מלחמת ההמשך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחמת ההמשך
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
StuG III Ausf. G.jpg

תאריך התחלה: 25 ביוני 1941
תאריך סיום: 19 בספטמבר 1944
משך הסכסוך: 3 שנים ו-12 שבועות
מקום: פינלנד, חבל קרליה ומורמנסק
תוצאה: ניצחון לברית המועצות
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות
900,000-1,500,000 סובייטים  530,000 פינים
220,000 גרמנים 
אבידות
200,000 הרוגים
575,000 פצועים 
58,000 הרוגים
158,000 פצועים 


מלחמת ההמשך (פינית jatkosota; רוסית Советско-финская война‏; 25 ביוני 1941 - 19 בספטמבר 1944) הייתה אחת משתי המלחמות בין ברית המועצות לפינלנד במהלך מלחמת העולם השנייה.

מלחמה זו נקראת על ידי הפינים כך בשל העובדה שהם רוצים להדגיש את המשכה של מלחמת החורף. לעומת זאת הרוסים רואים את המלחמה כחזית של המלחמה הפטריוטית הגדולה. מעשי האיבה בין המדינות הסתיימו בספטמבר 1944 והמלחמה הסתיימה רשמית בחוזה פריז (1947).

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1917 הוקמה פינלנד ונפתחה מלחמת האזרחים הפינית בין "האדומים" (הקומוניסטים שזכו לתמיכת רוסיה) ו"הלבנים" (אנטי קומוניסטים שזכו לתמיכת האימפריה הגרמנית). ב-16 באפריל 1918 ניצחו הלבנים ועמדו להקים מלוכה פרו-גרמנית תחת שלטונו של קארל פרידריך מהסה (גיסו של וילהלם השני), אך תבוסת גרמניה ב-11 בנובמבר 1918 מנעה זאת והוקם משטר דמוקרטי במקום.

פינלנד הצעירה חיפשה קשרים עם מדינות חדשות כמו פולין, לטביה, ליטא ואסטוניה כדי לכרות עמם בריתות הגנה כמשקל נגד לברית המועצות, אך המשא ומתן עלה על שרטון. גם נסיונות גישוש עם מדינות סקנדינביה עלו בתוהו. פינלנד נאלצה לחתום ב1932 על חוזה אי-התקפה עם ברית המועצות. הסובייטים הפרו את ההסכם כאשר מנעו שיט של ספינות פיניות בימת לדוגה והמפרץ הפיני ב-1937.

הסכם ריבנטרופ-מולוטוב שנחתם בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית באוגוסט 1939 חילק את מזרח אירופה בין שתי המעצמות כאשר פינלנד הייתה בחוג ההשפעה הסובייטי. הפינים סירבו להצבת כוחות הצבא האדום בארצם ולכן פרצה מלחמת החורף ב-30 בנובמבר 1939. הפינים נלחמו באומץ ובעוז כנגד הצבא הסובייטי האדיר, השתמשו בלוחמת חורף ובתנאי השטח הקשים והסבו אבדות כבדות לסובייטים. למרות כל אלו פרצו הסובייטים את קו ההגנה הפיני קו מנרהיים וניצחו במלחמה. בחוזה השלום שנחתם ב-12 במרץ 1940 נאלצו הפינים לוותר על חבל קרליה לטובת הרוסים (בחבל שכנה ויפורי העיר השנייה בגודלה במדינה).

הפינים המתוסכלים בקשו נקמה בברית המועצות. הם עשו זאת בעזרת גרמניה הנאצית.

הלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוץ המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 ביוני 1941 העבירה פינלנד 16 דיוויזיות חי"ר לאזור הגבול הסובייטי-פיני. לגרמנים, שהציבו כוחות משלהם על אדמת פינלנד, היו בצפון המדינה 2 דיוויזיות הרריות בפטסמו ו-2 דיוויזיות בסאלה. הסובייטים העריכו כי כוחם של הפינים באזור לא יעלה על 10 דיוויזיות כפי שהיה במלחמת החורף, אך הם לא לקחו בחשבון את גיוס כל הגברים הפינים וכן את הציוד שרכשה פינלנד אחרי מלחמת החורף.

