מלחמת מצווה ומלחמת רשות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מלחמת רשות)
מלחמת רשות
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר דברים, פרק כ', פסוקים י'ט"ו
משנה מסכת סוטה, פרק ח', משנה ז'
ברייתא תוספתא, סוטה ז' ט'-ט"ו
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י', עמוד ב', דף מ"ד, עמוד ב'
תלמוד ירושלמי מסכת סוטה, פרק ח', הלכה י' (דפוס וילנא: דף דף ל"ט, עמוד ב')
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה'-פרק ז'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה ק"צ
ספר החינוך, מצווה תקכ"ז
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביהדות, מלחמת מצווה ומלחמת רשות הן הגדרות הקובעות את מעמדה של המלחמה שעם ישראל יוצא אליה.

להגדרות אלו משמעויות רבות בהלכות מלחמה. בין היתר תלויים בהגדרה זו חובת הגיוס הכללית, והסמכות הקובעת ליציאה למלחמה.

מלחמת מצווה היא מלחמה שיש מצווה ביציאה אליה כגון מלחמותיו של יהושע בן נון לכיבוש ארץ ישראל[1], מחיית זכר עמלק או מחיית שבעה עממים, ואילו מלחמת רשות היא מלחמה שמטרתה היא הרחבת הטריטוריה.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת מצווה היא מלחמה שעם ישראל מקיים ביציאה אליה מצווה אחת או יותר. המלחמות שנחשבות למלחמת מצווה לכל הדעות הן:

ישנם מלחמות נוספות שהגדרתם כמלחמת מצווה נתונה במחלוקת:

  • מלחמת מנע – מלחמה מול אויבים המאיימים על עם ישראל אך עוד לא פתחו במלחמה[4].
  • מלחמת כיבוש ארץ ישראל בזמן הזה - תלוי בשאלה האם מצוות ירושת ארץ ישראל הייתה קיימת רק בימי יהושע או שהיא מצווה קבועה לדורות[5][6].

מלחמת רשות היא מלחמה שמטרתה הרחבת תחומה של המדינה מעבר לגבולות ארץ ישראל, מטעמים פוליטיים-תדמיתיים או כלכליים, מלחמות דוד המלך מובאות בתלמוד כאבטיפוס למלחמות רשות.

ההתגייסות למלחמת מצווה במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר מקומות בתנ"ך מופיעה ביקורת חריפה כלפי המשתמטים ממלחמת מצווה.

כאשר שבטי גד וראובן ביקשו לקבל נחלה בעבר הירדן, משה חשד כי הם מבקשים להשתמט ממלחמת כיבוש הארץ, ועל כן הוא נוזף בהם בחריפות;

"הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה?" [...]

"וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים, לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל"

רק לאחר שהתחייבו כי 'יחלצו חושים' ויצטרפו למלחמה על שאר ארץ ישראל הסכים משה לתת להם את נחלתם בעבר הירדן כנתינה זו מעוגנת בתנאי שאכן יממשו את הבטחתם להצטרף למלחמה.

בשירת דבורה, מקללים דבורה הנביאה וברק בן אבינועם בשם מלאך ה' את יושבי מרוז, מפני שלא באו לעזרת עם ישראל במלחמת סיסרא, אותה הם מכנים "עזרת ה'"[7]:

אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה', אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ, כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה', לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים.

ההבדלים בין מלחמת מצווה למלחמת רשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבלת החלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת מצווה ההחלטה לצאת למלחמת מצווה יכולה להתבצע על ידי המלך בלבד, ואילו במלחמת רשות, נדרש לקבל לכך אישור מן הסנהדרין[8].

החייבים בגיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת הרשות ישנם כאלו הפטורים מלהתגייס למלחמה. דין זה נקרא חזרה בעורכי המלחמה, והם כוללים את מי שבנה בית ועדיין לא התחיל להתגורר בו או שהוא עדיין בשנה הראשונה למגורים בו, מי שנטע כרם ועדיין לא בצר אותו אפילו פעם אחת או שהוא עדיין בשנה הראשונה לשימוש בכרם, והמאורס שעדיין לא התחתן או שהוא בשנה הראשונה לנישואיו. אך במלחמת מצווה כולם מחויבים להצטרף למלחמה.

בפרשת 'חזרת עורכי המלחמה' שבתורה מוזכר גם את 'הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב' שהוא חושש ממלחמה שמתבקש לשוב לביתו כדי לא להכניס מורך וחולשה בקרב הלוחמים. אך אותו משיבים מן המלחמה גם במלחמת מצווה[9].

פטורים אלו מסווגים לפטור חלקי ופטור מלא. ישנם כאלה המקבלים רק פטור מלחימה בשדה הקרב והם מועברים לסיוע לוגיסטיקה ויחידות עורפיות התומכות בלחימה. ובהם 'הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב' מי שאירס אישה אך עדיין לא התחתן, מי שבנה בית אך עדיין לא נכנס להתגורר בו או מי שנטע כרם אבל עדיין לא חיללו. לעומת זאת, אלו שבשנת הנישואין הראשונה, או בשנה הראשונה בבית חדש או בשנה הרביעית בכרם שננטע[10] (שהיא השנה הראשונה לשימוש בכרם משום איסור ערלה) מקבלים פטור מלא גם מסיוע לוגיסטי תמיכה בליחמה ושירות ביחידות עורפיות.

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הטוענים שבמלחמת מצווה חלה חובת הגיוס גם על נשים, והראיה לכך היא מדברי המשנה "במלחמת מצווה הכל יוצאין – אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה"[11][12], אולם רוב הפוסקים פוטרים נשים מגיוס למלחמת מצווה, כפי שחז"ל התבטאו במספר מקומות ש"אין דרכה של נשים לעשות מלחמה"[13], ואף אוסרים עליהן להשתתף בה ברוח הפסוק כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה (תהילים, מ"ה, י"ד). ואת הביטוי "כלה מחופתה" פירשו כמליצה שמטרתה להדגיש את חובת הגיוס של החתן למרות הצער שיגרם לכלתו, או שכוונת המשנה היא שעל אף שהנשים אינן נלחמות, הם משתתפות במלחמה כתומכות לחימה ומספקות ללוחמים מים ומזון[14] או בשביל להתפלל למען הצלחת המלחמה[15][16].

שבט לוי ותלמידי חכמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסקי ההלכה נחלקו האם גם שבט לוי ולומדי התורה מחויבים לצאת להילחם במלחמת מצווה[17], או שהם פטורים מלצאת להילחם אף במלחמת מצווה[18].

מלחמה שיש בה סכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הרב אברהם ישעיהו קרליץ ('החזון איש') פטורים אלו נאמרו רק בזמן שניתן להעריך כי ישראל יכולים לנצח בלעדי המשוחררים, אבל במצב שניצחון המערכה תלוי באותם הפטורים מהמלחמה, קיימת חובה שווה גם על בעלי הפטורים להשתתף במלחמה או לסייע למאמץ המלחמתי מדין "לא תעמוד על דם רעך"[19].

תחילת מצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבדל נוסף בין מלחמת רשות למלחמת מצווה הוא המועד בו מתחילים לצור על האויב. במלחמת רשות צריך להתחיל את המצור לפחות שלשה ימים לפני שבת על מנת למעט בחילול שבת בעוד שבמלחמת מצווה מותר להתחיל מצור אפילו בשבת עצמה[20].

פטור מקיום המצוות בשעת העיסוק במלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבדל נוסף הקיים בין מלחמת מצווה למלחמת רשות הוא הפטור מקיום שאר המצוות לעוסקים במלחמה. כאשר הגדרת המלחמה היא מלחמת מצווה הלוחמים וכל העוסקים במלחמה פטורים מקיום כל המצוות מדין 'העוסק במצווה פטור מן המצווה'. ואילו כאשר הגדרת המלחמה היא מלחמת רשות פטור זה לא תקף ומחויבים העוסקים במלחמה בשאר המצוות[21].

מלחמת מצווה ומלחמת רשות בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיונים רבים מתקיימים בהגדרות מלחמת מצווה ומלחמת רשות בימנו, בין היתר ניתן לציין את מחלוקת הרמב"ן והרמב"ם האם קיימת מצוות כיבוש הארץ בימינו או רק בתקופת יהושע או כאשר בית המקדש היה בנוי[22][23].

כמו כן קיים נידון בפוסקים בהתאמה לימינו את ההגדרה 'מיד צר הבא עלינו' שהיא כמבואר ברמב"ם מגדירה את המלחמה כמלחמת מצווה[5][24].

קביעת הפעולות מכלל המערכה הנחשבות כמלחמת מצווה גם היא כמו אימונים והכשרה גם היא נתונה במחלוקת[25].

מלחמת מצווה כביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי 'מלחמת מצווה' משמש לעיתים רבנים ודרשנים במובן סימבולי בהקשר למלחמות רוחניות וגשמיות שיש מצווה לקיימן ולהכריע את הרוע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ד, עמוד ב'
  2. ^ 1 2 3 משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה', הלכה א'
  3. ^ הרב דוד פרנקל, שיירי קרבן, מסכת סוטה, פרק ח', הלכה י', באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי; ראו הרחבה בשאלה איזו מצווה עומדת בבסיס מלחמת מצווה לעזרת ישראל מיד צר אצל הרב אייל רזינקוביץ, מלחמה לעזרת ישראל מיד צר ולא תעמוד על דם רעך, קונטרסי לימוד - מלוכה ושלטון, ישיבת ההסדר ירוחם, תשע"ח, עמ' 474–482, באתר ספריית אסיף
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ד, עמוד ב', תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ח', הלכה י'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה', הלכה א' על פי רבי אברהם די בוטון, לחם משנה שם, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
  5. ^ 1 2 הרב שלמה גורן, ‏מלחמת מצווה ומלחמת רשות, מחניים, גיליון ס"ט, 1962, באתר "דעת"
  6. ^ הרב שלמה אבינר, ‏מצוות כיבוש הארץ לדעת הרמב"ם, שנה בשנה, 1998, באתר "דעת"
  7. ^ ראו הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, יורה דעה, סימן של"ד, סעיף ב'
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה', הלכות א'ב'
  9. ^ הראב"ד, והמפרשים ביארו שכך גם דעת הרמב"ם.
  10. ^ תוספתא סוטה, רמב"ם הלכות מלכים ז' י"א.
  11. ^ משנה, מסכת סוטה, פרק ח', משנה ז'
  12. ^ רבי יוסף באב"ד, מנחת חינוך, מצווה תקכ"ז, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
    הרב יהודה שביב, "נשים במלחמת מצוה", תחומין ד', מכון צומת, אלון שבות, תשמ"ג, עמ' 79
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ב', עמוד ב'; דף ל"ה, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ו, עמוד א'
  14. ^ רדב"ז על רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ז', הלכה ד', באתר על התורה
    הרב משה דב וולנר, גיוס נשים לצבא, התורה והמדינה, קובץ ד' תשי"ב, באתר מכון צומת
    הרב צבי סגרון, גיוס נשים לצבא, אמונת עתיך 119 (תשע"ח), עמ' 110–120, באתר מכון התורה והארץ
  15. ^ כפי משמעות הביטוי המקורי בספר יואל, פרק ב', פסוק ט"ז
  16. ^ הרב אביגדר נבנצל, "נשים במלחמת מצוה", תחומין ה', מכון צומת, אלון שבות, תשמ"ד, עמ' 364
  17. ^ הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל קובץ "הפוסק", תש"ח, סימן תתרפד. לדעתו אף כהן גדול יוצא למלחמה; לפי רבינו הרב צבי יהודה אין פטור מצבא לתלמידי ישיבה, באתר "סרוגים", 14 בספטמבר 2017; יצחק טברסקי, מבוא למשנה תורה לרמב"ם, עמ' 267 ואילך, ובעמ' 329–330. מובא אצל אביעד הכהן, ‏על חובת השוויון בשירות הצבאי, תשס"ב, הערה 19, באתר "דעת"; אונ' בר-אילן - שבט לוי במלחמות ישראל, הרב יהודה זולדן; ישיבת כרם ביבנה - תורתה של מלחמה - האם כהנים פטורים מגיוס?, ר' אריאל דוד. צדיקים, צאו למלחמה!, הרב דניאל שילה; הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שבת הארץ מהדורת מכון התורה והארץ; הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, קובץ "הפוסק", תש"ח, סימן תתרפד
  18. ^ הרב אליעזר יהודה ולדנברג, הלכות מדינה, חלק ב; הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אגרות הראי"ה, חלק ג' עמ' פ"ח-צ"ב; הרב מנחם מנדל שניאורסון, אגרות קודש, כרך א', פ"ח. מקור מרכזי לכך הוא דברי הרמב"ם במשנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק י"ג, הלכות י"בי"ג.
  19. ^ חזון איש, עבודה זרה, סימן כג, ס"ק ג.
  20. ^ זוהי שיטת רמב"ן, בפרשנותו לספר דברים, פרק כ', פסוק י'. לעומתו סובר רש"י, בפירושו על הפסוק, כי רק במלחמת רשות יש חובה לקרוא לשלום. רבי יעקב בן אשר פוסק כדעת רמב"ן (ראו ארבעה טורים, אורח חיים, סימן רמ"ט).
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ד, עמוד ב'. נחלקו רבי יהודה וחכמים לעניין מלחמת מנע ואילו לעניין מלחמת מצווה ומלחמת רשות הדין מוסכם.
    ראו רש"י שם ד"ה דברי הכל רשות – ואפילו רבי יהודה להא לאו מצווה קרי לה והעוסק בה אינו פטור מן המצוה.
  22. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה', הלכה א', לא הזכיר מלחמת כיבוש הארץ. וכן השמיט בספר המצוות. רמב"ן מצווה רביעית (ובפירוש לתורה במדבר לג נג) חולק וסובר שמצוות כיבוש הארץ קיימת לדורות. ראו גם ספר מגילת אסתר לרבי יצחק די ליאון שם.
  23. ^ שו"ת משיב מלחמה חלק ב עמ' תמט-תנח.
  24. ^ עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, עלון שבות 35, באתר תורת הר עציון
  25. ^ נטיעות הארץ עמ' 298