מלכיאל גרינוולד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

מלכיאל גרינוולד (1882 - 1968) היה עיתונאי ירושלמי, יליד הונגריה. הוא נודע במשפט הדיבה המפורסם שנוהל נגדו בעניינו של ישראל קסטנר, שהיה חבר ועד העזרה וההצלה בבודפשט בזמן השואה. במשפט, לאחר ערעור, נדון גרינוולד לשנת מאסר על תנאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכיאל גרינוולד נולד בשופרון, שהייתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, בן למנחם גרינוולד, רבה של העיר. בבגרותו עבר יחד עם משפחתו לעיר וינה ושם פתח בית-מלון קטן בן עשרה חדרים. לאחר מכן כיהן כדיפלומט זוטר בשירות האימפריה. הוא גם ניסה לעבוד בעיתונאות אך לא הצליח בכך. בשנת 1934 הוא ערך בווינה עלון בשם "מזרחי", בו הוא ביקר בחריפות את אנשי ההסתדרות אותם כינה "אדומים". על יוסף ברץ שנשלח מארץ ישראל לווינה הוא כתב שהוא נשלח על ידי ברל לוקר ויצחק גרינבוים "להגביר את ההגמוניה המרכסיסטית במשרד הארצישראלי בצורה מכוסה"‏[1].

בשנת 1937 נפל קורבן לתקיפה אנטישמית שבה הוכה קשות ותוקפיו עזבהו רק לאחר שחשבוהו למת. בשנת 1938, לאחר שהחלים מפצעיו, עלה לארץ ישראל, עם אשתו, בנו ובתו. הוא התיישב בירושלים, קנה בחסכונותיו בית מלון בן עשרה חדרים בכיכר ציון, וניהל אותו ביחד עם אשתו. במאי 1942 היה לסופר הירושלמי של "עיתון מיוחד"‏[2].

שלמה אהרונסון כותב כי בתיק על גרינוולד שאסף הש"י ופורסם הוא מתואר כנוכל שבהיותו בווינה נהג להלשין לשלטונות הפשיסטיים על פעילים ציוניים ואחרים שהכעיסוהו וכי בתקופת המנדט היה מודיע של ה-CID וטען בפניהם כי אין להכניס לארץ ישראל את המעפילים שנועדו לגירוש בפאטריה‏‏[3].

אחד מאחיו של גרינוולד ורבים מקרוביו נספו בשואה. גרינוולד אהד את ארגון האצ"ל. בנו, יצחק גרינוולד, היה חבר באצ"ל, ונהרג במלחמת העצמאות בקרב בהר ציון.

בתחילת שנות החמישים החל גרינוולד להפיץ עלון בין מכריו שנשא את השם "מכתבים אל חברים במזרחי [פנימי]" ובו הערות ביקורתיות ומאמרי פרשנות על המצב במדינה, כמו גם רכילויות ושערוריות מחיי היהודים בבודפשט ובווינה. בעלונו נהג גרינוולד להשתלח בתנועת המזרחי ובשאר המפלגות הדתיות לאומיות, אך יותר במפא"י, שנואת נפשו. לאחר שכתב את העלון בגרמנית, היה מחפש מי שיתרגם אותו לעברית. הוא שיכפל את העלון במאות עותקים, בייל אותם ושלח לידידיו. גרינוולד גם שפך ביקורת על אחת הסיעות שהתמודדה בבחירות הפנימיות של הפועל המזרחי בשנת 1952‏[4].

לעתים נאלץ גרינוולד להתנצל על הדברים שפרסם, עקב איום בתביעת דיבה מצדו של המושמץ. למשל, בדצמבר 1953 פרסם ב"דבר" התנצלות בפני משה קלמר, ובה כתב שדבריו נגדו היו חסרי כל יסוד‏[5].

בדצמבר 1956 התאבדה בתו‏[6].

בשנת 1962 הורשע במתן הצהרה כוזבת שנועדה להגדיל את סכום הפיצויים שקיבל מגרמניה, ונדון לקנס של מאה לירות.‏[7]

מלכיאל גרינוולד נפטר במרץ 1968‏[8].

