מלחמת העצמאות של קרואטיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מלחמת העצמאות של קרואטיה
מערכה: מלחמות יוגוסלביה
Destruction of a tank.jpg

חיילים קרואטים מתכוננים לירות על טנק יוגוסלבי ב-1992.
תאריך התחלה: מרץ 1991
תאריך סיום: נובמבר 1995
משך הסכסוך: כ־4 שנים ו-35 שבועות
מלחמה לפני: מלחמת עשרת הימים (סלובניה)
מלחמה אחרי: מלחמת בוסניה (בוסניה והרצגובינה)
מקום: קרואטיה
תוצאה: ניצחון קרואטי
שינויים בטריטוריות: הממשלה הקרואטית תופסת שליטה על כל קרואטיה
הצדדים הלוחמים
מפקדים
אבידות

13,583 הרוגים ונעדרים.

37,180 פצועים.

8,039 הרוגים ונעדרים.

מלחמת העצמאות של קרואטיה הייתה מלחמה שהתחוללה על אדמת קרואטיה מ-1991 עד 1995. המלחמה התקיימה בין הממשלה הקרואטית, שהכריזה עצמאות מיוגוסלביה, לבין הצבא העממי היוגוסלבי והסרבים המקומיים, שהקימו את הרפובליקה הסרבית של קראינה.

בהתחלה המלחמה התקיימה בין כוחות המשטרה הקרואטים לבין הסרבים תושבי קרואטיה. עם התגברות השליטה הסרבית על הצבא העממי היוגוסלבי, יחידות הצבא החלו לסייע לסרבים הנלחמים בקרואטיה. הקרואטים שאפו להקים מדינה ריבונית נפרדת מיוגוסלביה, והסרבים, בתמיכת סרביה, התנגדו לפרישה ורצו להשאר חלק מיוגוסלביה, תוך שהם מחפשים גבולות חדשים בתוך קרואטיה עם רוב סרבי או מיעוט סרבי משמעותי, או כיבוש חלק גדול ככל האפשר מקרואטיה. המטרה המרכזית הייתה להשאר באותה המדינה עם שאר האומה הסרבית, מה שפורש כיצירת "סרביה הגדולה" על ידי הקרואטים (והבוסנים). בתחילת המלחמה, ניסה הצבא העממי היוגוסלבי להשאיר בכוח את קרואטיה ביוגוסלביה על ידי כיבושה.

בקרואטיה, המלחמה מכונה מלחמת המולדת (Domovinski rat), או תוקפנות סרביה הגדולה. בסרביה, הכינוי הנפוץ הוא המלחמה בקרואטיה (Рат у Хрватској).

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העצמאות של קרואטיה התפתחה מצמיחת הלאומנות ביוגוסלביה במהלך שנות ה-80. יוגוסלביה נקלעה למשבר עם החלשות מדינות הגוש המזרחי לקראת סוף המלחמה הקרה. המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה איבדה את כוחה האידאולוגי.

בשנות ה-80, תנועות אלבניות בדלניות בקוסובו הביאו לדיכוי האלבנים בחבל. הרפובליקות העשירות של קרואטיה וסלובניה רצו לנוע לביזור השלטון ודמוקרטיה. סרביה, בראשות סלובודן מילושביץ', דבקה בריכוזיות ובשלטון חד-מפלגתי של המפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית. מילושביץ' ביטל למעשה את האוטונומיה של קוסובו ווויבודינה.

שעה שסלובניה וקרואטיה החלו לחתור לאוטונומיה גדולה יותר במסגרת הפדרציה, ואף לקונפדרציה ועצמאות, הרעיונות הלאומנים החלו לצמוח בתוך המפלגה הקומוניסטית השלטת. נראה היה שיוגוסלביה תוחלף בקרוב במספר מדינות יורשות. עם עלייתו של מילושביץ' לשלטון, נאומיו ביטאו העדפה לקיום מדינה יוגוסלבית אחת, שבה כל הכוח יהיה מרוכז בידי בלגרד.

הצדדים הלוחמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא העממי היוגוסלבי (JNA) נוסד במהלך מלחמת העולם השנייה כדי להוציא לפועל לוחמת גרילה נגד כוחות הציר. ההצלחה של הפרטיזנים גרמה ל-JNA לבסס חלק ניכר מתורת הלחימה על לוחמת גרילה. לאור מעמדה המיוחד של יוגוסלביה באירופה, יוצרי התוכניות האסטרטגיות ציפו להתקפה מצד נאט"ו או ברית ורשה. מתוך ציפייה שיוגוסלביה לא תעמוד בהתקפה, ה-JNA החליט להתבסס על אסטרטגיית גרילה, דבר שהיה לו לרועץ במלחמה, מאחר שה-JNA היה הצד התוקף ללא תמיכה אזרחית מקומית- התפקיד שיועד לאויב שיפלוש ליוגוסלביה.

על פניו, ה-JNA נראה ככוח עוצמתי עם 2,000 טנקים ו-300 מטוסי סילון (כולם מתוצרת מקומית או סובייטית). עם זאת, בשנת 1991 רוב הציוד היה בן למעלה משלושים שנה: טנקי T-54 ומטוסי מיג 21 60% ו-40% מכוחות השריון והאוויר בהתאמה.

מהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוץ המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקפת ה-JNA במזרח סלבוניה

באוגוסט 1991, עיירת הגבול ווקובאר הושמה במצור והחל קרב ווקובאר.

נזקי העיר ווקובאר, שכיבושה סימל את היום האפל ביותר במלחמה

הפסקת האש[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוף המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פשעי מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]