ב-22 ביוני, בד בבד עם מבצע ברברוסה, תקפו הגרמנים את הסובייטים בצפון פינלנד. הסובייטים בתגובה תקפו 18 ערים בפינלנד בעזרת 460 מטוסים (לפינים היו 300 מטוסים בלבד). הסובייטים טענו שהצבא הגרמני היה מטרת המתקפה. למרות זאת הם הפגיזו מחצי האי האנקו מטרות פיניות. כתוצאה מהמתקפה הכריז הפרלמנט הפיני ב-25 ביוני על מצב מלחמה עם ברית המועצות.

1941[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור התקדמות הגרמנים לעומק רוסיה במבצע ברברוסה הסובייטים העבירו את כל יחידותיהם למלחמה בחזית המזרחית כנגד הפלישה. כתוצאה מכך לא גובתה המתקפה האווירית בכוחות קרקע כפי שתוכנן. בנוסף כוחות הקרקע הסובייטים באזור חסרו כוחות עתודה כיוון שהקורפוס ה-10 הממוכן ודיוויזית החי"ר ה-237 נסוגו מאגם לדוגה לעבר לנינגרד.

מפקד הצבא הפיני מנרהיים יחד עם נשיא המדינה רייטי והיטלר ביוני 1942.

הפינים ביקשו מהגרמנים להשהות את ההתקפה שלהם על ברית המועצות עד ה-25 ביוני, מועד כניסתם למלחמה. לגרמנים לקח עד ה-29 ביוני לאסוף את כוחותיהם למתקפה ומלבד זאת חסרו להם כוחות עתודה. מרווח זמן זה איפשר למעשה לסובייטים להתכונן למתקפה שעתידה הייתה לבוא. בסופו של דבר המתקפה הגרמנית הייתה לכישלון חרוץ: הגרמנים ביטלו את המתקפה ב-17 בנובמבר ולא הצליחו להגיע למורמנסק שהייתה יעדם. הפינים שתקפו בדרום הגיעו עד נהר סביר (המחבר בין ימת לדוגה לימת אונגה) והחזית התייצבה בדצמבר 1941. הפינים לא ערכו עוד מתקפה גדולה במהלך השנתיים וחצי הקרובות ונוכחו לדעת שהמלחמה לא תסתיים בקרוב. בשנים 1942-1943 התנהלה מלחמת חפירות כאשר לאף צד לא היו הצלחות משמעותיות.

השתתפות פינלנד במלחמה הביאה לגרמניה תועלת רבה: הצי הסובייטי נחסם במפרץ הפיני והקריגסמרינה יכל לנוע בחופשיות בים הבלטי ולהעביר לרייך השלישי ניקל מפינלנד וברזל משבדיה. החזית הפינית סייעה גם לגרמנים בעת המצור על לנינגרד באיגוף העיר מצפון באוגוסט 1941 (אך הפינים סירבו לתקוף את העיר) בעת שקבוצת ארמיות צפון בפיקוד ריטר פון לב איגפו את העיר מדרום.

החזית הדיפלומטית

בינתיים, ניתקה פינלנד את יחסיה עם בריטניה באוגוסט 1941 בשל הפצצה בריטית על כוחות גרמניים שהיו מוצבים על אדמת פינלנד. בריטניה הכריזה מלחמת על פינלנד ב-6 בדצמבר 1941 כאשר במהלך המלחמה הייתה רק לחימה ימית מעטה בין שני הצדדים. כך היה מקרה נדיר בו דמוקרטיה מכריזה מלחמה על דמוקרטיה אחרת. ארצות הברית מצידה לא הכריזה מלחמה על פינלנד. בנובמבר 1941 חתמה פינלנד על הסכם האנטי-קומינטרן המחודש.

