מלס זנאווי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלס זנאווי
(9 במאי 1955; Flag of Ethiopia.svg עדווה, אתיופיה
 - 20 באוגוסט 2012) (בגיל 57)
מלס זנאווי
שם בשפת המקור መለስ ዜናዊ
מדינה הפדרציה האתיופית
מפלגה החזית העממית הדמוקרטית המהפכנית האתיופית
בת-זוג אזאב מספין
ראש ממשלת הפדרציה האתיופית ה-2
תקופת כהונה 22 באוגוסט 1995 (19 שנים)
הקודם בתפקיד תמרת לינה
הבא בתפקיד היילה מריאם דסלן

מלס זנאווי אסרס (געז: መለስ ዜናዊ አስረስ שמו בלידה - לגסה זנאווי; ‏9 במאי 1955 עדווה-‏ 20 באוגוסט 2012 וולוב-סן-לאמבר, על יד בריסל) היה מהפכן ופוליטיקאי אתיופי, נשיא אתיופיה מ-28 במאי 1991 ועד 22 באוגוסט 1995 וראש ממשלת אתיופיה מ-22 באוגוסט 1995 ועד יום מותו. החל משנת 1983 הנהיג את "החזית לשחרור טיגרה" ומאוחר יותר היה למנהיג "החזית המהפכנית-דמוקרטית של עמי אתיופיה", שהדיחה בשנת 1991 את שלטון מנגיסטו היילה מריאם.

זנאווי, בן העם טיגרה, החליף את שלטון ההגמוני האמהרי‏[1] על ידי הנהגת פדרציה רב-אתנית מורכבת מתשע מדינות, שיקם את מצבה הכלכלי, הפוליטי ואת מעמדה של אתיופיה בעולם לאחר שלטון הדמים הקומוניסטי של מנגיסטו היילה מריאם. הנהיג משטר רב מפלגתי אם כי עדיין אוטוריטרי, איפשר הופעת עיתונות מגוונות, חיזק את מערכת החינוך האתיופית תוך כדי הקמת אוניברסיטאות ובתי ספר חדשים והרחיב את זכויות הנשים. מלס זנאווי הצטרף לקואליציה נגד הטרור האיסלמיסטי שניזומה על ידי ארצות הברית וארצות מערב אחרות והתערב צבאית נגד הקבוצות הפוליטיות-צבאיות הקיצוניות שהשתלטו על סומליה השכנה.

מלאס זאנאווי היה בן דוד בדרגה שלישית של נשיא אריתריאה, איסאייס אפוורקי שהנהיג בעצמו משטר רודני בארצו ויש טוענים כי היחסים האישיים המתוחים בין השניים השפיעו על המתחים הפוליטיים בין שתי המדינות. בעלייתו לשלטון זנאווי שם קץ למלחמה שניהלה אתיופיה באריתראה והשלים עם הקמת המדינה האריתראית העצמאית. בהמשך התעמת עם משטרו של אפוורקי בסכסוך גבולות קשה.

בשנים 1995- 1996 כיהן כיושב ראש של ארגון אחדות אפריקה, בימינו האיחוד האפריקאי.

מנהיגותו הייתה אוטוריטרית והואשמה בדיכוי פוליטי ובהפרת זכויות אדם שהחמירו בשנים האחרונות של שלטונו‏[2].

ילדותו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגסה זנאווי נולד בעדווה, עיירה בצפון המחוז טיגרה בצפון אתיופיה. הוא היה השלישי מבין ששת ילדיהם של זנאווי אסרס, איש עדווה, ושל אשתו אלמאש גברלואל, ילידת אדי קאלה באירתראה. לפי מקורות אחרים נולד ב-1954 או ב-1956 ולמעשה היו לו עוד שמונה אחים ואחיות מנישואים אחרים של אביו. לגסה זנאווי למד בבית הספר היסודי מלכת שבא בעדווה. הוא הצטיין בלימודיו ויש אומרים כי סיים תוך חמש שנים את כל שמונה שנות לימודי החובה. עבר לאחר מכן ללמוד בבירה, באדיס אבבה, בתיכון היוקרתי על שם וינגייט. אחרי סיום בחינות הבגרות בשנת 1972 נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטה. ההפיכה של קבוצת הקצינים "דרג" שהדיחה את הקיסר היילה סלאסי בשנת 1974 הלהיבה אותו וגרמה שיפסיק את הלימודים.

