ממשלת המעבר הרוסית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל הרפובליקה הרוסית בזמן ממשלת המעבר

ממשלת המעבר הרוסית גובשה בפטרוגרד אחרי התדרדרות האימפריה הרוסית והתפטרות הצאר מכהונתו.

הפגנה פרו-בולשביקית, יולי 1917

כשסמכויותיו של משטר הצאר החלו להתפורר במהלך מהפכת פברואר של 1917, שתי רשויות יריבות, הדומה והסובייט פטרוגרד, התחרו על כוח השלטון. כפשרה, ממשלה זמנית הוקמה כדי להנהיג את רוסיה לבחירות לאספה מכוננת. כשהצאר ניקולאי השני התפטר מתפקידו ב-15 במרץ, ואחיו מיכאיל השני, סירב לשלוט אחריו, הממשלה הזמנית שלטה רשמית ברוסיה, אבל כוחה היה מוגבל על ידי הרשות הגודלת של הסובייט פטרוגרד. רשות זו שלטה בצבא, במפעלים ובמסילות הרכבת, וזו הייתה תקופה של שליטה של שני מוסדות, למרות שבתחילה תמך הפטרוגרד סובייט בממשלת המעבר.

ממשלת המעבר הונהגה בתחילה על ידי הנסיך גאורגי לבוב ואחר-כך על ידי אלכסנדר קרנסקי. היא הצליחה לארגן את הבחירות, אבל לא סיימה את השתתפותה של רוסיה במלחמת העולם הראשונה, ולכן נחלשה הפופולריות שלה בין תושבי רוסיה ייגעי-המלחמה. בנוסף, נמנעה הממשלה מלקבוע את מדיניותה המוחלטת של רוסיה, בעיקר מכיוון שהייתה זמנית. חולשה זו הובילה לפירוק הממשלה הזמנית במהלך מהפכת אוקטובר. הבולשביקים תפסו את השלטון, והמשטר הסובייטי החל.

הרפורמה במערך ביטחון הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בשבוע הראשון למהפכת פברואר פורקו וועדת הדפוס והצנזורה הצארית, הז'נדרמריה הרוסית והאוכרנה - כל אלה הוחלפו בקומיסריות ובראשן הועמד קומיסר. קומיסריות הפנים הייתה אחראית על המשטרה הרפובליקנית וכוחות הביטחון. סוכנות משטרת-הביטחון החשובה ביותר הייתה הצ'ה קה, הוועדה הכל רוסית החריגה למאבק במתנגדי המהפכה ובחבלה, בראשותו של פליקס דזרז'ינסקי.

במקביל לכך, פעל שר המשפטים, אלכסנדר קרנסקי להקמת וועדת חקירה שתחקור את פעילות השרים הקיסריים וראשי מוסדות השלטון הצאריים. בין פעולות הוועדה היה כליאתו של ולדימיר סוכומלינוב, שר הצבא לשעבר, שהואשם בשחיתות ובכך שאילץ את בני העם הרוסי להלחם במלחמת העולם הראשונה בלי רובים ובלי תחמושת‏[1].

שינויים בחברה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה הרוסית בתקופת ממשלת המעבר עברה משליטה פיאודלית-כמעט של האצולה למשטר דמוקרטי. פועלים וחקלאים הקימו סובייטים (מועצות), שהתנהלו באופן דמוקרטי וניהלו מפעלים וקואופרטיבים חקלאיים. גם החיילים בחזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה ומלחי הצי הבלטי התארגנו בסובייטים שדרשו מזון, ביגוד ותיגבורת מקציניהם, דבר שהחליש מאד את עמידת הצבא הרוסי בחזית. תופעה נוספת שאירעה בתקופת הממשלה הזמנית הייתה הקמתן של מדינות-לאום מבוססות-סובייטים בשטח האימפריה הרוסית, הגדולה בהן הייתה הרפובליקה העממית של אוקראינה.

