מודיעין במלחמת יום הכיפורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: חסר מקורות, מציג עמדה אחת כאילו האמת אחת ואין בלתה ועוד בדף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מדועין במלחמת יום כיפור היה אחד הגורמים החשובים שתרמו באופן מכריע להשתלשות המלחמה. למודיעין במלחמה זו היה תפקיד גדול, בין היתר, בגלל הצלחתן של מדינות ערב לפתוח במתקפת פתע על ישראל וזאת חרף ידיעות רבות שהצביעו על סבירות גבוהה לפריצת המלחמה. ההצלחה של מדינות ערב לתקוף באופן מפתיעה, חרף הידיעות הרבות נבעה מתוך הקונספציה השגויה, שמצרים לא תפתח במלחמה עם ישראל וסוריה לא תלך למלחמה בלי מצרים ולכן, כביכול, הסבירות למלחמה היא נמוכה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצרים וסוריה ערב המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניצחון של צה"ל במלחמת ששת הימים, הותיר את מצרים מושפלת. בשנת 1969 ביטל נאצר את הפסקת האש עם ישראל, והחל במלחמת התשה אשר תכליתה הייתה להתיש את ישראל, ו"לזכות בנקודות" צבאיות. מספר חודשים לפני המלחמה, המצרים, יחד עם הסורים, מתכננים את "מבצע באדר", הכולל הגעה עד לתעלה, צליחת התעלה, עקיפת קו המוצבים ובידודם, וייצוב קו הגנה חדש בעומק סיני- בקו רפידים. בכל הזמן הזה, למרות רמזים וסימנים המצביעים על הערכות למתקפה משותפת, ממשיך תיאום המאמצים, תוך הטעיית ישראל באמצעות העברת נתונים מטעים, כאשר להטעייה מצטרפת הערכת אמ"ן השגוייה המדברת על "סבירות נמוכה".

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניצחון הסוחף של ישראל בכל החזיתות במלחמת ששת הימים הביאו לתחושת מציאות חדשה במרבית שכבות העם בישראל.

  • בקו הדרום הוקם קו ביצורים ומעוזים שנקראה קו בר-לב
  • התפיסה הרווחת בצמרת הצבאית והמדינית היא כי חיל אויר חזק- הוא שיכריע את המלחמה הבאה.
  • לישראל- יתרון טכנולוגי עדיף בשדה הקרב.
  • הן בדרג הצבאי, והן בדרג המדיני רווחה התפיסה כי "הם (מדינות ערב) לא יכולים, ולא מסוגלים.[1] תפיסה זו באה לידי ביטוי גם בעיתוני ישראל.[2]

תפיסה זו קרסה באופן מוחלט עם פתיחת מלחמת יום הכיפורים.

לכשל היו גורמים אחדים שהחשובים בהם:

רמזים ומידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כחודש וחצי לפני המלחמה החלו לזרום ידיעות שהצביעו על הכנות במצרים ובסוריה למלחמה.
  • בחיל המודיעין נאסף מידע רב ממקורות גלויים וסמויים.
  • היועצים הרוסים עזבו את מצרים לפני תחילת המלחמה, עיקר העזיבה התרחש ב-4.10.73 הן מסוריה והן ממצרים. העזיבה נצפתה על ידי קציני איסוף מידע ישראליים, אך לא טופלה כהלכה.
  • יצחק חופי, אלוף פיקוד הצפון, התריע כי הצבא הסורי נמצא במוכנות למתקפה (24.9.73).
  • בפגישה שהתקיימה ב-25 בספטמבר בישראל, בין גולדה מאיר ובין חוסיין מלך ירדן, עדכן לפי המקורות המלך חוסיין כי בכוונת מצריים וסוריה לתקוף בקרוב את ישראל. מידע זה הועבר לראש אמ"ן ולראש המוסד, אך לא נלקח ברצינות.
  • סוכנות הביון ה-CIA של ארצות הברית, העבירה לישראל מידע כי הסורים מתכוונים לתקוף בקרוב.
  • ב-5.10.73, נפגש ראש המוסד זמיר, עם הסוכן "בבל", קיבל ממנו מקורות מידע מדויקים על מועד פרוץ המלחמה ועל המדינות המשתתפות, והעבירם בבהילות לממשלה. אך גולדה מאיר ומשה דיין העדיפו את גרסתו של אלי זעירא כי הסבירות לפרוץ מלחמה היא נמוכה, ולא גייסו מילואים.
  • טיסות איסוף מודיעין ומתצפתים קרקעיים דיווחו על הכנות למתקפה, הן בחזית הסורית, הן בגדות התעלה. אך המודיעין הישראלי פירש אותם כ"הכנות לתרגיל צבאי". למעשה, דיווחים רבים של אנשי מודיעין מהשטח על הכנות למלחמה, נחסמו ולא הועברו לדרגים הגבוהים, בשל הקונספציה בה היו שבויים מקבלי ההחלטות.
  • ראש ענף סוריה במודיעין, אביעזר יערי, התריע על מוכנות הצבא הסורי למלחמה קרובה, וננזף על ידי סגן ראש אמ"ן.
  • למרות שתרגיל "תחריר 41" לא התקיים כמצופה, ולמרות שהחיילים המצריים קיבלו פקודה לאכול ולהיות בכושר למרות צום הרמדאן, לא נדלקו נורות אדומות.
  • כשלים בפיענוח ויישום מידע מודיעיני בחזית הצפונית:‏[3]
  • בסוף 1972 התקבלו במודיעין פיקוד צפון דיווחים על פיהם החלו הסורים לחפור עמדות לתותחים כבדים בקוטר 130 מ"מ שטווח הפעולה שלהם מכסה את כל רמת הגולן והגליל העליון.
  • בתחילת 73 שברו הסורים את שגרת מערכי הצבא שלהם והתנהלותו. עד אז היו הסורים מדללים את הכוחות לקראת החורף בחדשים ספטמבר- אוקטובר ומעבים שוב באביב (מרץ-אפריל). הפעם הם הפסיקו ובמקום לדלל תגברו את הכוחות.
  • באותו הזמן בעת "כוננות כחול-לבן" התגלתה יכולתם של הסורים להניע כוחות במשך לילה אחד ממפקדות העורף עד לקו החזית תוך שמירת דיממת אלחוט מלאה.
  • ביולי 73 התברר מפענוח תצלומי אוויר שהסורים החלו לחפור עשרות אתרים לקליטת טילי קרקע-אוויר. במקביל דיללו הסורים את מערך הטילים סביב דמשק והציבום בקו החדש בין דמשק לרמת הגולן. באותו חודש יצא דו"ח סודי של חיל האוויר שהתריע על כך שהטילים כאשר יוצבו באתרים החדשים יגבילו מאד את חופש הפעולה של חיל האוויר ברוב חלקי רמתהגולן וכמשתמע מכך יפחיתו את יכולתו של חי"א לסייע לכוחות הקרקע. הטילים עצמם הוצבו באתרים החדשים לקראת סוף חודש אוגוסט. סך הכול הוצבו כ- 30 סוללות שחציין מסוג SA-6.
  • באותו הזמן התגלו מחפורות חדשות שנועדו למרגמות כבדות מסוג 240 מ"מ. לפי הדוקטרינה הרוסית על פיה פעל הבא הסורי, נועדו מרגמות אלה לשמש לכתישת מוצבי החי"ר לקראת הבקעת כוחות השריון.
  • בחדשים אוגוסט ספטמבר החל תיגבור יוצא דופן של מערכי הטנקים והתותחים הסורים.

חיל המודיעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלקת המודיעין של צה"ל, הביאה שפע של ממצאים ומידע אשר נאסף בחודשים, בשבועות ובימים שלפני המלחמה. המידע הגיע ממקורות טובים, ונדירים באיכותם, וחיבור המקורות הצביעו בבירור על המגמה כי פניה של מצריים למלחמה. ניתוח התנהגות ותהליך הסקת המסקנות של מחלקת המחקר , אמ"ן, וראש אמ"ן, בא לידי ביטוי הכשל במלואו, כאשר מקבלי ההחלטות שבויים בקונספציה השוללת אפשרות למלחמה, עד כדי כך שגם נתונים מובהקים אשר הוצבו בפניהם- לא הזיזו אותם מדעתם.

סבירות נמוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה "סבירות נמוכה", נתפסת בהקשרה למלחמת יום כיפור, כביטוי של שאננות, אי בדיקת הנתונים שהיו גלויים וברורים, וכחטא של יוהרה שהובילו לכשל הצבאי והמדיני. מאז החלו להצטבר עדויות על פריצה אפשרית של מלחמה, העריך המודיעין הישראלי שקיימת "סבירות נמוכה" למתקפה מצרית על ישראל. הערכות המודיעין נשארו יציבות כי קיימת "סבירות נמוכה" לפרוץ מלחמה, זאת למרות אזהרות של המוסד (אשר הערכותיו לא התקבלו, וניתנה עדיפות לדעת אמ"ן). ערב המלחמה, כאשר הצטברו נתונים משמעותיים, פנה הרמטכ"ל, דוד אלעזר, לממשלה וביקש לגייס אנשי מילואים. אך הממשלה דחתה את הבקשה. גם כאשר הביא ראש המוסד יומיים לפני פרוץ המלחמה, ידיעה ממקור מהימן- הסוכן "בבל", שמצרים וסוריה מתכוונות לתקוף, נשארו אנשי אגף המודיעין (אמ"ן) בדעתם כי הסבירות נמוכה לפרוץ מלחמה, ובשל היוקרה ממנה נהנו אמ"ן, נתקבלה דעתם על ידי הדרג המדיני.

