מלתוסיאניזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מלתוסיאניזם היא תורה חברתית חשובה ומשפיעה מאוד שהוצעה באנגליה של המאה ה-18 על ידי הכלכלן והכומר תומאס מלתוס (1834-1766).

עקרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עקרונות תורתו פרסם מלתוס בשנת 1798 בספרו "מסה על עיקרון האוכלוסייה". לדבריו, שום תורה חברתית ושום מהפכה לא תוכל למגר את העוני מהחברה האנושית. האדם תלוי בקרקע ובתוצרתה (מזון) לשם מחייתו. מאידך, לאדם יש יצר מיני חזק מאוד המביא לצמיחה מהירה ביותר של האוכלוסייה האנושית. צמיחה זו היא בקצב הרבה יותר גדול מקצב גידול הידע והטכנולוגיה האנושית, כלומר מהאפשרות להגדיל את היבולים ואת כמות המזון. כך נוצר פער גדול והולך ומסוכן ביו מספר האנשים וכמות המזון הקיימת. יש מספר פתרונות אפשריים למצב זה:

  • דברים בלתי נשלטים על ידי החברה כמו מגפות, תקופות בצורת ורעב ומלחמות, המפחיתים את גודל האוכלוסייה.
  • "חיי חטא" כלומר קיום יחסי מין עם הימנעות מהולדת ילדים. ככומר, מאלטוס התנגד לפתרון זה מסיבה מוסרית.
  • "התאפקות מוסרית" - חיי פרישות מינית עד הנישואים והקמת משפחות בגיל מאוחר על מנת לצמצם את הילודה. זה הפתרון העדיף על פי מאלטוס.

מלתוס גם סבר שרבוי ילודה מביא בסופו של דבר, לעודף של כוח עבודה ועל ידי כך להקטנת השכר ולהגברת העוני. כוח עבודה עודף גורם גם להגברת הפשע אליו יפנו אלו שלא יצליחו למצוא עבודה.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלתוס הוא דוברה של החברה הבורגנית-קפיטליסטית שהחלה להתפתח במאה ה-18. מכאן שתורתו:

  • מצדיקה את קיום המעמדות והפערים החברתיים.
  • שוללת את אפשרות שיפור המעמד העני והנמוך באמצעים של מהפכה או מאבק.
  • מטילה על המעמד העני את האחראיות המוסרית למצבו (יצר מיני מוגבר וריבוי ילודה) וגם את האחראיות על שיפור מצבו (פרישות וצמצום הילודה).
  • הסתכלות על בעיה חברתית כבעיה ביולוגית.
  • חשיבותו של מלתוס בכך שהוא היה הראשון שראה בבעית האוכלוסייה, בעיה מדעית. בזה הוא היה ממייסדי תורת הדמוגרפיה. הוא גם היה מהראשונים שהפנה את תשומת הלב לבעיית הרעב והתזונה ותלותן של בעיות אלו בקרקע ואוצרותיה. בזה הוא היה ממבשרי תורת האקולוגיה. במאה של אופטימיזם שטען שהידע האנושי המצטבר בקצב רב הוא בלתי מוגבל ויהיה מסוגל בעתיד לפתור כל בעיה, קולו של מאלטוס היה קול שונה וחריג בפסימיותו.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקריו של מלתוס טענו מספר טענות:

  • לא ניתן לאשש או לסתור את דבריו ועל כן הם אינם מדע.
  • האנשים מסוגלים להגדיל את אפשרויות יצירת המזון הרבה יותר מאשר סבר מלתוס, דבר הבולט מימי מלתוס ועד ימינו.
  • בעיית הרעב והעוני בעולם אינה נגרמת על ידי חוסר מזון בעולם אלא חלוקה לא נכונה ולא צודקת של המזון הנמצא חסר במקומות רבים ובעודף עצום במקומות אחרים.
  • הילודה בהחלט אינה תלויה ביצר המיני ובצורך בידיים עובדות בלבד. הילודה תלויה בגורמים נוספים רבים ואף חשובים יותר כמו שיעור האבטלה, משך שנות הלימודים, כניסת הנשים לכוח העבודה ולחיי קריירה, מצב כלכלי, אופנה, שינויים באמונה דתית ועוד.
  • אנו רואים שהקטנה משמעותית בשיעור הילודה בחברה המערבית לא הביאה כלל להקטנת העוני והפערים הכלכליים בחברה זו.[דרוש מקור]

נאו-מלתוסיאניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיונות מלתוסיאניים החלו להופיע שוב במאה ה-20. הוגים חברתיים חזרו אל רעיון הסכנה שבגידול אוכלוסייה אך הפעם לא בחברה המערבית המבוססת, כמו אצל מלתוס, אלא בארצות הבלתי מפותחות של העולם השלישי. על כן, הדוגלים בדעות אלו, שבו אל רעיונות הגבלת הילודה, בצורת עיקור המוני (כמו בהודו) ובעזרת חוקי ענישה כלכלית למרובי ילדים (כמו בסין). אך לרוב, מדיניות זו נכשלה עד היום. מעבר לכך, הקטנת הילודה בארצות המפותחות, הביאה לחוסר ידיים עובדות ולצורך של הגירה של עובדים זרים רבים לאותן ארצות, דבר שרק החמיר את המצב החברתי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]