בצד מחסור עד כדי רעב, תססה פעילות אמנותית ותרבותית, בעיקר בבירה פטרוגרד. בין האמנים הידועים של התקופה זמר האופרה פיודור שאליאפין, רקדני הבלט ואצלב ניז'ינסקי, תמרה קרסבינה, הסופר מקסים גורקי ורבים אחרים.

מאבקים פוליטיים בין הימין המלוכני, שביקש לשים קץ לאנרכיה ואף שאף לכיבוש רוסיה על ידי גרמניה והכתרתו מחדש של הצאר לבין השמאל (הבולשביקים) גררו את החברה לתסיסה פוליטית מתמדת. בתווך, ניצבו הבורגנים והמנשביקים, אנשי מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. יצירת ברית בין הבורגנים והמנשביקים לאנשי ההון הימנים במטרה לעכב את כינוס הקונגרס הכל-רוסי, בו היה לבושביקים רוב, גרמה ליציאת הבולשביקים מהמערכת הפוליטית תוך כינון משטר חלופי, מבוסס-סובייטים ולמהפכת אוקטובר.

מבנה הממשלה הזמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת הממשלה הראשונה

הממשלה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 במרץ 1917 הוועדה הזמנית של הדומה בחרה 11 שרים שיכהנו בתפקידם בעת תקופת ממשלת המעבר. אלו הם השרים -

הממשלה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשלה השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הממשלה השלישית
  • ראש הממשלה: אלכסנדר קרנסקי
  • סגן רה"מ, שר המסחר והתעשייה: אלכסנדר קונובאלוב
  • שר הפנים, שר הדפוס והטלגרף: אלכסיי ניקיטין
  • שר החוץ: מיכאיל טרשצ'נקו
  • שר הצבא: אלכסנדר ורחובסקי
  • שר הצי: דמיטרי ורדרבסקי
  • שר האוצר: מיכאיל ברנאצקי
  • שר המשפטים: פאבל מליאנטוביץ'
  • השר למסילות ברזל: אלכסנדר ליברובסקי
  • שר החינוך: סרגיי סלאזקין
  • שר הקרקעות: סמיון מאסלוב
  • שר העבודה: קוזמה גבודייב
  • שר הממכר: סרגיי פרוקופוביץ'
  • השר ניקולאי קישקין
  • ראש הסינוד הקדוש: אנטו קרטאשוב
  • מבקר המדינה: סרגיי א. סמירנוב
  • ראש המועצה הכלכלית: סרגיי טרטיאקוב

ב-28 באוקטובר (8 בנובמבר) 1917 פרצה מהפכת אוקטובר, ממשלת המעבר הרוסית נעצרה על ידי הכוחות הבולשביקיים.

גורל חברי הממשלה לאחר המהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך 18 חברי הממשלה, 8 מתוכם היגרו לחו"ל בין השנים 1918-1921.

  • סרגיי טרטיאקוב נעצר על ידי הגפא"ו ושוחרר ב-1929. ב-1942 נעצר על ידי הגסטאפו והואשם בהיותו מרגל סובייטי. ב-1944 הוצא להורג במחנה ריכוז נאצי.
  • סרגיי פרוקופוביץ' שנעצר אף הוא בידי כוחות הביטחון הסובייטיים, שוחרר ב-1922 ונפטר מסיבות בריאותיות.
  • בתקופת הטרור האדום בשנות ה-30, בברית המועצות, בעת הטיהור הגדול נרצחו חברי הממשלה לשעבר הבאים: אלכסיי ניקיטין, אלכסנדר ורחובסקי, פאוול מליאנטוביץ', סמיון מאסלוב. ארבעה נוספים נפטרו בברית המועצות: אלכסנדר ליברובסקי שנעצר פעמיים בשנים 1933 - 1934 ושוחרר; סרגיי סלאזקין, קוזמה גבוזדייב, נעצר בשנים 1931 - 1949 ושוחרר חודשיים לפני מותו ב-1956, ניקולאי קישקין נעצר פעמים רבות ונפטר ב-1930.

ראשי הממשלה הזמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]