חיל המודיעין הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיכום מסמך ההערכה שהוציאה אמ"ן/מחקר ב-5 באוקטובר 1973, יום לפני פריצת מלחמת יום הכיפורים

חיל המודיעין הוקם רק בשנת 1976, בעת המלחמה רוכז המודיעין הצבאי על ידי אגף המודיעין של המטה הכללי (אמ"ן)

חיל המודיעין המצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע ניצוץ (1973)

הצלחת המיסוך והסודיות של קברניטי הצבא וההנהגה המצרית, גרמו לכך שבישראל לא הצליחו לזהות בוודאות את נכונותה של מצרים לצאת למלחמה. המיסוך וההטעייה, יחד עם שאננות היתר ו"ליקוי המאורות" של מקבלי ההחלטות בישראל, הובילו צעד אחר צעד עד לפרוץ המלחמה בהפתעה גמורה מבחינת ישראל.

  • המצרים הסתירו את כוונתם לצאת למלחמה מבכירי הצבא, וגם משותפיהם בסוריה. רק יומיים לפני ההתקפה עודכנו מפקדי הארמיות המצריות בפרטי המבצע, בעקבותיו דילגו כוחות לכיוון התעלה בצורה זהירה, ובמסווה של "תרגיל צבאי".
  • צוות ההסברה והחוץ של מצרים עודכן, ועדכן כך את העולם ואת ישראל, כי הפעילות במצרים הינה אלא תרגיל צליחה צבאי. ואכן, ההודעות שולבו בתרגילי צליחה שנערכו על שפת התעלה, עד ל"הרדמת" העירנות של המודיעין הישראלי.
  • בעקבות הצלחת ההטעיה המצרית, גויסו בשבועות שלפני המלחמה כוחות מילואים במסווה של תרגיל עוצבתי. חשוב לציין כי מאז סיום מלחמת ההתשה החזיקה עדיין מצרים קרוב ל-5 דיוויזיות בקו התעלה, ועל כן לא היו צריכים גיוס מילואים נרחב.
  • בשעות הבוקר ביום כיפור עצמו, מדווח פרדי עיני, ראש לשכתו של צבי זמיר, בעקבות פגישתו בלונדון עם הסוכן "בבל", כי מלחמה תפרוץ במהלך היום. אך עדיין ראש אמ"ן אלי זעירא, דבק בעמדתו כי לא תפרוץ מלחמה, והחזיק בעמדתו זו עד לתחילת נפילת הפגזים הראשונים.
  • ביום כיפור בשעה 13:55, מתחילה הפגזה כבדה בחזית התעלה ובחזית הסורית, ולאחריה חוצים המצרים את התעלה על גבי 12 ראשי גשר, עוקפים את קו המעוזים, ומגיעים למרחק 8 קילומטרים מהתעלה.

במקביל, פורצים הכוחות הסוריים לרמת הגולן, ושועטים כמעט ללא הפרעה עד לדרום הרמה, ומדרונות הכנרת, ועוצרים. במקביל, מתחולל קרב שריון בשריון עז ב"עמק הבכא", דבר שישפיע בהמשך המלחמה על הכוחות המתקדמים בדרום הרמה, ויביא בסופו של דבר לעצירת, ואף להדיפת הכוחות הסוריים.

חקירת הכשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת אגרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ועדת אגרנט

ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה ב-‎21 בנובמבר ‎1973 בעקבות תפקוד צה"ל והדרג המדיני לפני ובתחילת מלחמת יום-הכיפורים.
הועדה נקראה על שמו של יושב-ראש הוועדה - נשיא בית-המשפט העליון ד"ר שמעון אגרנט.

