מלכודת העכברים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תיאטרון סנט מרטין בווסט אנד בלונדון, בו מוצגת ההצגה ברציפות מאז 1974 (זו השנה ה-41). ההצגה מוצגת בכלל בלונדון מאז 1952 (זו השנה ה-62).
שיא עולם שנשבר כל ערב מחדש - ההצגה ה-22,461 - נובמבר 2006

מלכודת העכבריםאנגלית: The Mousetrap) הוא מחזה בלשי מאת אגאתה כריסטי. המחזה מוצג בווסט אנד בלונדון ברציפות מאז 1952 ועד עכשיו, וזהו שיא עולם שמתחדש מידי ערב של יותר מ-24,000 הצגות למחזה המועלה בפעם הראשונה, ולמחזה המועלה בכלל. המחזה נודע גם בזכות תפנית חדה ומפתיעה בעלילה, והפנייה של השחקנים בסוף ההצגה אל הקהל, שלא "להרוס" למי שלא צפה בהצגה, ולשמור בסוד את הסיום המפתיע.

היסטוריה של המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה התחיל כתסכית קצר ברדיו, ששודר ב-30 במאי 1947, בשם שלושה עכברים עיוורים (Three Blind Mice), לכבוד המלכה מרי מִטֶּ‏ק אשתו של המלך ג'ורג' החמישי. העלילה הייתה מבוססת על מקרה אמיתי של מות נער בשם דניס או'ניל בשנת 1945, בעת שהיה במשפחת אומנה בחווה במערב אנגליה.

כריסטי גם כתבה סיפור קצר המבוסס על אותו תסכית משנת 1947, אך בקשה שלא לפרסם את הסיפור בממלכה המאוחדת עד שההצגה תרד מהבמות, וזה עדיין לא קרה. הסיפור פורסם בשנת 1950 בארצות הברית בספר בשם "שלושה עכברים עיוורים וסיפורים אחרים" (Three Blind Mice and Other Stories).

בעת שכתבה את המחזה, העניקה כריסטי את הזכויות עליו לידי הנכד שלה מתיו פריצ'רד (Mathew Prichard) כמתנה ליום הולדתו. כריסטי התנתה שההצגה לא תוצג מחוץ ללונדון, ביותר מאשר גרסה אחת בכל שנה,‏[1] ואסרה להפוך את המחזה לסרט קולנוע, לפני שיחלפו שישה חודשים מסיום הרצת ההצגה בווסט אנד.

כריסטי נאלצה לשנות את שם ההצגה, מכיוון שלפני מלחמת העולם השנייה הועלתה הצגה אחרת בווסט אנד בשם זהה "שלושה עכברים עיוורים".‏[2] הרעיון לקרוא למחזה "מלכודת העכברים" הגיע מאנטוני היקס (Anthony Hicks) - בנה המאומץ של כריסטי.‏[3] השם בהשראת המחזה המלט מאת ויליאם שייקספיר, שם שואל המלך קלאודיוס את המלט לשם המחזה שהוצג בחלקו לפני הנוכחים, והמלט עונה במטפורה "מלכודת העכברים".

הצגות בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבמאי המקורי היה פיטר קוטס (Peter Cotes). הצגת הבכורה נערכה ב-6 באוקטובר 1952 בנוטינגהאם, ומשם נדדה ההצגה לאוקספורד, מנצ'סטר, ליברפול, ניוקאסל , לידס וברמינגהאם. הצגה ראשונה בלונדון נערכה ב-25 בנובמבר 1952 באולם New Ambassadors Theatre בווסט אנד, שם המשיכה ברציפות עד 23 במרץ 1974. כעבור יומיים, ב-25 במרץ חודשה ההצגה באולם הסמוך "תיאטרון סנט מרטין" (St Martin's Theatre) - שם ממשיכה להיות מוצגת עד היום, ובכל ערב שוברת שיא עולם חדש, זו השנה ה-62, וכבר יותר מ-24,000 הצגות. הבמאי כיום ומזה שנים רבות הוא דיוויד טרנר (David Turner).

לאורך השנים התחלפו השחקנים פעמים רבות. רוב ההחלפות מתבצעות בכל שנה לאחר 25 בנובמבר "יום ההולדת" של ההצגה. ב-50 השנים הראשונות, עד שנת 2002, נמנו 350 שחקנים שונים ששיחקו לאורך השנים בהצגה. שחקן אחד ש"משתתף" בהצגה בקביעות עד ימינו אלו הוא דריק גאילר (Deryck Guyler‏; 1914 - 1999), שקולו המוקלט נשמע מקריא את החדשות ברדיו במהלך ההצגה.

אירועים ראויים לציון:

הצלחת המחזה מלכודת העכברים לאורך שנים, היא בין היתר בזכות הפופולריות הרבה בקרב תיירים מכל העולם, בעיקר תיירים מארצות הברית ומאוסטרליה - מדינות בהן המחזה לא הועלה מעולם.

ההצגה הועלתה בטורונטו שבקנדה ב-19 באוגוסט 1977, למשך 26 שנים ברציפות ומעל 9,000 הצגות עד 18 בינואר 2004 - שיא קנדי.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני עליית המסך, נשמע קול של ירייה.

העלילה עוקבת אחרי זוג צעיר, מולי וג'יילס ראלסטון, שפותחים בית מלון חדש באזור כפרי באנגליה, ובעת ההכנות שומעים ברדיו על רצח בלונדון של אישה בשם מורין ליון (Maureen Lyon).

ארבעה אורחים מגיעים אל המלון, ואז מתחילה סופת שלג כבדה שמונעת כל תנועה באזור. בעלת המלון מקבלת שיחת טלפון מהמשטרה, בה מודיעים לה ששוטר יגיע אל המלון, ואז גם קו הטלפון מתנתק. מצטרף אורח חמישי, שנתקע עם רכבו בשלג.

למלון מגיע בסקי הבלש סמל טרוטר (Trotter) מהמשטרה. טרוטר מודיע לנוכחים שהרוצח הנמלט של מורין ליון הותיר בזירת הרצח פנקס, ועל פיו הוא מתכוון להגיע לאותו מלון. באותו פנקס נמצא גם הביטוי "שלושה עכברים עיוורים". טרוטר חושש שהרוצח כבר נמצא במלון.

הבלש מגלה לנוכחים כי שם משפחתה המקורי של הנרצחת מאורין ליון היה סטנינג (Stanning), אך היא שינתה את שמה על מנת לשמור על אלמוניותה, לאחר שהייתה בכלא, יחד עם בעלה (שנפטר בינתיים). בני הזוג סטנינג ניהלו משפחת אומנה, והורשעו בהתעללות בשלושה אחים שהיו תחת חסותם. אחד הילדים אף נפטר, ונותרו אח ואחות, שגדלו מאז.

החשד ברצח נופל בכל פעם על אחד מהנוכחים. הן האורחים במלון, והן בעלי המלון - כל אחד בתורו נחשד ברצח.

אחת האורחות במלון, גברת בויל, נמצאת ללא רוח חיים, לאחר שנרצחה בחנק, ואז סמל טרוטר מתכנן להציב מלכודת כדי לתפוס את הרוצח.

הסיום מפתיע, ולכן בסוף לאחר הקידות, השחקנים פונים אל הקהל, בבקשה לשמור את הסיום המפתיע בסוד.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מולי רלסטון (Mollie Ralston) – בעלת המלון, ואשתו של ג'יילס. במהלך העלילה מתברר שהייתה בלונדון בחשאי ביום שבו נרצחה שם גב' סטנינג (ליון), ולכן החשד נופל גם עליה.
  • ג'יילס רלסטון (Giles Ralston) – בעלה של מולי המנהל את המלון יחד עם אשתו. גם הוא היה בלונדון בחשאי באותו יום, והוא אף היה לבוש כמו הרוצח - מה שמחשיד אותו מאד, אפילו בעיני אשתו מולי.
  • כריסטופר רֵן (Christopher Wren) – האורח הראשון המגיע למלון. הוא צעיר היפראקטיבי שמתנהג בצורה מוזרה. הוא מודה שהוא בורח, אבל מסרב להגיד ממי או ממה. הוא כנראה עבר התעללות בילדותו, מה שפגע באישיותו. לכן הוא נחשד כי היה אחד מאותם שלושה ילדים, שבגר ושרצח את גב' סטנינג כנקמה על מה שעוללה לו בילדותו.
  • גברת בויל (Mrs Boyle) - אישה ביקורתית מאד. מתברר שהיא זו שהעבירה לפני שנים את שלושת הילדים לאומנה לידי אותה אישה שנודע על רציחתה בלונדון בתחילת המחזה. במהלך המחזה גברת בויל נרצחת אף היא - מה שמוריד ממנה את החשד ברצח.
  • מייג'ור (בדימוס) מטקאלף (Major Metcalf) – קצין שפרש מהצבא. החשד עליו נופל, כאשר נודע כי אביהם של שלושת הילדים שנלקחו לאומנה שירת בצבא בעת שאמם נפטרה.
  • העלמה קייסוול (Miss Casewell) – אישה מוזרה ושרירית, המספרת כלאחר יד על חוויותיה הנוראות בילדותה. ההשערה המתבקשת היא שהיא כנראה אחד הילדים שהתעללו בהם, ולכן חיפשה נקמה.
  • מר פרוויציני (Mr Paravicini) - אדם מבוגר ממוצא לא ברור, שמדבר במבטא זר ומסרב להגיד מי הוא או מהיכן הגיע. נשמעים רמזים שונים, שיכולים להצביע על כך שהוא אביהם של שלושת הילדים, ולכן גם הוא נחשד ברצח.
  • סמל טרוטר (Sergeant Trotter) - בלש משטרה המגיע בסופת השלגים, כדי להגן על השוהים במלון מפני הרוצח.

הסיום המפתיע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיום המפתיע: מי הרוצח ?

זהות הרוצח מתגלית לקראת הסוף - זהו טרוטר בעצמו, ומסתבר שהוא איננו בלש ובכלל איננו איש משטרה. טרוטר הוא הבכור משלושת הילדים בהם התעללו בני הזוג סטנינג. את זהותו חושף אחד מהנוכחים - מייג'ור מטקאלף, שמסתבר שדווקא הוא בלש משטרתי, שהגיע למלון כדי לגלות את הרוצח. מטקאלף חשד בטרוטר, ולכן החביא את מגלשי הסקי שלו, כדי שלא יוכל להימלט מהמקום.

עוד מתברר בסוף, שהעלמה קייסוול, היא אחותו של טרוטר. היא הגיעה ממיורקה לאנגליה כדי לחפש את אחיה, ולא זיהתה אותו עד לסיום המחזה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Haining, Peter. Agatha Christie – Murder in Four Acts. (Page 23).Virgin Books, 1990. ISBN 1-85227-273-2
  2. ^ Saunders, Peter. The Mousetrap Man. (Page 118) Collins, 1972. ISBN 0-00-211538-7
  3. ^ Morgan, Janet. Agatha Christie, A Biography. (Page 291) Collins, 1984 ISBN 0-00-216330-6.