בשל הכישלון במבצע ברברוסה בסתיו 1941 ובשל הכישלון במורמנסק הפינים החלו לפקפק ביכולתם של הכוחות הגרמניים ומנהיגי פינלנד שינו אסטרטגיה ורצו לפנות לשלום עם ברית המועצות. הפינים חיכו שהורמאכט והצבא האדום יתישו זה את זה כדי שהצעת השלום תבוא.

1944[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיא ההתקדמות הפינית במלחמה
השטחים שמסרה פינלנד לברית המועצות בעקבות שתי המלחמות בין המדינות

ב-9 ביוני 1944 (שלושה ימים אחרי תחילת מבצע אוברלורד) הסובייטים פתחו במתקפה גדולה על הפינים באזור ימת לדוגה. הסובייטים התקדמו 21.7 ק"מ והיה חשש לשלומה של פינלנד. ב-28 ביוני כבשו הסובייטים בחזרה את פטרוזבודסק. שר החוץ הגרמני, יואכים פון ריבנטרופ, בא בהצעה לפינים לפיה גרמניה תספק לפינים נשק אנטי-טנקי מודרני (לפינים לא היו כלי נשק כאלו) כנגד המתקפה הסובייטית בתמורה להצהרה פינית שלא לשאת ולתת עם ברית המועצות. ב-26 ביוני 1944 הצהיר נשיא פינלנד ריסטו רייטי הצהרה שכזו. היטלר שלח לפינלנד 59 תותחי סער מסוג שטאג סימן 3 ויחידת מטוסים של הלופטוואפה.

בתחילת יולי 1944 הצליחו הפינים לבלום את הסובייטים בקרב טאלי-איהנטלה בעזרת הסיוע הגרמני, למרות עליונות מספרית וחומרית של הסובייטים. הפינים נסוגו 100 ק"מ אך הסובייטים כבר גנזו את הרעיון לכיבוש פינלנד. פתיחתו של מבצע אוברלורד והנחיתה בנורמנדי גרמו לסובייטים לחשוב כי מוטב לרכז את כוחותיהם בכיבוש מזרח ומרכז אירופה לפני שבעלות הברית המערביות יעשו זאת. מהצד השני הפינים כבר מאסו במלחמה והרמטכ"ל מנרהיים חזר ואמר שאם אסטוניה תכבש על ידי הסובייטים הפינים יפסיקו בלחימתם כיוון שאסטוניה יכלה לשמש בסיס מצוין לתקיפות ימיות ואוויריות נגד פינלנד. ב-19 בספטמבר 1944 נסוגו החיילים הגרמנים מאסטוניה. ב-4 בספטמבר הכריזו הפינים על הפסקת אש וב-19 בספטמבר נחתם הסכם שביתת נשק בין ברית המועצות פינלנד.

יהודים במלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינלנד התנגדה לאידאולוגיה האנטישמית הנאצית. יהודי פינלנד שירתו בצבא הפיני ובית הכנסת בחזית היה מהיחידים במלחמה בצד מדינות הציר. במספר מקרים היהודים בצבא הפיני קיבלו את עיטור צלב הברזל הגרמני, אך היהודים דחו אותו. במספר מקרים אף רופאים צבאיים יהודים הצילו את חייהם של חיילים גרמנים.

לאחר מעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום המלחמה נפתחה מלחמת לפלנד שבסופה גורשו הגרמנים מאדמת פינלנד. באפריל 1945 גורשו הכוחות הגרמנים האחרונים מהמדינה. בחוזה פריז שנחתם ב-10 בפברואר 1947 אושררו תנאי שביתת הנשק מ-1944, והפינים העבירו לברית המועצות את חבל קרליה, סאלה ופטסמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלחמת ההמשך בוויקישיתוף