מלפי
| |||
 | |||
| מראה העיר מגבעת קפוצ'יני | |||
| מדינה |
 איטליה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 בזיליקטה | ||
| נפה | פוטנצה | ||
| ראש העיר |
ליביו ולבאנו | ||
| בירת העיירה |
מלפי  | ||
| תאריך ייסוד | 291 לפנה"ס | ||
| שטח | 210 קמ"ר | ||
| גובה | 532 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 17,092 (1 בינואר 2023) | ||
| ‑ צפיפות | 83 נפש לקמ"ר (2011) | ||
| קואורדינטות | 41°0′N 15°39′E / 41.000°N 15.650°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| www.comune.melfi.pz.it | |||
  | |||
מלפי (באיטלקית: Melfi) היא עיירה בנפת פוטנצה שבדרום מחוז בזיליקטה שבדרום איטליה. העיירה שוכנת על גבעה למרגלות הר ולוטורה (Monte Vulture) והיא העיירה החשובה ביותר במחוז, הן כמקור משיכה תיירותי והן כמרכז כלכלי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלפי יושבה על ידי הדאוניאנים (Daunians) ועל ידי הלוקאנים. בתקופת השלטון הרומי העיירה הייתה כלולה בשטח שיפוטה של המושבה ונוסה והיא נוסדה בשנת 291 לפנה"ס. בימי הביניים, לאחר נפילתה של האימפריה הרומית המערבית, עלתה חשיבותה של מלפי כנקודה אסטרטגית בין אזורי השליטה של הביזנטים ושל הלומברדים.
מלפי נכבשה מספר פעמים על ידי המעצמות שנאבקו על השליטה באזור, עד אשר היא הפכה לנחלתו של המנהיג הנורמני ויליאם הראשון. משפחתו של ויליאם החלה מכאן את כיבושיה בדרום איטליה, שבראשית המאה ה-12 הובילו ליצירתה של ממלכת סיציליה הנורמנית.
ב-1059 מלפי הפכה לבירתה של דוכסות פוליה. מועצות אפיפיוריות נערכו בעיר באותה שנה ובשנת 1109. ב-1231, הכריז כאן פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על החוקות של מלפי (Constitutiones Augustales) וחיזק את השליטה על נחלתו המתרחבת. הוא יצר את מערכת המנהל הציבורי שבין שאר הדברים הטילה מיסים על השליטים הפאודליים המקומיים, שהתרעמו על כך אך לא יכלו להתנגד לו.
בהמשך, כמו כל ממלכת נאפולי, חוותה מלפי תקופה של שקיעה. שארל השני, מלך נאפולי ציווה לשפץ ולהרחיב את המצודה והוא הפך אותה למקום מגוריה הרשמי של אשתו, מארי נסיכת הונגריה.
העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך המלחמה בין פרנסואה הראשון, מלך צרפת לבין קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על ממלכת נאפולי, צרו צבאות צרפת על מלפי במרץ 1528 וטבחו בכ-3000 מתושבי העיר כולל נשים וילדים. לאחר שהוכה על ידי הצרפתים, העניק קארל החמישי לאנדראה דוריה את התואר "נסיך מלפי" כאות הוקרה ללחימתו העזה. משפחתו החזיקה בעיר עד לסוף קיומו של הפיאודליזם ובבעלותה היו נכסים בעיר עד הרפורמה האגררית שבוצעה באמצע המאה ה-20.
מלפי הייתה בתחומיה של הרפובליקה של נאפולי שהוכרזה על יד הצרפתים ב-1799. לאחר איחוד איטליה הייתה מלפי מעורבת במלחמת אזרחים עקובה מדם והיא נכבשה ב-15 באפריל 1861.
בתקופת השלטון הפשיסטי הייתה מלפי מקום גלות למתנגדי המשטר. העיר הוכתה ברעש אדמה ב-1930 ובמהלך מלחמת העולם השנייה היא סבלה מהפגזות של בעלות הברית ב-26 בספטמבר 1943.
