מלאכת עשיית שתי בתי נירין
מְלֶאכֶת הָעוֹשֶׂה שְׁתֵי בָּתֵּי נִירִין (וגם שְׁנֵי בָּתֵּי נִירִין[1]) היא מלאכה מל"ט מלאכות שבת.
בעבר, נהוג היה לסרוג ולארוג בטכניקה, שבה הניחו שורות של חוטים זה לצד זה, כשראש כל אחד מהחוטים מחובר לכלי שנקרא "בית ניר", ושימש ליישור החוטים שלא יתפזרו. לאחר מכן העמידו שורה אחרת של חוטים בכיוון הנגדי, וארגו אותם יחד. לפי שיטת רש"י[2] מלאכת עשיית בתי שתי נירין, היא הכנסת שתי חוטין, לתוך מקומם בכלי האריגה.
לפי שיטת הרמב"ם[3] ורבי מנחם המאירי[4] מלאכה זו, היא עשיית נפה או כברה או סל או סבכה או סריגת מיטה בחבלים. כוונתם, לכאורה, היא,[5] שכאשר החל העושה לעשות את הכלי, ויצר בו שני חורים שנוצרו כתוצאה מסריגת השתי והערב, הוא עבר על איסור זה. אך גדולי פרשני הרמב"ם,[6] פירשו שגם כוונת הרמב"ם היא כרש"י.
ראה גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על מלאכת עשיית שתי בתי נירין בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משנה, מסכת שבת, פרק ז', משנה ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ג, עמוד א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ט', הלכה ט"ז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ג, עמוד א'.
- ^ ראו אורה ושמחה שם.
- ^ המגיד משנה והלחם משנה.