מלחמת נגורנו-קרבאך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיקום נגורנו-קרבאך

מלחמת נגורנו-קרבאך הוא הכינוי למאבק אלים ומזוין שהתרחש מפברואר 1988 עד מאי 1994, בתוך המובלעת האתנית של נגורנו קרבאך בדרום-מערבה של אזרבייג'ן, בין הלאום האתני הארמני של נאגורנו-קרבאך הנתמך על ידי ארמניה לבין אזרבייג'ן (נכון לינואר 2012, הקונפליקט לא הסתיים בחתימת על הסכם ומפעם לפעם הצדדים נפגשים כדי לגבשו).

ככל שהמלחמה נמשכה, ארמניה ואזרבייג'ן, שהיו בתחילתה חלק מברית המועצות, שקעו במלחמה מתמשכת, בלתי מוכרזת, ברכס ההררי של נגורנו-קרבאך בעוד אזרבייג'ן מנסה לרסן ולדכא את הבדלנים הפורשים בנגורנו-קרבאך. הפרלמנט של המובלעת בנגורנו-קרבאך קיים הצבעה בעד התלכדות של החבל עם ארמניה, משאל עם התקיים בנושא, וההחלטה הייתה שעל החבל להתקיים תחת ריבונות עצמאית, כלומר עצמאות. הדרישה להתלכד עם ארמניה, ששגשגה בשנות ה-80 המאוחרות, החלה בדרך שקטה ושלווה, אך בחודשים הבאים של העשור, כשפירוקה המתקרב של ברית המועצות נראה באופק, הרעיון הפך במהרה למאבק אלים בלתי מרוסן בין שתי הקבוצות האתניות, דבר שהביא לתוצאות של שפיכות דמים וטיהורים אתניים על ידי שני הצדדים.

הקרבות הפנים-אתניים החלו זמן קצר לאחר שהפרלמנט של נגורנו-קרבאך, החליט לקיים הצבעה בעניין האיחוד עם ארמניה ב-20 בפברואר 1988.

הודעת הפרישה של החבל מאזרבייג'ן הייתה התוצאה הסופית של "כעס נושן בתוך הקהילה הארמנית של נגורנו-קרבאך נגד ההגבלות החמורות שנגזרו עליה במישורי התרבות וחופש הדת, הן על ידי השלטון הסובייטי המרכזי והן על ידי הרשויות באזרבייג'ן". כמו כן, הסכסוך התפתח בגלל המאבק הטריטוריאלי על האזור בשל רגישותו גם לארמניה וגם לאזרבייג'ן. ביחד עם התנועות הבדלניות ברפובליקות הבלטיות כגון: אסטוניה, לטביה וליטא, התנועות הבדלניות של הקווקז שיחקו תפקיד חשוב וגדול בהבאה להתפרקותה של ברית המועצות והסרת הכוחות של הפרלמנט במובלעת. הרוב הארמני הצביע בעד פירוד מאזרבייג'ן ובעקבות כך חל תהליך שהביא לעצמאותה של המובלעת ויצירתה של הרפובליקה של נגורונו-קרבאך. במהלך שנת 1991, כבר לאחר הכרזת עצמאות על ידי ארמניה ואזרבייג'ן הסכסוך בחבל התרחב בהתמדה. כוחות משרד הפנים האזרי ניסו לשמור על הסדר, אך הרוב הארמני של החבל לא קיבל את מרותו והמשיך בפעילות בדלנית במטרה להסתפח לארמניה הסמוכה.

לחימה במישור הצבאי התפרצה במהלך ינואר 1992. תוך פרק זמן קצר יחסית הכוחות הארמנים הצליחו לייצר פרוזדור יבשתי בין החבל לשטח הארמני. הדבר הבטיח אפשרות להזרמת אספקה וכוחות צבא לחבל. ניסיונות תיווך בינלאומי על ידי קבוצות שונות כמו "הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה" כשלו ולא הניבו פירות ליישוב הסכסוך. באביב 1993, כוחות ארמניים כבשו אזורים מחוץ למובלעת עצמה, ובכך הביאו לאיום של התערבות צבאית של מדינות אחרות באזור.

במאי 1994, הוכרזה הפסקת אש באזור וזאת הודות לתיווך רוסי, בנוסף, החלו שיחות שלום בתיווכו של "הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה".

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

השליטה על נגרונו-קרבאך הוא נושא ששנוי במחלוקת בין ארמניה ובין אזרבייג'ן. נגורנו-קרבאך נקראת בארמנית ארטסח, וההיסטוריה שלה נמתחת על פני מאות שנים שבמהלכן היא הייתה תחת שליטה של כמה אימפריות. בשנת 1917, שלושת הלאומים של הקווקז: הארמנים, האזרים והגאורגים שהיו תחת שליטה רוסית, הכריזו על עצמאות ויצרו את הרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיבית של עבר הקווקז, שהתפרקה כעבור שלושה חודשים בלבד וממנה נוצרו הרפובליקות של ארמניה, אזרבייג'ן וגאורגיה.