מלפי זכתה לתחיה בסוף המאה ה-20 ולאחרונה היא נהנתה משגשוג כאשר חברת ייצור המכוניות פיאט הקימה בה בית חרושת. מלפי הייתה מועמדת להיות בירתה של נפה עצמאית כמה פעמים. ההצעה הראשונה הועלתה כבר ב-1866 ורבות אחרות הועלו במשך השנים. האחרונה שביניהן ב-2006.
אתרים חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המצודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצודת מלפי שולטת על העיירה. היא נבנתה ככל הנראה על ידי הנורמנים במאה ה-11, שכן לא נתגלו ממצאים מהתקופה הביזנטית או הלומברדית במקום. במקור הייתה ככל הנראה המצודה בנויה בצורת מרובע עם מגדלים מרובעים ועם מגדלים נוספים המגינים על השער הראשי. אחד המבנים הפנימיים נבנה בשלב מאוחר יותר במאה ה-16 עד המאה ה-18. תחת שלטון אנז'ו התווסף למצודה אגף חדש. המצודה נבחרה על ידי אשתו של שארל השני, מארי מהונגריה כמקום מגוריה הרשמי. מלכי בית אראגון העניקו את המצודה למשפחת קראצ'ולו (Caracciolo) אשר בנו מחדש את חזית המצודה הפונה לכיוון העיר וחפרו תעלת מגן. בהמשך היית המצודה לרכושה של משפחת דוריה רבת העוצמה.
הקתדרלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקתדרלה נבנתה במאה ה-11 על פי רצונו של רובר גיסקאר. לאחר כמה רעשי אדמה היא שופצה בסגנון הבארוק, להוציא את מגדל הפעמונים הנורמני המקורי. פנים הקתדרלה כולל פרסקו מפואר מהמאה ה-13.
ארמון הבישופות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארמון הבישופות (Palazzo del Vescovado) הוקם במאה ה-11 אך נבנה מחדש בסגנון הבארוק במאה ה-18 לאחר שניזוק ברעידות אדמה.
החומות הנורמניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיירה מתפתלת לאורך חומות מהתקופה הנורמנית שלאורכן כמה שערים.
מוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז שנת 1976 המצודה היא מקום משכנו של המוזיאון הארכאולוגי הלאומי של מלפי ובו ממצאים מהאזור, החל מהתקופה הפרהיסטורית ומכל התקופות במהלך ההיסטוריה של האזור. המוצג המפורסם ביותר הוא הסרקופג מראפולה (Rapolla), דוגמה מייצגת של הפיסול מהמאה השנייה לספירה שנתגלה ב-1856. קיימים אוספי מוצגים מהתקופה הארכאית (המאות ה-6 וה-7 לפני הספירה), כולל חפצי קבורה. מהמאה ה-5 לפני הספירה מוצגים ממצאי קרמיקה יוונית אדומה. אדומה. כמו כן מוצגים במוזיאון ממצאים סאמניטים מהמאות ה-3 וה-5 לפני הספירה, בעיקר ממצאי שנהב ועצם לצד ממצאים קרמיים.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלפי הייתה בעיקרה מרכז חקלאי עד לראשית שנות התשעים של המאה ה-20. מאז זכה המגזר התעשייתי לדחיפה חזקה בדמותו של בית החרושת של חברת פיאט. המפעל תרם להתאוששות הכלכלית של החברה באמצע שנות התשעים.
כמו כן פועלים במלפי כ-30 מפעלים הקשורים למפעל פיאט, שאחד מהם הוא מאגנטי מרלי. מפעל פיאט מתמקד בייצור מכוניות הפיאט גראנדה פונטו ויוצרו בו 5 מיליון יחידות בשנת 2010.
כמו כן פועל במלפי מפעל של חברת ברילה שהוקם ב-1994 ומפעל למים מינרליים מבין הגדולים באיטליה. העיר היא גם מקום לייצור יינות ומוצרי מזון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מלפי- מידע על מלפי באתר התיירות של מחוז בזיליקטה (באנגלית)
- מידע על המצודה (באיטלקית)
- מלפי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
