דון קישוטיות

דון קישוטיות (באנגלית: Quixotism, בספרדית: Quijotería) הוא ביטוי המתאר אמונה והתלהבות מדברים דמיוניים וניסיון לבצע פעולות בלתי אפשריות למען אמונה זו. בהקשר רחב יותר, דון קישוטיות מתארת רומנטיקה נאיבית ורעיונות אוטופיים המגובים בפעולות חסרות סיכוי.

הביטוי דון קישוטי (באנגלית: Quixotic, בספרדית: Quijotesco) יכול לתאר אדם מנותק מהמציאות שמתעקש להילחם למען רעיונותיו, וגם אדם תמים ואידיאליסט שנלחם למען רעיונות נשגבים במלחמה חסרת סיכוי. אדם המתאפיין בהתנהגות דון קישוטית מכונה לעיתים "דון קישוט". ניתן להשתמש בביטוי "דון קישוטי" גם לתיאור פעולה שיש לה מאפיינים של דון קישוטיות, ולאו דווקא לתיאור התנהגות או תכונה אנושית. בספרדית מוקדשת לפעולה דון קישוטית מילה ייחודית - Quijotada.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הביטוי "דון קישוטיות" בדמותו של דון קישוט (דון קיחוטה), גיבור ספרו של מיגל דה סרוואנטס הספרדי, שנלחם נגד טחנות רוח בחושבו שהן ענקים. חלקו הראשון של הספר, שיצא לאור ב-1605, תורגם לאנגלית כבר ב-1612, עוד בטרם יצא לאור חלקו השני של הספר בספרדית.^[1] בשנים שלאחר מכן תורגם הספר לצרפתית, איטלקית וגרמנית. תוך זמן קצר החלו להשתמש בשפות אירופאיות שונות בשם הגיבור לתיאור דמות אדם הדומה לו בתכונותיה, בדרך כלל במשמעות שלילית. המשורר ג'ון קליבלנד כתב ב-1644:

כך הקישוֹטים של דורנו לוחמים בטחנות רוח שיצרו בראשם

— The character of a London diurnall מאת ג'ון קליבלנד ^[2]

הביטוי "דון קישוטיות" מוזכר לראשונה ב-1688 בספר ביקורת על הכנסייה הקתולית שבו הופיע המשפט "כל הדמיונות ההרואים של הדון קישוטיות הכנסייתית".^[3] השימוש בשם העצם "דון קישוטיות" התרחב במאה ה-18, ושם התואר "דון קישוטי" מוכר היטב מתחילת המאה ה-19.

למטרה דומה משמש הביטוי "מלחמה בטחנות רוח" (באנגלית: Tilting at windmills), הנגזר אף הוא מסיפורו של דון קיחוטה.

הגייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של גיבור הספר נכתב במקור כ-Don Quixote, ובספרדית של אותה תקופה נהגתה האות x כמו האות שׁין בעברית. עם הזמן, השתנתה הגיית האות בחלק מהמקרים ונהגתה כאות חית בעברית, ובהתפתחות מאוחרת יותר השתנה הכתיב של מקרים אלו מהאות x לאות j, שנהגית בדומה לחית. היצירה תורגמה לשפות אירופאיות עוד לפני השינוי בהגיית האות x בספרדית, וזו הסיבה להגייה השונה של הביטוי "דון קישוטיות" בשפות אירופאיות שונות. כך למשל, באנגלית הביטוי נהגה כ"קוויקסוטיזם".

התרגום המקובל של הספר לעברית, מאת חיים נחמן ביאליק, נקרא "דון קישוט", ועל כן השתרש בעברית הביטוי "דון קישוטיות". כיום, יש נטייה בעברית ובאנגלית לקרוא את שם הספר כ"דון קיחוטה", אולם אין הדבר משפיע על הביטוי "דון קישוטיות" שנגזר ממנו.

שימושים בשפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לביטוי "דון קישוטיות" קיימות קונוטציות חיוביות ושליליות, ובשני המקרים הן קשורות לאידיאליזם. ברוב המקרים, את כוונת הדובר המשתמש בביטוי ניתן להבין רק מן ההקשר. הקונוטציות החיוביות קשורות, בדרך כלל, ל"אידיאליזם-נאיבי" שנתפס כחיובי, ופעמים רבות מקושר למלחמה חסרת סיכוי למען הצדק.

הקונוטציות השליליות קשורות ל"אידיאליזם-יתר" ואף לפזיזות. דוגמה לכך ניתן למצוא בדבריו של חיים ארלוזורוב על זאב ז'בוטינסקי:

ואף-על-פי-כן ברור, כי מה שרוצה ז'בוטינסקי אינו אלא דון-קישוטיות – מבחינתה הרצינית ביותר של המילה. מהי הדמות הטראגית הזאת, של דון-קישוט, מן הבחינה הרצינית? זהו איש חביב ופעיל שמצרף תמיד ובלי-הרף מעשה למחשבה, בלי לשקול בדעתו את התנאים ואת הנסיבות של פעולתו. כזה הוא ז'בוטינסקי.

— ברלין, 19 בנובמבר 1923^[4]

קונוטציה חיובית ביותר לביטוי מופיעה בדברים שאמר יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, שאול יהלום, בטקס הענקת "אות המאבק" לשנת ה'תשס"ד לחברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי:

בימים הסוערים האלה של משבר כלכלי עמוק, כאשר בכנסת, לצערנו הרב, מתקבלות החלטות קשות המטלטלות את החברה הישראלית ומרחיבות את מעגל העוני, כאשר זעקת החלשים נבלעת בהמולה הכללית - בולטות בהיעדרן קריאות הביניים החדות שלך, תמר גוז'נסקי, דון-קישוטית נדירה שלא עשתה הנחות לאף אחד ובעיקר לא לעצמה.

— פרוטוקול מס' 103 מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות