ממיר קטליטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממיר קטליטי

ממיר קטליטי הוא חלק צינורי במערכת הפליטה של כלי רכב בעלי מנוע בעירה פנימית, המהווה מקום לתגובה כימית שבה שאריות פחמימניות מתהליך הבעירה נשרפות עד תום, על מנת להקטין את זיהום האוויר. רכב עם ממיר קטליטי מזהם עד פי 10 פחות מאשר רכב ללא ממיר קטליטי.

הממיר הקטליטי מורכב בדרך כלל בין סעפת הפליטה לדוד העמעם המרכזי, ובנוי מדוד מתכת המכיל בתוכו מבנה קרמי דמוי חלת דבש המצופה בזרזים שונים. במהלך פעולתו הוא מתלהט מאוד.

תהליך הבעירה בממיר מתרחש מחוץ לתא השריפה שבמנוע ולכן אינו מנוצל להפקת כוח, אך השריפה מפחיתה משמעותית פליטה של מזהמים וגזים כפחמן חד-חמצני.

בממיר קטליטי תלת שלבי מתבצעות במקביל שלוש תגובות:

  1. חמצון של פחמן חד-חמצני לפחמן דו-חמצני: 2CO + O2 → 2CO2
  2. פירוק תחמוצות חנקן לחנקן וחמצן: NOx → O2 + N2
  3. חמצון פחמימנים (דלק בלתי שרוף) לפחמן דו-חמצני ומים: CxHy + \left ( x+\frac{y}{4} \right )O2 → xCO2 + \frac{y}{2}H2O

המערכת מאוזנת סטוכיומטרית כאשר יש אספקת תערובת מאוזנת של דלק ואוויר למנוע. אם יש בתערובת יותר אוויר מהנדרש, המצב מכונה "תערובת ענייה" והתגובות הראשונה והשלישית מועדפות. במקרה ההפוך של עודף דלק בתערובת יש "תערובת עשירה" והפחתת תחמוצות החנקן מועדפת (התגובה השנייה).

משום שהעופרת המוספת לדלק פוגעת בממיר הקטליטי, הייתה התקנתו הסטנדרטית של זה במכוניות מראשית שנות התשעים ואילך למבשרת עידן הדלק נטול העופרת.

בישראל, החל מ-15.8.1993 מחויב כל נהג שברשותו מכונית חדשה לציידה בממיר קטליטי‏[1].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חגית מאור, מגדיר איכות הסביבה, הוצאת אאחר מאור 1993.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]