היות שמדובר במיעוט מתוך התבשיל, וזאת גם אף שנוצר לאחר החימום דבר חדש שלא היה קיים (נולד), היות שהנוזל נוצר באופן עקיף ואינו ניכר. אולם השו"ע מציין כי נהוג להחמיר בדין זה במקום בו אין צורך מיוחד‏[10].

חימום מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חימום מים בקומקום

חימום ישיר של מים על גבי מקור חום אסור מהתורה. מותר להכניס כמות גדולה של מים לתוך כלי שחומם ואינו על גבי מקור חום ('כלי ראשון') על מנת שהמים יתחממו מעט ויהפכו לפושרים, אולם אסור להכניס כמות מעטה של מים על מנת שתתחמם באופן משמעותי, מאחר שמדובר בבישול בכלי ראשון. כן נאסר להוסיף מעט מים קרים לכלי ראשון מלא מים חמים (אף שאינו על האש) על מנת שיתחממו, או להוסיף מים חמים למעט מים קרים כדי לקרר מעט את המים החמים, וזאת מכיוון שהמים הקרים עצמם מתחממים בפעולה זו. ישנה דעת המתירה הוספת מים חמים למעט מים קרים, לדוגמה מילוי כוס ובה תמצית תה במים חמים מדוד, וזאת על בסיס הסברא ש'תתאה גבר' כלומר שהמים הקבועים קולטים כל טיפת מים חמים היורדת אליהם ומקררים אותה, ואינם מתחממים מכח המים המוספים. יש המחמירים וסוברים שיש לנגב כוס היטב מטיפות מים קרים טרם מילואה במים חמים, היות שטיפות המים הקרים שבה יתחממו מכח המים החמים.

פועל יוצא של האיסור על חימום ישיר של מים הוא מניעה משימוש במים חמים מתוך דוד מים ביתי רגיל כבוי שאליו נכנסים מים באופן אוטומטי לאחר שימוש בכמות מים מסוימת מתוכו, היות שהמים הקרים הנכנסים לדוד מתחממים מכח המים החמים שבדוד, דבר שהוא איסור דרבנן (הוספת מים לדוד פועל היא אף איסור תורה, היות שהמים מתחממים מכח גוף חימום). שימוש במים מתוך דוד שמש נתון במחלוקת, שכן אומנם מים קרים נכנסים באופן מתמיד לדוד לאחר שימוש במים מתוכו, אולם ישנה מחלוקת האם חימום מים בתוכו נחשב מבחינה הלכתית לחימום בתולדות חמה האסור מדרבנן, או שמדובר בחימום ישירות בחמה, המותר.

כיום מקובל להשאיר מלפני כניסת שבת דוד מים חמים המיוחד לשימוש בשבת, ובו תרמוסטט לשמירת טמפרטורת גבוהה קבועה של המים (כך שימנע מצב בו המים התקררו (ירדו ממידת החום של 'יד סולדת'), וחוממו מחדש באופן אוטומטי לרתיחה בשבת, דבר האסור מדרבנן). הדוד מתוכנן כך שאינו מתחבר לצינור מים (כדי להימנע מכניסת מים קרים לדוד באופן אוטומטי לאחר שימוש במים חמים מתוכו, דבר שהוא איסור תורה), וכן ברז היציאה שלו נמצא במפלס גבוה מהמים, על מנת למנוע מצב שהדוד יתרוקן לגמרי ויבואו למלא אותו במעט מים קרים על מנת למנוע נזק לגוף החימום, דבר שייתכן והוא איסור מהתורה (עקב חימום ישיר של מים קרים על גבי גוף חימום).

שיעור יד סולדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרת החום הנצרך כדי שיתקיים בישול מוגדרת בגמרא: "כל שהיד סולדת בו", דהיינו שמחמת החום היד נרתעת ממגע. שיעור חום נמוך מכך אינו נחשב עוד לבישול האסור בשבת. בהיעדר מכשירי מדידה בעבר (בנוסף ישנו איסור על מדידה מדויקת בשבת) שיעור זה הוא אומדן, ואינו מוגדר בפירוט. הגמרא מביאה דוגמה לשיעור חום זה: "כל שכרסו של תינוק נכווית ממנו".

פוסקי הלכה בדורות האחרונים ניסו להגדיר בצורה מדויקת את שיעור הלכתי זה במעלות, שכן להגדרה זו מספר משמעויות למעשה, לדוגמה מותר לשמור על חומם של מים חמים (כלומר ששיעור חומם גבוה משיעור יד סולדת), אולם אם המים ירדו מתחת לשיעור חום זה, אסור לחממם מחדש לשיעור של יד סולדת ומעליו, אף אם הדבר נעשה באופן אוטומטי על ידי דוד חשמלי המופעל באמצעות שעון שבת, היות שיש איסור דרבנן לגרום למזון להתבשל בשבת (ייתכן ואף יהיה איסור להשתמש במים שחוממו מחדש מדין מעשה שבת).

