מלחמת הבורים הראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחמת הבורים הראשונה
מלחמה: מלחמות הבורים
Majuba LondonNews.jpg
איור של קרב גבעת מג'ובה
תאריך התחלה: 20 בדצמבר 1880
תאריך סיום: 23 במרץ 1881
משך הסכסוך: 13 שבועות ו-3 ימים
קרב אחרי: מלחמת הבורים השנייה
מקום: דרום אפריקה
תוצאה: ניצחון בוֹרי, הכרה בריטית ברפובליקה הדרום אפריקאית
הצדדים הלוחמים

Flag of Transvaal.svg הרפובליקה הדרום אפריקאית

מפקדים

Flag of Transvaal.svg פיט ג'וברט
Flag of Transvaal.svg ניקולס סמית

כוחות

כ-7,000 לוחמים סה"כ

כ-1,200 (1,700 בטרנסוול)

אבידות

41 הרוגים
47 פצועים

408 הרוגים
315 פצועים

מלחמת הבורים הראשונהאנגלית: First Boer War, הולנדית: Eerste Boerenoorlog, אפריקאנס: Eerste Vryheidsoorlog; "מלחמת העצמאות הראשונה"), ידועה גם בשם המלחמה האנגלו-בורית, או מלחמת טרסוואל, הייתה מלחמה אשר התנהלה בין האימפריה הבריטית לבין מתיישבים בורים בדרום אפריקה.

הרקע למלחמה הייתה הרצון של המתיישבים הבורים להקים מדינה נפרדת לקולוניה הבריטית, אל מול הרצון הבריטי להתפשטות לתוך אזורים אלו שבהם התגלו מרבצי יהלומים. המלחמה נגמרה בניצחון בורי והכרה בריטית ברפובליקה הדרום אפריקאית, זאת בעיקר משום שהבריטים לא רצו באותו שלב לעשות את המאמץ הנדרש מבחינת כוח אדם, כוחות צבאיים וכסף כדי להביס את הבורים. מצב זה היה עתיד להשתנות במלחמת הבורים השנייה, בה נשלחו כחצי מליון חיילים בריטים כדי להביס את הבורים, כ-18 שנים אחרי המלחמה הראשונה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית השנייה של המאה ה-19 נחלקו השטחים בדרום יבשת אפריקה בין קולוניות בריטיות, רפובליקות בוריות עצמאיות, ושרידים אחרונים של ממלכות עמי ילידים אפריקאים. הבורים - איכרים יוצאי הולנד, גרמניה וצרפת - היו ראשוני המתיישבים האירופיים ביבשת אפריקה. התיישבותם החלה בכף התקווה הטובה במחצית השנייה של המאה ה-17, ונמשכה לאורך המאה ה-18 בשטחים שנודעו כמושבת הכף בחלקה הדרומי של היבשת. במאה ה-19 נכבשה מושבת הכף על ידי בריטניה, שהחלה ליישב את המושבה בבריטים. אצל הבורים, שחשו כי רגליהם נדחקו ממושבתם, החל גל נדודים צפונה ומזרחה לעומק היבשת, אל השטחים שמחוץ לשליטת האימפריה הבריטית, שם הקימו שתי רפובליקות משלהם - מדינת אורנג' החופשית וטרנסוואל. לבריטים באותה עת היה מעט עניין בשטחים אלה.

גילוי מרבצי יהלומים בשטחי הבורים בשנת 1869 שינה לחלוטין את התמונה. באותה עת החלה תחרות בין מעצמות אירופה על כיבוש ושליטה בשטחים באפריקה, ולבריטניה היה אינטרס אסטרטגי וכלכלי ברור להבטיח את שליטתה על הנקודות האסטרטגיות והמשאבים היקרים. לאחר השלמת ההשתלטות על אזור מכרות היהלומים וסיפוחו למושבת הכף על חשבון מדינת אורנג' החופשית, החלו הבריטים לגלות עניין ביתר שטחי אפריקה שצפונה למושבתם. ב-1877 סיפחה בריטניה את טרנסוואל, והתמרמרות הבורים, שחשו מנושלים בפעם השנייה והשלישית בידי הבריטים, גברה עוד יותר. מנהיג טרנסוואל פול קרוגר ניסה להידבר עם הבריטים, ללא הועיל - הבריטים היו נחושים בדעתם שעל שטחי הבורים להיות חלק מהאימפריה. בינתיים פרצה מלחמת הזולו בין הבריטים לבין בני הזולו, בסופה (1879) הצליחו הבריטים להשתלט על שטחי ממלכת הזולו, וכל שנותר להם הוא להשלים את המהלך של הפיכת הקולוניות הבריטיות והרפובליקות הבוריות בדרום אפריקה לפדרציה תחת הדגל הבריטי. הבורים, שסירבו לקבל את הדין, התחמשו לקראת עימות מזוין עם הבריטים.

מהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד הכוחות הבריטים, ג'ורג' קולי בקרב גבעת מג'ובה, קרב שבו נהרג.

בדצמבר 1880 נורו היריות הראשונות של הבורים כנגד המעוזים הבריטיים, לאחר שרפובליקת טרנסוואל החליטה חד-צדדית על עצמאותה בראשותו של פול קרוגר. כך פרצה המלחמה האנגלו-בורית הראשונה, שבפי הבורים בטרנסוואל נקראה "מלחמת העצמאות". הבורים הטילו מצור על עמדות חיל המצב הבריטי ברחבי טרנסוואל ותקפו את שיירות האספקה והתגבורת שניסו להגיע אליהם.

הבורים היו מאורגנים כצבא גרילה, שעודד יוזמות עצמאיות של מפקדים וחיילים מיומנים בשטח, בעוד שהאנגלים היו תלויים לחלוטין בפקודות, שבמקרים רבים לא הגיעו או שהיו שגויות. הבורים התגלו גם כצלפים מיומנים, פרשים מעולים ואנשי שטח מן הדרגה הראשונה המעורים היטב בערבות אפריקה, ופועלים מתוך היכרות מעמיקה עם האדמה, החי, הצומח והאוכלוסייה. בנוסף, הם היו חדורי אמונה עמוקה באל ובצדקת דרכם, והיו נכונים להיאבק על עצמאותם עד טיפת דמם האחרונה. סייעה בידם העובדה כי הבריטים, כצבא אימפריאלי מפואר, לבשו מדים בצבע אדום בוהק שבלט היטב על רקע נופי אפריקה, וכך הפכו למטרה קלה לצלפים. לעומת זאת הבורים, כלוחמי צבא לא-מאורגן, לבשו את בגדי האיכרים שלהם בצבעי אדמה וחאקי, ששימשו הסוואה מצוינת. היחידות הבוריות נקראו קומנדו, מונח שלימים הפך כינוי ליחידות של הכוחות המיוחדים בכל הצבאות.

בינואר 1881 ניסו הבריטים לשלוח כוחות חי"ר ופרשים מפרובינציית נאטאל הבריטית לסיוע לעמדותיהם הנצורות, בראשותו של מייג'ור-ג'נרל ג'ורג' פומרוי קולי. הכוחות לא הצליחו להבקיע את קווי הבורים, ונחלו תבוסה קשה בקרב ליינגסנק ב-28 בינואר 1881. ניסיון נוסף בראשות קולי ב-8 בפברואר הסתיים בתוצאה דומה. את המכה הסופית, והמשפילה ביותר, קיבלו הבריטים בקרב גבעת מג'ובה ב-27 בפברואר, בו הסתערו כוחות בורים על עמדתו הקדמית של קולי וחייליו בגבעת מג'ובה והצליחו לכבוש אותה, תוך שהם מוחקים כמעט לחלוטין את הכוח הבריטי והורגים את קולי עצמו.

בשלב זה הכירו הבריטים בתבוסתם. ב-6 במרץ 1881 נחתם הסכם שביתת נשק, וב-23 במרץ חתמה ממשלת בריטניה בראשות ויליאם יוארט גלאדסטון על הסכם שלום, במסגרתו מכירים הבריטים בשלטון עצמי בורי ב"רפובליקה הדרום אפריקנית" שבשטח טרנסוואל.

תוצאות המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת הבורים השנייה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]