ממלכת אנגליה הנורמנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ממלכת אנגליה הנורמנית היא תקופת שלטון הנורמנים באנגליה, שהתקיימה בין השנים 1066 ל-1154. במהלכה תקופה זו שינו הנורמנים את אופי הממלכה, את חוקיה ומנהגיה וכול זאת על ידי שמירת שלטון יציב באופן יחסי.

ההבטחה וגזילת השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מאה וחמישים שנה של התיישבות בנורמנדי, נפלה בידי הנורמנים הזדמנות להרחיב את ממלכתם. המלך האנגלי אדוארד המוודה (1004 - 5 בינואר 1066) שהיה חסר בנים החליט להעביר את הממלכה האנגלית לשלטונו של אחיינו ויליאם הראשון, דוכס נורמנדי, הלוא הוא וויליאם "הממזר". הרולד גודווינסון שהיה המושל של מחוז וואסקס העשיר ושהיה אחד המועמדים הבולטים לכתר הפליג לאנגליה לבשר לויליאם את הבשורה. כאשר הגיע הרולד לאנגליה הוא החליט לקחת את השלטון בכוח והכתיר את עצמו למלך ביום הלוויתו של אדוארד.

התגובה הנורמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכיבוש הנורמני של אנגליה

וויליאם זעם על מעשהו של הרולד וגייס מיד צבא כדי להפליג אל מעבר לתעלה האנגלית לכיוון לונדון. אולם הרוחות בעונה זו של השנה (היה זה חודש ינואר) לא היו לטובתו והוא נאלץ להמתין לסתיו. בסוף ספטמבר השתנו הרוחות וצבאו של ויליאם שכלל לפי ההערכות 700 ספינות עשה את דרכו לכיוון דרום אנגליה.

סטמפורד ברידג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בספטמבר כשלושה שבועות לפני נחיתת ויליאם והנורמנים בחופי אנגליה, התקיימה פלישה דנית‏[1] אל האי האנגלי באזור סטמפורד ברידג', בחוף המזרחי של אנגליה בחבל יורקשייר. הרולד שהיה מלך אנגליה עלה עם חייליו כדי ליירט את הפולשים בדיוק כאשר ויליאם ואנשיו החלו לנוע לכיוון דרום האי.

סטמפורד נמצאת כ-400 קילומטר ממקום נחיתת הנורמנים בחוף אנגליה. כוחותיו של הרולד שהיו מותשים מהמסע מלונדון לכיוון סטמפורד והלחימה שם, לא היו רעננים מספיק כאשר הגיעו להייסטינגס לאחר המסע המפרך.

קרב הייסטינגס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 באוקטובר לאחר ליל פרוע של משתה, התייצבו זה מול זה הצבאות הנורמנים והסקסונים. שני הצבאות מנו בערך כ-7000 לוחמים כל אחד, כאשר לנורמנים היו גם פרשים.

הסקסונים התבססו בראש גבעה נמוכה ורחבה ואילו הנורמנים עמדו ממולם בחלק הנמוך של הגבעה כך שהסקסונים נהנו מיתרון, בעיקר בתחום הקשתים שחיציהם עברו מרחק רב יותר.

הקרב היה שקול לאורך מרבית היום ולא ניכר כי אחד מהצדדים מוביל. אחר הצהריים חל שינוי מגמה והנורמנים החלו נסוגים. הסקסונים שראו את נסיגתם של הנורמנים החלו שוברים את שורות ההגנה שלהם במרדף אחר הנסוגים. הפרשים הנורמנים פרצו לפרצה שנותרה בחומת ההגנה הסקסונית ומעתה ואילך היה הקרב ברובו בידי הנורמנים. עדויות היסטוריות מספרות על טבח גדול שביצעו הנורמנים בסקסונים אשר כלל השחתת גופות. הקרב הסתיים לפי העדויות של ההיסטוריונים ולפי שטיח באייה בנפילתו של המלך הסקסוני הרולד, מחץ שפילח את עינו.

שטיח באייה הוא המקור הציורי הטוב ביותר אשר מספר בפרוטרוט את אירועי הקרב ואת אשר הוביל לו, יצירה זו שנעשתה בסביבות שנת 1087 כנראה על ידי הבישוף אודו שהיה אחיו למחצה של וויליאם, מוצגת כיום בעיר באייה בצרפת והעתק שלה מוצג באנגליה.

השלטון הנורמני על אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המלכים הנורמנים

לאחר קרב הייסטינגס נהגו הנורמנים ביד קשה כנגד האצולה הסקסונית וחיסלו רבים ממנה, זאת כדי שלא תהיה אופוזיציה לשלטונם. הנורמנים וצאצאיהם, שמנו בכל האיים הבריטיים סך הכול כ-20,000 נפש, החליפו את האנגלו-סקסונים כקבוצה השלטת באנגליה ולאחר תקופה של טינה ומרי התמזגו לבסוף שתי הקבוצות, הנורמנים והאנגלו-סקסונים עד שהחלו הנורמנים לקרוא לעצמם אנגלו-נורמנים. בעזרת הנאמנים האנגלו-סקסים הצליחו הנורמנים לכבוש את סקוטלנד, ויילס ואירלנד. אחת הסיבות לכך שאנגלו-סקסים לא התנגדו יתר על המידה הייתה העובדה שהנורמנים שימרו מוסדות מסורתיים, כולל מערכת המשפט הבין-אישית והמקומית, זאת בנוסף כמובן לפעילות הנורמנים הבלתי מפסקת לחיסול מוקדי הכוח של המתנגדים.

במהלך מלחמת מאה השנים במאה ה-14 זיהו צאצאי הנורמנים את עצמם יותר ויותר כאנגלים והשפות האנגלו-נורמנית והאנגלו-סקסונית התמזגו ליצירת האנגלית התיכונה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דנים פלשו לאנגליה בתכיפות במהלך מאות בשנים