מלחמת האזרחים האתיופית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

מלחמת האזרחית האתיופית היא מלחמה עקובה מדם שהתרחשה בשטחי אתיופיה ואריתריאה, וגלשה גם לעימותים עם המדינות השכנות בקרן אפריקה סומליה, סודאן וג'יבוטי. מלחמה זו הייתה חלק מהמלחמה הקרה, והמעצמות דאז ברית המועצות וארצות הברית תמכו בצדדים השונים בחימה האכזרית שגרמה למותם של מיליוני אזרחים אתיופים. המלחמה החלה רשמית ב-12 בספטמבר 1974 כשהדרג המרקסיסטי החל בהפיכה נגד הקיסר היילה סלאסי, ונמשכה עד שארגון האיחדג, קואליציה של חבורות מורדים, הפיל את הממשלה האתיופית הסוציאליסטית בשנת 1991.

רקע וגורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכיבושים הגדולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למלחמת האזרחים האתיופית ישנם מספר רב של גורמים שהחשוב שבהם הוא האתני. מאז איחוד האימפריה האתיופית על ידי הקיסר תוודרוס השני בתחילת המאה ה-19 שהצליח לשים קץ לשלטון המצביאים המקומיים בתקופת השופטים האתיופית, האימפריה החלה לצבור כוח וממלכות רבות בתוך שטח המדינה כדוגמת שאווה וגוג'אם החלו במסעות כיבושים דרומית לאזור חבש על מנת להסדיר את מרותם על האזורים בהם חיו שבטים שונים שאינם חבשים. האימפריה קיבלה תנופה כאשר ניצחה בקרבות רבים מספר מדינות שנחשבו לחזקות ממנה מצרים ואיטליה ניצחונות אלו השיבו את הדומיננטיות של האימפריה לקרן אפריקה והיא הצליחה להשליט את מרותה על מדינות כגון אמירות הרר וסולטנות אוסה. הממלכה החזקה ביותר באימפריה הייתה שאווה שהצליחה לכבוש שטחים רבים בייחוד אזורים רבים מ"ארץ גאלה" כדוגמת ארסי במהלך המירוץ לאפריקה האימפריה קיבלה תנופה נוספת וסיבות נוספות לכיבוש ובהתפשטות נוספת, עלייתו של הקיסר מנליק השני שכיהן קודם לכך כמלך שאווה הגבירה את קצב הכיבושים האתיופים. האימפריה חילקה את צבאה לשלוש אוגדות עיקריות: הראשונה בפיקודו של ראס מקונן הייתה אחראית על כיבושם של אוגדן ובנישנגול השנייה על ממלכת קאפה והשלישית על בורנה כיבושים אלו מחקו ממלכות שלמות בדרום, מזרח ומרכז אתיופיה ומלכיהם הוצאו להורג באכזריות - ובכך אתיופיה נהפכה למדינה האפרקאית היחידה שהשתתפה באופן בלתי רשמי במירוץ לאפריקה.

אמהריזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניותם של קיסרי האימפריה האתיופית לאחר שלבי כיבוש הייתה תמיד של "אמהריזציה" של העמים המקומיים שכבשה, החוקים שהשליטים שמונו באותם אזורים אסרו על השימוש בשפות המקומיות ולכן פעילויות אתניות נעשו במחתרת. מטרת האמהריזציה הייתה אחת שילובם שכוח של העמים שנכבשו ולכפות עליהם את מרותה של האימפריה בנוסף להתנצרותם של עמים אלו, איישים רבים שעברו תהליך זה השתלבו באליטה השלטת כגון הבטה גיורגיס שכיהן כסגן הקיסר היה מבני האורומו השיא היה בשלטונו של ייאסו החמישי אשר אביו היה עלי מיכאל מלך וואלו מבני האורומו ואשר היה מוסלמי. השילוב נעשה בצורה כזו עד שהשם "אמהרים" נהפך להדבק התרבותי-פוליטי של הארץ כולה וצמרתם הייתה לאליטה ככל-אתיופית שהתרכזה ברובה במרכז השלטון בשוואה.

השלטון האיטלקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראה ערך מורחב אתיופיה הכבושה

מאבקים מודרניים בקרן אפריקה

מלחמת העצמאות האריתראית · מלחמת האזרחים האריתראית · מלחמת האזרחים האתיופית · מלחמת אוגדן · מלחמת האזרחים הסומלית · מלחמת האזרחים הג'יבוטית · משבר איי חאניש · מלחמת בדמה · מבצע קיום החופש · מלחמת סומליה · מאבק אוגדן