מדינת ישראל נגד מלכיאל גרינוולד[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1952 תקף גרינוולד בעלונו את ד"ר ישראל קסטנר, שהיה עסקן ציוני בבודפשט וחבר ועד העזרה וההצלה בבודפשט בתקופת השואה. בתפקידו זה ניהל קסטנר מגעים עם אדולף אייכמן וקורט בכר ראש המחלקה הכלכלית באס-אס, אודות הצעה להעברת יהודי הונגריה אל מחוץ לשטח הכיבוש הגרמני תמורת עשרת אלפים משאיות וסחורות (תוכנית שכונתה "סחורה תמורת דם"). ב-1952 שימש קסטנר כדובר משרד התעשייה והמסחר, בראשו עמד השר דב יוסף. קסטנר אף היה מועמד לכנסת השנייה מטעם מפא"י, במקום ה-47 ברשימה.

גרינוולד הקדיש עלון שלם לנושא קסטנר. הוא האשים אותו בשיתוף פעולה עם הנאצים, ובהפקרת יהודי הונגריה למוות בזמן השואה. במאמרו כתב גרינוולד: "במשך שלוש שנים חיכיתי לרגע זה להעמיד לדין רודף קריירה זה, הנהנה ממעשי הרצח של היטלר. על יסוד תחבולות ושיתוף פעולה עם הנאצים [...] אני רואה אותו כרוצח בעקיפין של אחי היקרים [...]! בגלל מי ועל חשבון מי נסע בסתר לנירנברג, כדי להשתתף במשפט פושעי המלחמה הגדול ביותר בתולדות העולם והפעם כעד מטעם הסנגוריה לטובת אס-אס שטאנדרטנפיהרר קורט בכר, רוצח שודד שניצל את אחינו בהונגריה ומצץ את דמם?!". בקטע אחר כתב גרינוולד: ""ידידי חברי המזרחי בהונגריה, ידידי היקרים, ריח פגר מגרד את נחירי, זו תהיה הלוויה משופרא דשופרא. את ד"ר רודולף קסטנר צריך לחסל". הדברים זכו להדים כאשר השבועון "העולם הזה" פרסם את האשמותיו של גרינוולד.

מפא"י והממשלה נבוכו למקרא האשמותיו החריפות של גרינוולד נגד קסטנר, שהיו האשמות עקיפות כנגד הסוכנות היהודית, שבשמה פעל קסטנר בתקופת השואה. היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, והשר דב יוסף, שקסטנר עבד במשרדו, שכנעו את קסטנר להגיש תלונה רשמית נגד גרינוולד, כיון שסברו שאיש ציבור אינו יכול להמשיך בתפקידו מבלי להגיב על האשמות כמו אלו שהוטחו בידי גרינוולד. פרקליטות המדינה הגישה נגד גרינוולד כתב אישום פלילי, בהתאם לסעיף 201 לפקודת החוק הפלילי 1936, בגין הוצאת דיבה. היה זה מקרה נדיר שבו הוגשה תביעה פלילית על ידי הפרקליטות בגין לשון הרע ולא על ידי האדם או הגוף שעליהם נאמרו הדברים.

נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים השופט בנימין הלוי, חילק את האשמותיו של גרינוולד נגד קסטנר לארבע קטגוריות:

  1. שיתוף פעולה עם הנאצים.
  2. רצח בעקיפין או הכשרת הקרקע לרצח יהדות הונגריה.
  3. שותפות-גזל עם פושע מלחמה נאצי.
  4. הצלת פושע מלחמה נאצי מעונש אחרי המלחמה.

את גרינוולד ייצג עורך-דין צעיר בשם שמואל תמיר, שהיה איש אצ"ל וממקימי תנועת החרות. את ההגנה מימן "הועד להגנת גרינוולד", בו היו שותפים גם יוסף שכטמן ושמואל מרלין, ובראשו עמד ראובן גרינברג, שגייס כספים לעניין בין חברי הלח"י[9][10]. את התביעה ייצג בתחילה הפרקליט אמנון תל, אך עם התמשכות המשפט ועם הפיכתו במשך הזמן ממשפט נגד גרינוולד לכתב אישום חריף נגד קסטנר והחוגים שמהם יצא, הוחלף תל ביועץ המשפטי לממשלה עצמו, חיים כהן, שהיה משפטן רב-מוניטין.