בראש מחתרת טיגרה המרקסיסיטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך "הטרור האדום" שהונהג על ידי משטר מנגיסטו היילה מריאם ומדיניותו כלפי אוכלוסיית הטיגרה הרתיעו אותו וגרמו לו להיכנס למתחרת. זנאווי הרים את הדגל נגד המשטר במסגרת "ליגה מרקסיסטית-לניניסטית טיגרה" ואחר כך במסגרת "החזית העממית לשחרור טיגרה". באותה תקופה שינה את שמו מ"לגסה" ל"מלס" לזכר חבר סטודנט בשם מלס טקלה, שהוצא להורג על ידי המשטר.

בשנת 1983 הפך למנהיג החזית העממית לשחרור טיגרה, בשנת 1989 מלס זנאווי עמד בראש תנועת קואליציה רחבה - "החזית המהפכנית-דמוקרטית של עמי אתיופיה" שנוצרה על ידי ליכוד החזית העממית לשחרור טיגרה, התנועה הלאומית-דמוקרטית האמהרית, הארגון העממי-דמוקרטי אורומו והתנועה העממית-דמוקרטית הדרום-אתיופית.

תקופה ארוכה החזיק זנאווי בהשקפה שמאלית מרקסיסטית קיצונית כשהזדהה עם עמדותיו של מנהיג אלבניה, הרודן אנוור הוג'ה, שהאשים מזה שנים רבות את ברית המועצות ואת סין העממית כי בגדו באידאלים הקומוניסטים. למרות אידאולוגיה זו, זכה ארגונו באהדה במערב ובקרב מדינות ערב בגלל התנגדותו למנגיסטו היילה מריאם. מול השינויים שחלו בברית המועצות ובעולם בסוף שנות ה-1980 והתחלת שנות ה-1990 התחיל זנאווי לאמץ גישה יותר ליברלית.

העלייה לשלטון והרפורמות בממשל ובכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מלחמת אזרחים ארוכת שנים, במאי 1991, בברית עם "החזית העממית לשחרור אריתראה", הביסו הכוחות המהפכניים של החזית שהוא עמד בראשותה את צבאו של המשטר מנגיסטו היילה מריאם והדיחו אותו מן השלטון.

ב-28 במאי 1991 היה זנאווי לנשיאה של אתיופיה החדשה. הוא נמנה עם מכונניה של החוקה החדשה מ-1994, שהפכה את אתיופיה לרפובליקה פרלמנטרית פדרטיבית. ב-22 באוגוסט 1995 נבחר לראש הממשלה ונשאר בתפקיד זה למשך 18 שנה, עד יום מותו.

המשימה העיקרית שעמדה בפניו לאחר עלייתו לשלטון הייתה שיקום הכלכלה, והענף המרכזי בה - החקלאות, שהגיע למשבר קשה ביותר בימי מנגיסטו היילה מריאם. זנאווי הנהיג רפורמה אגררית וביטל את הקולחוזים ואת החוות הממלכתיות (מסוג "גוסחוז") שנכפו בכוח על ידי המשטר הקודם. האדמות, שנשארו בבעלות המדינה, הוחכרו למשך 99 שנה לידי האיכרים. הודות לאמצעים שננקטו, אתיופיה הגבירה מאוד את תוצרתה החקלאית. היא עמדה במקום השישי בעולם בייצוא קפה, במקום התשיעי בעולם בייצור מוצרי בקר, ובמקום השני באפריקה בתפוקת תירס. ממשלו של זנאווי טיפח גם את גידולי הפרחים, ואתיופיה עלתה למקום השני באפריקה בתחום ייצוא הפרחים. כמו כן התפתח ענף הסוכר, שהושקעו בו 7.5 מיליארד דולר. באופן זה אחרי שנת 2000, שהייתה שנה של בצורת קשה, נחסכו מאתיופיה משברים הומניטריים דומים שהיו תכופים כל כך תחת המשטרים הקודמים. הושקעו סכומים רבים גם בענפי התעשייה, בעיקר התעשייה הקלה, תעשיית המזון וענף חומרי הבניין.

בתחילת שנות ה-2010 הוקם באתיופיה מפעל ראשון להרכבת מכוניות. שגשג בצורה מרשימה גם ענף הבנייה. בנסיבות אלה, בשנים 1995-1990 עלה התוצר הלאומי הגולמי של אתיופיה על כל תושב בלמעלה מ-42% והגיע בשנת 2010 ל 398 דולר,55% יותר מבשנת 1990.