מלחמת אזרבייג'ן-ארמניה (1920-1918)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחימה פרצה בין הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה והרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן בשלושה אזורים: נחיצ'יבאן, זנגזור (היום החבל הארמני – סיוניק) ונגורנו-קרבאך. אזרבייג'ן וארמניה חלקו על מיקומו של הגבול בשטחיהם של שלושת האזורים. הארמנים בנגורנו-קרבאך ניסו להכריז עצמאות אך נכשלו. לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם תבוסתה של האימפריה העות'מאנית, הכוחות המזוינים של בריטניה כבשו את עבר הקווקז ב-1919. הפיקוד הבריטי באזור מינה באופן זמני את חורסוב ביי סולטאנוב (אחד מנבחרי הציבור בפרלמנט של אזרבייג'ן) כמושל-גנרל (גנרלגוברנטור) של נגורנו-קרבאך וזנגזור, עד שיתנהל דיון סופי בעתיד האזור בוועידת השלום בפריז.

התערבות סובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Nagorno Karabakh03.png

חודשיים לאחר מכן, הארמייה ה-11 של הצבא האדום פלש לקווקז ותוך שלוש שנים כבש את הרפובליקות הדמוקרטיות שהתקיימו שם, ואיחדה אותן תחת דגל אחד – מדינה אחת - שנקראה: הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז, שהייתה נתונה למרות רוסיה הסובייטית ונכנסה לברית המועצות עם הקמתו.

לאחר כיבושיהם בקווקז, הקימו הבולשביקים וועדה המונה שבעה חברים, "הקווקז ביורו" (לעתים מקוצר לקווברו), שהייתה תחת פיקוחו של העריץ הסובייטי לעתיד – יוסיף סטלין, אז בתפקיד של הקומיסר של העם לענייני לאום, שעליו היה מופקד לקדם עניינים סובייטיים בקווקז. אף על פי שהוועדה הצביעה בחיוב, ברוב זעום של 4 מול 3, להעביר את נגורנו-קרבאך לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית הצעה זו לבסוף בוטלה ונגורנו-קרבאך הועבר לידי הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית וזאת משום שהפגנות התקיימו ברחבי אזרבייג'ן נגד החלטתה הראשונה של הוועדה. בין המפגינים היה יושב ראש המפלגה הקומוניסטית של אזרבייג'ן, ניירמן ניירמנוב. כמו כן, המרד האנטי-סובייטי בבירת ארמניה ירוואן ב-1921, פגע ביחסים בין ארמניה לברית המועצות והשפיע אף הוא על קבלת ההחלטה להעביר את נגורנו-קרבאך לידי אזרבייג'ן. מאוחר יותר, בשנת 1923, אף החליטו להכליל את החבל האוטונומי של נגורנו-קרבאך בתוך שטחה של הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית של אזרבייג'ן, כשרוב האוכלוסייה, כ-94% - ארמנים. הבירה הועברה משושה לחאנקנדי, לימים - סטפנקרט.

מלומדים ארמנים ואזרים הסיקו כי המניע הנוסף להחלטה היה העיקרון של "הפרד ומשול" בו נקטה ברית המועצות. מקומה המוזר של מובלעת נחיצ'בן, שמופרדת על ידי ארמניה, אך שייכת לאזרבייג'ן, יכולה להוות דוגמה לכך. דעה אחרת הייתה כי הסובייטים עשו זאת מתוך מחווה של כדי לשמור על "יחסים טובים עם טורקיה של אטאטורק" (שכן העם האזרי נמנה עם קבוצת העמים הטורקיים).

במשך כל תקופת קיום ברית המועצות שלטונות ארמניה הסובייטית ניסו לשנות את ההחלטות ולהביא לכך ששטח יועבר לשליטתם.

אירועים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1987[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סתיו 1987 - מתיחות באחד מכפרי האזור עקב פיטורים של מנהל מקומי ממוצא ארמני.
  • 18 באוקטובר 1987 - הפגנה בפארק עירוני בירוואן נגד פעולות שלטון בחבל.
  • 1 בדצמבר 1987 - העברת עצומה עם כ-75-80 אלף חתימות של תושבים ארמנים למוסד לתלונות הציבור ליד הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית במוסקבה.
  • חורף 1987/88 - הגעת פליטים אזרים משטחי ארמניה סובייטית.

1988[עריכת קוד מקור | עריכה]

1989[עריכת קוד מקור | עריכה]

1990[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ינואר - תחילת התנגשויות מזוינות
  • 13 בינואר - תחילת פוגרום ארמני בבקו. נהרגו כ-90 ארמנים.
  • 15 בינואר - על אזור החבל ושטחים גובלים הוכרז מצב חרום.
  • 20 בינואר - מהומות המוניות בבקו תוך שימוש בכוח צבאי נהרגו כ-200 אזרחים.
  • 23 במרץ - כפר אזרי ליד הגבול הותקף על ידי ארמנים ומספר תושבים נהרגו. כאשר הגיעו כוחות צבא, הפולשים כבר לא היו בשטח.
  • אביב - מערך אספקת מזון ומצרכים אחרים לחבל נפגע קשה. הארמנים מנסים לארגן רכבת אווירית אך ללא הצלחה.
  • 25 ביולי - בעקבות הקמת יחידות מזוינות ארמניות פורסם צו של נשאי ברית המועצות על החמרת מאבק נגד אחזקת נשק ללא רשות.
  • 16 באוגוסט - יחידות צבאיות של ארמנים כבשו 2 כפרים באזור. לאחר מספר ימים ותוך שימוש בנשק כבד הכפרים נכבשו מחדש על ידי הצבא.
  • 25 בספטמבר - הפצצת סטפנקרט ממסוקים.