במהלך המשפט, שבגלגוליו השונים נמשך כארבע שנים, הפך קסטנר למעשה ממאשים לנאשם, עד שהמשפט קיבל את הכינוי "משפט קסטנר". ביוני 1955 זיכה בית המשפט המחוזי את גרינוולד מרוב האשמות, פרט לעניין אחד בגינו הוטל על גרינוולד קנס סמלי של לירה אחת. השופט הלוי לא מצא ראיות להאשמותו של גרינוולד כאילו קסטנר נטל חלק מכספי הגזל שבידי קורט בכר. לעומת זאת, קבע השופט הלוי, כי "קסטנר מכר את נשמתו לשטן". למחרת הזיכוי הודיע ממלא מקום היועץ המשפטי[11], כי המדינה תערער על פסק הדין, ואכן תוך חודשיים ממתן פסק הדין, ב-21 באוגוסט, הוגש ערעור על זיכויו של גרינוולד.

מלכיאל גרינוולד (בחזית התמונה) בבית המשפט העליון, ינואר 1958

כעבור כשנתיים, ב-4 במרץ 1957, בעוד שמיעת הערעור נמשכת בבית המשפט העליון, נרצח ישראל קסטנר על ידי צעיר יהודי, ליד ביתו בתל אביב.

ב-17 בינואר 1958, קרוב לשנה לאחר שקסטנר נרצח, הפך בית המשפט העליון את פסק דינו של השופט הלוי על פיו. בפסק דין חלוק‏‏[12], שניתן על ידי בית המשפט העליון ברוב של שלושה כנגד שניים, טיהר בית המשפט את שמו של קסטנר מאשמת שיתוף פעולה עם הנאצים והכשרת הקרקע להשמדת יהודי הונגריה. עם זאת קבעו חמשת השופטים פה אחד להשאיר על כנה את הקביעה לגבי ההאשמה הרביעית, כי "קסטנר הציל באמצעות שקר ביודעין ובאורח פלילי את קורט בכר מהעונש שציפה לו בנירנברג"[13] (עונש מוות), ובכך הוכיח המשיב את הגנת "אמת דיברתי", בניגוד להצהרתו הכוזבת בשבועה של קסטנר בבית המשפט המחוזי. גרינוולד נידון לשנת מאסר על תנאי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מ. קטינא, מלשינות הציונות השחורה באוסטריה, דבר, 20 ביוני 1934
  2. ^ איסר הראל, האמת על רצח קסטנר, עמוד 122
  3. ^ ‏ Shlomo Arosnon, Hitler, the Allies, and the Jews, Cambridge University Press, 2004 , עמ 334‏
  4. ^ גידופים בספרות הבחירות ב"הפועל המזרחי", דבר, 14 באוגוסט 1952
  5. ^ מלכיאל גרינוולד, גילוי-דעת, דבר, 16 בדצמבר 1953
  6. ^ התאבדה בתו של מלכיאל גרינוולד, דבר, 6 בדצמבר 1956
  7. ^ נח סביר, ר' מלכיאל גרינוולד טוען "האמנם גם זו עבירה?", מעריב, 3 באפריל 1962
  8. ^ מלכיאל גרינוולד, דבר, 3 במרץ 1968
  9. ^ יו"ר הוועד להגנת גרינואלד נאשם בקשירת קשר לשוד, דבר, 4 באוגוסט 1954
  10. ^ יחיעם ויץ, אבי כצמן, האיש שנרצח פעמים, הוצאת כתר, 1995, עמ' 121
  11. ^ היועץ המשפטי חיים כהן שהה אז בחו"ל.
  12. ^ ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נגד מלכיאל גרינוולד, פ"ד יב 2017‏‏, ניתן ב-17.1.1958
  13. ^ ת"פ (י-ם) 124/53 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נגד מלכיאל גרינוולד, ניתן ב-22.5.1955