סגנון אוטוריטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995 ויתר על תפקיד הנשיא ונבחר לראשונה כראש ממשלה. נבחר שוב בתפקיד זה בשנים 2000 ו-2005 . בשנת 2005 בעקבות מחאות של האופוזיציה בעילה של חוסר הגינות בבחירות פרצו הפגנות בערים הגדולות. ההפגנות דוכאו על ידי המשטרה באמצעים אלימים. 193 אזרחים נהרגו ו 763 נפצעו. כ20,000-10,000 אנשים נכלאו במאסר, לרבות מקרב פוליטיקאים מן האופוזיציה, עיתונאים ואנשי סיוע.

מדיניות החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט לסוגיות הכלכליות התמודד זנאווי בימי שלטונו עם אתגרים פוליטיים רבים. עם עלייתו לשלטון בעזרת המחתרות האריתראיות השלים זנאווי עם הפרדת אריתראה מאתיופיה שקיבלה תוקף במשאל עם והתממשה סופית בשנת 1993. הוא נאלץ להתמודד עם אבדן המוצא לים של אתיופיה ובנוסף עם קווי גבולות לא ברורים בין שתי המדינות. בנסיבות אלה בשנת 1998 פרצה מלחמה בין אריתראה ובין אתיופיה שנמשכה שנתיים וגבתה מחיר קשה של כ-100,000 הרוגים. גם אחרי שניצח במלחמה לא התכוון זנאווי לספח את אריתריאה ומיד עם סיום מעשי האיבה הסיג את כוחותיו משטחה. למרות האשמות בבגידה התעקש להשיג הסכם שלום, שנחתם בסופו של דבר באלג'יר.

זנאווי תמך במלחמה של מעצמות המערב נגד הטרור האסלאמיסטי. איפשר טיסות של מזל"טים אמריקאים מתוך בסיס באתיופיה אל עבר אזורים רגישים מסביב. אתיופיה זכתה לסיוע אמריקאי של מאות מיליוני דולר לשנה.

מאוחר יותר המצב בסומליה השכנה ממערב שרוב שטחה נשלט על ידי פיראטים וקבוצות איסלמיסטיות הביא פעמיים - ב-2006 וב-2011 להתערבות צבאית אתיופית בארץ זו. זנאווי שחרר את עיר הבירה הסומלית מוגדישו משליטת לוחמיו של "איחוד בתי הדין האיסלמיים" והחזיר את השליטה בה לממשלה הפדרטיבית הזמנית שבראשות עבדללאהי יוסוף אחמד. במקביל אהד את שלטון המדינה הבדלנית פונטהלנד שהוקמה ב"סומלילנד", צפון סומליה.

זנאווי התעקב בהצלחה גם בתיווך שיחות השלום בין סודאן ובין דרום סודן.

למרות משטרו הסמכותני שגבר והלך עם השנים, ההאשמות בצנזורה, בניהול בחירות לא הוגנות, שימוש באלימות בפיזור הפגנות, והגבלת צעדיהן של מפלגות האופוזיציה, כולל לפעמים האשמות על מאסרים ועינויים, זנאווי זכה לאהדה בדרך כלל במערב בזכות סגנון התנהלותו הצנוע, דיבורו הפשוט ומאמציו לשמור על שלום במזרחה של אפריקה, בשנת 2004 צורף על ידי טוני בלייר לוועדה האפריקאית בעיניני סוגיית העוני ביבשת השחורה.

מלס זינאווי נפטר מזיהום ב-20 באוגוסט 2012 בוולוב-סן-לאמבר (Woluwe-Saint-Lambert) על יד בריסל, לאחר שהייה ממושכת לטיפולים באירופה. הוא הובא לקבורה ב-2 בספטמבר 2012 בקתדרלת השילוש הקדוש באדיס אבבה בנוכחות כ-20 ראשי מדינות.

היה נשוי לאזב מספין, לוחמת ותיקה בחזית לשחרור לאומי של טיגרה, אשת עסקים וחברה בפרלמנט, ואב לארבעה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חגי ארליך
  2. ^ Amnesty International Criticizes Dead Ethiopian PM Zenawi's Rule, אתר Sahara Reporters, ‏21 באוגוסט 2012




הקודם:
טספאי גברה קידן
Coat of arms of Ethiopia.svg נשיא אתיופיה
28 במאי 1991 - 22 באוגוסט 1995
הבא:
נגסו גידאדה
הקודם:
תמרת לינה
Flag of Ethiopia.svg ראש ממשלת אתיופיה
22 באוגוסט 1995 - 20 באוגוסט 2012
הבא:
היילה מריאם דסלן