ממלכת אויו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממלכת אויו בשנת 1700

ממלכת אויו (Oyo) היא אימפריה שהתקיימה בין המאה ה-15 למאה ה-19 בדרום מערב ניגריה של היום. הממלכה הייתה אחת מממלכות עמי היורובה (Yoruba) שקמו באותה תקופה סביב נהר הניגר, ובשיא תקופת כיבושיה, במאה ה-17, הייתה הגדולה והמשפיעה מביניהן.

רקע והתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת, ממלכת אויו הוקמה על ידי האב הקדמון של עמי היורובה, אוראנמיאן. עובדה זו תרמה לחוזקה של הממלכה. בירתה הראשונה של הממלכה הייתה אויו אילה (Oyo Ile) ששכנה במרחק 450 ק"מ מהחוף. הממלכה החלה להתחזק בעקבות השימוש בסוסים שהגיעו ממדינות ההאוסה מצפון במאה ה-16. חיל פרשים חזק אפשר לה כיבושים רבים באזורים שמדרום לה. כיבוש עיר החוף ווידה (Whyda) אפשר את השתלבותה של אויו בסחר הטרנס-אטלנטי.

מבנה מדיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלך האויו נקרא אלפין (Alaafin) והוא נחשב לנציג הכוחות העל טבעיים עלי אדמות. בנוסף, פעלה גם מועצת האויו מסי (מועצת ראשי משפחות עיר הבירה), בראשה עמד הבשורון (Bashorun), שהיה גם מפקד הצבא. האויו מסי היוו כוח מאזן ומגביל לכוחו של המלך. המלך ומפקד הצבא נבחרו על ידי המועצה, ובכוחה היה להדיח את המלך על ידי דרישה להתאבדותו. המועצה יכלה להביע את התנגדותה להחלטות המלך על ידי היעדרות מטקסים ודחיית תפקידים שהוצעו לחבריה.

צבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוצמתה הצבאית של ממלכת אויו נבעה מחיל הפרשים שלה. לוחמיה השתמשו בעיקר בחצים וקשתות, חרבות וחניתות. לצבא לא היה צורך ברובים. חיל הפרשים נועד לא רק לכיבושי שטחים אלא גם לפשיטות שנועדו לחטיפות של מקומיים לצורכי סחר עבדים. העובדה שהבשורון היה אחראי על הצבא גרמה למתחים ששררו בין האלפין לבשורון, ובעקבותיהם גם התפוררה הממלכה.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלכת אויו קיימה את פולחן עמי היורובה. בין האלים להם סגדו היו שנגו (Shango) אל הרעם ואוגון (Ogun) אל הברזל. מרכז הפולחן היה באיפה (Ife), שם ישב כהן הדת "האוני" (Oni). לפי אמונתם, עם מותו, עובר האדם לעולם הבא, ממנו הוא מסוגל להשפיע על העולם הזה. על מנת לפייס את המתים, נהגו להקריב קורבנות בקברי בני משפחה.

מבנה כלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקומה של הממלכה, מדרום לערבה ובגבול הצפוני של אזור היער, סייע בהתפתחותה הכלכלית והצבאית. אויו הייתה למרכז מסחרי שקישר בין הסחר הטרנס-סהרי לסחר הטראנס אטלנטי. בנוסף, מיקומה גרם לה להיות חשופה להשפעות מן הצפון וליישמן (לדוגמה – חיל הפרשים של צבאה וחדירת דת האסלאם לתוך האימפריה).

כלכלתה של אויו התבססה על סחר חליפין. תמורת עבדים, קיבלה מאירופה נשק, אריגים, ברזל, חוטי נחושת ואגוזי קולה. התבססות כלכלתה על סחר עבדים היוותה סיבה עיקרית להתמוטטותה.

התמוטטות הממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף המאה ה-18 נחלשה ממלכת אויו. כוחה הצבאי ירד בעקבות בעיות בתחזוקת הסוסים. בנוסף, ביטול סחר העבדים בשנת 1807 גרם להיחלשות כלכלית. גורם נוסף להתפוררות הממלכה היה חוסר היציבות השלטונית שנבעה ממתחים ששררו בין האלפין לבשורון ולאויו מסי. אלו הביעו אי אמון במלך ודרשו את התאבדותו בהתאם למסורת.

כמו כן, מלחמות וכיבושים מבחוץ פוררו את הממלכה. במאה ה-18 אירעו מספר מרידות בתוך הממלכה; ערי היורובה ניצלו את חולשת האויו, השתלטו על הסחר באזור החוף וכך התחזקו כלכלית והשתחררו משלטונה. האירוע שגזר את דינה של הממלכה היה, כיבושה של עיר הבירה בידי הפולאני כחלק ממסעות הג'יהאד. עיר הבירה עברה לאיבדן (Ibadan), כ-120 ק"מ דרומה ועימה נדדו השלטון ופליטי העיר. מעבר זה סימן את סופה של הממלכה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לבציון, נחמיה. מבוא להיסטוריה של אפריקה. תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1980.
  • לבציון, נחמיה. גרשוני, יקותיאל. צמיחת המדינות החדשות באפריקה - מבוא להיסטוריה של אפריקה. תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2003.
  • Thornton, John. 1998. Africa and Africans in the making of the Atlantic World 1400-1800. Camberidge University Press: USA (second edition, first publication: 1992)
  • Lloyd, P.C. “The Yuroba of Nigeria”. Peoples of Africa, Edited by Gibbs, James. P550-580
  • USA: Holt, Rineheart and Winston Inc. 1965

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]