1991[עריכת קוד מקור | עריכה]

1992[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות פירוק ברית המועצות החלו קרבות בין צבאות ארמניה ואזרבייג'ן על השליטה בחבל.

  • 1 בינואר - יחידות צבא אזרבייג'ן תקפו כפר ארמני בשטח החבל.
  • 13 בינואר - שימוש במערכת גרד בהפצצות על יישובים ארמנים בשטח החבל.
  • 22 בינואר - יחידות של צבא ארמניה השלימו השתלטות על סטפנקרט.
  • 28 בינואר - יירוט מסוק אזרי שניסה להעביר אספקה לעיר שושה הנמצא במצור ארמני.
  • פברואר - יחידות ארמניות הצליחו לכבוש מספר כפרים אזרים בשטח החבל.
  • 26 בפברואר - העיירה חודז'אלי נכבשת על ידי הארמנים. טיהור העיר מאוכלוסייה אזרית.
  • 21 במרץ - הפסקת אש זמנית.
  • 1 באפריל - ידיעות על נוכחות מתנדבים טורקים בקרב הכוחות האזרים.
  • מאי - מתקפה ארמנית באזור נחיצ'יבאן.
  • 9 במאי - לאחר מצור ממושך הארמנים כבשו את העיר שושה.
  • 18 במאי לאחר כיבוש העיר לאצ'ין נפתחה הדרך המקשרת את החבל עם ארמניה.
  • 12 ביוני - מתקפה קיצית של האזרים. במהלך המתקפה הם הצליחו להחזיר שליטה במספר כפרים.
  • 13 ביוני - לאחר הפצצות שנמשכו כ-3 חודשים הארמנים הצליחו ליירט מטוס מדגם סוחוי-25.
  • אוגוסט - האזרים מחזקים הפצצות מהאוויר, אך לאור קיום דרך יבשתית עם ארמניה לחבל הגיעו מערכות נגד מטוסים.

1993[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ינואר - המשך הפצצות של חיל האוויר האזרי. מערכות נגד מטוסים של הארמנים הצליחו ליירט מספק מטוסים ומסוקים.
  • 3 באפריל - הכוחות האמנים הצליחו לכבוש עיר קלבדז'אר. נסיגה של האזרים מקרבת העיר.
  • 27 ביוני - כיבוש עיר מרדקרט על ידי הארמנים
  • 23 ביולי - לאחר קרבות שנמשכו 40 ימים נכבש העיר אגדם.
  • 25 באוגוסט - הארמנים הצליחו לכבוש דג'בראיל והסביבה.
  • ספטמבר - הכרזה על הפסקת אש.
  • אוקטובר - לאחר סיום הפסקת אש, ארמנים הצליחו לכבוש אזורים נוספים.

1994[עריכת קוד מקור | עריכה]

Nagorno karabakh republic.png
  • צבא ארמניה קבלה מטוסי קרב מתוצרת סוחוי.
  • 20 בינואר - האזרים הצליחו להחזיר שליטה בחלק מהכפרים.
  • 6 במאי - לאחר קרבות שנמשכו מעל חודשיים הכוחות האזרים החלו בנסיגה מאורגנת.
  • 12 במאי - תחילת הפסקת אש בלתי מוגבלת בזמן שנמשכת עד היום.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הלחימה בשליטה ארמנית נמצאים כ-11.7 אלף קמ"ר המהווים 13.4% משטח אזרבייג'ן וכ-92.5% משטח החבל כולו ושטחים סמוכים. לעומת זאת, כ-15% משטח שבמקור הוכרז כמסופח לארמניה נמצא בשליטת אזרבייג'ן.

כ-230,000 ארמנים מאזרבייג'ן וכ-800,000 אזרים מארמניה ומנגורנו-קרבאך נעקרו ממקום מושבם עקב המאבק שהדרדר למלחמה.

במהלך השנים 1995-1997 הושלמו החלפות כל השבויים, חטופים ועצורים.

נשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני הצדדים ניצלו במהלך המלחמה נשק סובייטי שהיה בשטח המדינות עוד לפני פירוק ברית המועצות. בנוסף לכך, לצבאות הנלחמים הועבר שטח נוסף גם על ידי רוסיה במסגרת ההסכמים השונים וגם על ידי מדינות אחרות.

האזרים הפעילו לחץ כבד על העיר סטפנקרט על ידי הפצצות האוויר ובאמצעות הפצצות של מערכות גראד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]