מלחמת רוז ברוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחמת רוז ברוז
Waroftherosesposter.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: The War of the Roses
בימוי: דני דה ויטו
הפקה: ג'יימס ל. ברוקס
ארנון מילצ'ן
תסריט: מייקל ג'יי ליסון
שחקנים ראשיים: מייקל דאגלס
קתלין טרנר
דני דה ויטו
מריאן זגברכט
מוזיקה: דייויד ניומן
צילום: סטיבן בורום
חברת הפצה: פוקס המאה ה-20
הקרנת בכורה: 8 בדצמבר 1989
משך הקרנה: 116 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 50 מיליון דולר
הכנסות: 160,188,546 דולר
דף הסרט ב-IMDb

מלחמת רוז ברוזאנגלית: The War of the Roses) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת קומדיה שחורה משנת 1989, בבימויו של דני דה ויטו ובכיכובם של מייקל דאגלס, קתלין טרנר ודה ויטו עצמו, המבוסס על ספר באותו השם מאת וורן אדלר משנת 1981. הוא מגולל את סיפורו של זוג עשיר, אוליבר וברברה רוז, שחייהם המשותפים מתחילים באהבה גדולה ובנישואים שנראים מושלמים - אך כשיחסיהם מידרדרים, הם נקלעים למאבק גירושין חריף ומר ללא פשרות על רכושם.

שם הספר והסרט במקור הוא משחק מילים על מלחמת השושנים.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאווין ד'אמאטו (דני דה ויטו), עורך דין מצליח לדיני משפחה, נפגש במשרדו עם לקוח (דן קסטלנטה) שרוצה להתגרש מאשתו. כדי לתת ללקוחו חומר נוסף למחשבה, מספר לו ד'אמאטו את סיפור הזוג אוליבר וברברה רוז. אוליבר רוז היה חבר קרוב של ד'אמאטו ועמיתו לעבודה, ובתקופת מאבק הגירושין עם ברברה - גם לקוחו.

אוליבר רוז (מייקל דאגלס), סטודנט למשפטים באוניברסיטת הארוורד, פוגש את ברברה (קתלין טרנר) במכירה פומבית של חפצי אמנות עתיקים בעת חופשה באי ננטקט. שניהם נלחמים בסופו של דבר על אותו פריט במכירה. אוליבר, שהפסיד לבסוף במאבק, פותח בשיחה עם ברברה. כשהיא מחמיצה את המעבורת, השניים מבלים את הלילה ביחד. הלילה הסוער מוליד אהבה גדולה, והשניים מתחתנים.

מצבו הכלכלי של הזוג הולך ומשתפר. אוליבר מסיים את התואר, ובעבודה קשה מגיע לבסוף למעמד של שותף בכיר במשרד עורכי הדין בו הוא עובד, ובו עובד באותו הזמן גם ד'אמאטו. ברברה, בינתיים, מוצאת לזוג ולשני ילדיהם בית יפהפה, ומקדישה את זמנה לטיפוחו ולאיבזורו.

עם הזמן, לאחר שסיימה את טיפוח ואבזור הבית, מתחילה ברברה להשתעמם. היא מתוסכלת גם ממספר מקרים בהם נראה שאוליבר מתנשא עליה ומזלזל בדבריה, והיא מתחילה לתעב אותו תיעוב גובר והולך. אוליבר מצדו אינו מבין מה עשה כדי לזכות בתיעוב מצדה. למרות המתח ביניהם, הוא עוזר לה לפתוח עסק בתחום הקייטרינג הסובב סביב מומחיותה של ברברה בהכנת פאטה כבד אווז. העסק מצליח וגדל, וברברה מקבלת מידה מסוימת של תחושת עניין ועצמאות כלכלית.

באחד הימים חש אוליבר ברע תוך כדי פגישה עם לקוח פוטנציאלי. הוא מובהל לבית החולים, בטוח שהוא לוקה בהתקף לב ושסופו קרוב, וכותב מכתב פרידה אוהב לברברה. בסופו של דבר מתברר שמדובר בבקע סרעפתי בלבד. אוליבר משוחרר מבית החולים. בדרכו לביתו הוא מביע תמיהה באזני ד'אמאטו, שבא ללוותו הביתה, על כך שברברה לא באה לבית החולים.

באותו לילה מספרת לו ברברה שכששמעה על המקרה, לאחר הלם ראשוני, חשה דווקא הקלה ושמחה. היא מודיעה לאוליבר שאינה אוהבת אותו עוד, ומבקשת גט.

אוליבר הנעלב מקבל את בקשתה, אולם המתח עולה כאשר מתברר שברברה דורשת את הבית בשלמותו על כל תכולתו, ושעורך דינה משתמש במכתב הפרידה שכתב אוליבר בבית החולים כנשק במאבק הגירושין. למרות שברברה הוציאה צו המגרש את אוליבר מהבית, הוא מוצא פירצה בחוק המאפשרת לו לשוב לבית. ברברה הכועסת מחליטה לעשות כל שביכולתה כדי לגרש את אוליבר בעצמה. היא אף מגיעה למשרדו של ד'אמאטו, שמשמש כפרקליטו של אוליבר, ומנסה לשחד אותו מינית, ללא הצלחה. השניים מתחילים להציק זה לזו, בתחילה בהתגרויות קטנות, אך המאבק הולך ומחריף, וכאשר נודע לברברה שאוליבר דרס למוות את חתול המחמד שלה (אם כי עשה זאת בטעות), היא נועלת אותו בתגובה בתוך הסאונה הביתית שלהם, ומביאה אותו לסף מוות מהתייבשות ומכת חום.

כשברברה מסרבת להצעתו של אוליבר לקבל סכום כסף גדול תמורת ויתור על דרישתה לקבל את הבית, והזוג מחלק את הבית לאזורים השייכים לאחד וסגורים לשני, מבין ד'אמאטו שלקוחו נמצא במצב של מלכוד שבו בלי קשר לתוצאתו אין מנצחים, רק מפסידים. הוא מפציר באוליבר, כחברו הטוב, לעזוב את ברברה ואת הבית ולפתוח בחיים חדשים. בתגובה אוליבר מפטר את ד'אמאטו ועובר לייצג את עצמו.

כאשר ילדיהם נמצאים במכללה וסוזן, האו-פר הגרה בביתם (מריאן זגברכט) עוזבת את עבודתה, נותרים ברברה ואוליבר לבדם בבית. מכאן משתחררים כל הסכרים, וחוסר הנכונות של ברברה ואוליבר להתפשר מוביל אותם לשרשרת מעשים שבהם הם ממררים זה את חיי זו ומשפילים זה את זו, גם בנוכחות ידידים ולקוחות עסקיים. תוך כדי כך הם הורסים בהדרגה את ביתם ותכולתו - מה שהיה בתחילה הסיבה העיקרית לחוסר נכונותם להתפשר. הם שוברים את הרהיטים, תנור המטבח, כלי המטבח ואביזרי הנוי היקרים. באחד הריבים החריפים ביותר מקלקל אוליבר ארוחה שהכינה ברברה ללקוחות עסקיים שלה. ברברה מסירה את הכפפות, ובנוכחות לקוחותיה היא כמעט הורגת את אוליבר כאשר היא דורסת את מכוניתו, מכונית אספנות נדירה אותה קנתה לו היא כמתנה בימיהם היפים, כשהוא בתוכה, באמצעות רכב השטח הענק שלה.

לאחר מספר ימים מזמינה ברברה את אוליבר לארוחת ערב. אוליבר המופתע נענה להזמנה בחושבו שמדובר במחוות פיוס. ברברה מגישה לארוחת הערב פאטה שהכינה. אוליבר, המחפש דרך להתפייס, אך נשבר ומתפרץ כאשר ברברה רומזת לו שאת הפאטה הכינה מכלב המחמד שלו (אם כי לא עשתה זאת באמת - הכלב נראה בריא ושלם בחצר הבית). לאחר שברברה נמלטת ממנו, אוטם אוליבר את פתחי הבית בקרשים כדי למנוע ממנה לברוח. בינתיים, בעליית הגג, ברברה מרופפת את ברגי הנברשת הכבדה מתוך כוונה להפיל אותה על אוליבר בהינתן ההזדמנות.

סוזן חוזרת כדי לאסוף את חפציה ומוצאת את הבית אטום וחשוך. בצר לה היא מזעיקה את ד'אמאטו. בינתיים ריב נוסף בין אוליבר וברברה מביא אותם למצב בו שניהם תלויים על הנברשת מרופפת הברגים. אוליבר מגלה לברברה שלמרות הקשיים והמאבק הוא עדיין אוהב אותה, ולא זוכה לתשובה מברברה.

לפני שד'אמאטו וסוזן מצליחים לפרוץ לבית עם סולם, מתרופפת סופית אחיזתה של הנברשת בתקרה. היא צונחת אל הרצפה, שתי קומות נמוך יותר, ולוקחת איתה את אוליבר וברברה אל מותם. בתנועה אחרונה מניח אוליבר את ידו על כתפה של ברברה, והיא מסלקת אותה מעליה, שונאת אותו אפילו במותה.

עם סיום הסיפור, מציג ד'אמאטו ללקוח במשרדו את הברירה - להמשיך במאבק הגירושין על כל הקשיים הכרוכים בו, או לשוב הביתה ולנסות להתפייס עם אשתו. הוא מסתובב אל החלון, ועל פניו עולה חיוך של סיפוק כאשר הלקוח קם ועוזב את המשרד. ד'אמאטו מטלפן לאשתו, אומר לה שהוא אוהב אותה והוא בדרכו הביתה, וסוגר את יום העבודה.

צוות השחקנים הראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבלה ביקורתית ומסחרית והשפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט התקבל בחיוב הן על ידי הקהל והן על ידי הביקורת. הוא היה מועמד לפרס באפט"א אחד (תסריט מעובד - מייקל ג'יי ליסון), לפרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין, ולשלושה פרסי גלובוס הזהב (הסרט הטוב ביותר - קומדיה או מחזמר; השחקן הטוב ביותר בקומדיה או מחזמר - מייקל דאגלס; השחקנית הטובה ביותר בקומדיה או מחזמר - קתלין טרנר).

הסרט זכה לדירוג 81% באתר הביקורות Rotten Tomatoes.

בארצות דוברות הגרמנית נכנס שם הסרט, Rosenkrieg, לסלנג כביטוי למאבק גירושין מר וחסר פשרות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]