חברי הוועדה

מטרות הוועדה על חברי הוועדה הוטל להכין דוח על המידע שהיה זמין לפני המלחמה בקשר לתנועותיהן ולכוונותיהן של מצרים וסוריה, על הערכת אותו מידע על ידי המוסדות הצבאיים והאזרחיים המוסמכים ועל מוכנותו של צה"ל למלחמה בכלל, ובמיוחד ביום שלפני פרוץ המלחמה, ‎5 באוקטובר ‎1973.

מסקנות עיקריות של הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נמתחה ביקורת קשה על חוסר מוכנות הצבא ללחימה ועל הליקויים בתיאום הבין-זרועי.
  • הוועדה קבעה כי בצה"ל רווחה קונספציה שלא תפרוץ מלחמה, ובעטיה, איתותים ברורים לא הוערכו כראוי וגרמו ל"ליקוי מאורות".
  • בין התוצאות המעשיות של דוח הוועדה:
    • חיזוק כלי ההערכה של המוסד ושל מחלקת המחקר של משרד החוץ, כהשלמה לאלו של אמ"ן.
    • מינוי יועצים לראש הממשלה לענייני מודיעין ולענייני ביטחון.
    • פיטורי הרמטכ"ל וראש אג"ם (אגף מבצעים).
    • העברת קצינים שונים לתפקידים אחרים.

משבר אמון בהנהגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרסום דו"ח ועדת אגרנט בציבור, ומשהתברר כי הוועדה לא מצאה דופי בהתנהגותו של שר הביטחון משה דיין, וגם שיבחה את התנהגותה של ראש הממשלה גולדה מאיר, גברה התסיסה בציבור, והועמק משבר האמון של רוב הציבור בהנהגה המדינית.
החלו לפעול מספר תנועות מחאה עם דגשים שונים, כאשר המשותף לכולם הוא הדרישה מהדרג המדיני ובמיוחד מראש הממשלה גולדה מאיר ומשר הביטחון משה דיין- לשאת באחריות ולהתפטר. תנועת המחאה המפורסמת מכולם החלה משביתת רעב יחיד של מוטי אשכנזי, שהיה מפקד מעוז בודפשט, המעוז הצפוני ביותר בקו בר-לב, והמעוז היחידי שלא נכבש במלחמה. מוטי אשכנזי דרש את התפטרותו של שר הביטחון משה דיין. והחל בשביתת רעב מול משרד ראש הממשלה בגפו. המחאה של אשכנזי, שהתחיל כמפגין בודד, תפסה תאוצה ועם הזמן הצטרפו אליו רבבות אזרחים וחיילי מילואים שהגיעו ישר מהחזית, שקראו להתפטרות הממשלה.

תוצאות הכשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות ערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

למדו מהכשל כי ישראל הינה אינה בלתי מנוצחת, וכי מתקיימות בה נקודות תורפה, גם כאלה הנובעות מ"שאננות יתר", ומטעויות אנוש ואגו.
עד היום נלמדת מלחמת יום הכיפורים בחלק ממדינות ערב כהצלחה וכמלחמת ניצחון של הערבים, זאת למרות המהפך והחזר השליטה בשטח על ידי צה"ל בעיקר בשבוע השני של המלחמה.
תחושת הניצחון בקרב, נובעת בעיקרה מתחושת הכוח של מדינות ערב, אשר נבעה בעיקרה מנטילת ההיוזמה והשליטה המוחלטת של צבאות סוריה ומצרים בשטח בימים הראשונים למלחמה, זאת מול ההפתעה, ותחושת אין האונות והיאוש בצד הישראלי. אלה החזירו למדינות ערב את הביטחון העצמי ואת האמונה ביכולתם ובכוחם, שאבדו מאז מלחמת ששת הימים.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלקח החשוב ביותר שנלמד וייושם בעקבות המלחמה, הוא הקמת מחלקת בקרה של חיל המודיעין, אשר תפקידה הוא לבחון דווקא את האפשרויות הבלתי סבירות, ואת ההפך מהגרסאות של מקבלי ההחלטות, ולהביא נימוקים שכנגד, וכך לצמצם הפתעות בשדה המערכה העתידי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלי זעירא, ראש אמ"ן, בהופעה בפני ועדת החוץ והביטחון, 10 באוגוסט 1973, "אין בליבה של מצרים שום ספק שיחסי הכוחות והמצב הפולטי העולמי, אינם מאפשרים מהלך הגיוני של פתיחה באש"אין בליבי ספק...
  2. ^ חיים פרנקל, חד, חלק, אלגנטי, באתר "העין השביעית"
  3. ^ אבירם ברקאי, "על בלימה" הוצאת מעריב 2009, עמ' 39 - 49
  4. ^ הדרגה רשומה כפי שנשאו בעת המלחמה