השיעור המקובל כיום למושג זה הוא הרצועה שבין 45 ל־73 מעלות צלזיוס, כלומר מצד אחד אין לחמם מים קרים לטמפרטורה של מעל 45 מעלות, וכן אין לתת מאכל חי לתוך כלי ראשון כאשר הכלי הראשון מעל טמפרטורה זו, ומהצד השני יש לשמור שטמפרטורת המים החמים בדוד לא תרד מ־73 מעלות במהלך השבת. השיטות המחמירות מציבות, בהתאמה, רצועה רחבה יותר: בין 40 ל־79.4 מעלות‏[25].

מגיס

מגיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולת 'מגיס' היא ערבוב של מזון המתבשל באמצעות כלי, דבר המסייע לבישול. פעולה זו נחשבת גם כן לבישול, ועל כן אסור מהתורה לבצעה ביום שבת כאשר תבשיל עומד על גבי אש. גם כאשר תבשיל הורד מהאש בשבת ('כלי ראשון') אך בישולו עדיין לא הושלם, אסור לערבבו, היות שגם כלי ראשון מבשל‏[26]. כמו כן, אסור בשבת להוציא מזון מהתבשיל שעדיין לא הסתיים בישולו באמצעות כף, היות שהתבשיל מתערבב תוך כדי כך.

אך אם הבישול הושלם, מותר לערבב את התבשיל שבכלי הראשון, היות שכבר הושלם בישולו ואין פעולת הערבוב מוסיפה לבישול. עם זאת הרמ"א מביא מנהג להימנע גם מערבוב מכוון של תבשיל מבושל בשבת, אך הוצאת התבשיל מהכלי באמצעות שימוש בכף מותרת לאחר שהושלם הבישול‏[27].

יש המחמירים שהכלי בו מוציאים את המאכל מהכלי החם יהיה נקי ויבש לגמרי, על מנת למנוע חשש לבישול טיפות מים קרות או חלקי מזון קטנים שעליו מכח התבשיל החם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי שיטות שונות, לפי שיטת רב האי גאון אפייה היא אב מלאכה, ראו בהמשך
  2. ^ ערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף א.
  3. ^ ערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף ב.
  4. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ביצה, פרק ב', הלכה א', הובא גם בפירוש רש"י על הפסוק בספר שמות.
  5. ^ בחידושי גאונים קדמונים שבספר מעשה רוקח, הובא גם באוצר הגאונים לשבת סימן קנז. לפי שיטתו של רב האי, המלאכות שנאסרו הם גם מלאכות המשכן לאחר הקמתו, ולא רק המלאכות שנעשו עד הקמתו.
  6. ^ סימן שי"ח משנה ברורה ס"ק קי"ד וקי"ז.
  7. ^ ערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף ג.
  8. ^ אולם במקרה של בישול חלקי כזה יש צורך שהבישול יעשה משני צדדי המזון, ולא רק מצד אחד, בניגוד לבישול גמור בו די בבישול מצד אחד של המזון
  9. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ט', הלכה ג'.
  10. ^ 10.0 10.1 ערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף לב.
  11. ^ ערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף יט.
  12. ^ מחלוקת בבלי וירושלמי, ומחלוקת בפירוש דברי הרמב"ם, מאמר של הרב יצחק בזק באתר ישיבת תקוע.
  13. ^ ערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף ל.
  14. ^ ערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף ד.
  15. ^ כך משתמע מלשון הטור והשו"ע, ערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף לט.
  16. ^ ערוך השולחן על פי הירושלמי, הבבלי והרמב"ם, ערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף לט.
  17. ^ ערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף מד.
  18. ^ מובאת בשמירת שבת כהלכתה.
  19. ^ מובא בשמירת שבת כהלכתה.
  20. ^ שולחן ערוך הרב סעיף יא, משנה ברורה סעיף לו.
  21. ^ מובא בבית יוסף אורח חיים סימן שיח.
  22. ^ כך דעת הרב שלום משאש.
  23. ^ כך דעת הרב עובדיה יוסף.
  24. ^ ערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף כה.
  25. ^ שיטת החזון איש והקהלות יעקב להחמיר כבר מ־40 מעלות. ושיטת הרב משה פיינשטיין, אגרות משה חלק ב' סימן נב, להחמיר שלא תרד הטמפרטורה מתחת ל־79.4 מעלות. על פי ספר 'ארחות שבת' חלק א, פרק א, הערה כט.
  26. ^ מחלוקת אם מבשל מהתורה או מדרבנן
  27. ^ ערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף נח.