ממשלת מעבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ממשלת מעבר או ממשלה זמנית (לפי חוק יסוד הממשלה (2001) מכונה: "הממשלה היוצאת", אך בהתייחסות בג"ץ מוגדר כ"ממשלת מעבר") היא ממשלה שמכהנת כדי למלא רִיק שנוצר במערכת הפוליטית, בנסיבות שונות.

בדמוקרטיה פרלמנטרית, מכהנת ממשלת מעבר בפרק הזמן שבין נפילתה של ממשלה מכהנת ועריכתן של בחירות חדשות, וכן בפרק הזמן שבין הבחירות לכינון ממשלה חדשה. בדיקטטורות, מוקמת לעתים ממשלת מעבר לאחר מותו הפתאומי או הדחתו של שליט מכהן.

ממשלת מעבר מוקמת גם בעקבות נפילת השלטון הקודם כתוצאה ממהפכה, מלחמת אזרחים או תבוסה במלחמה. במקרה של כיבוש בידי כוח זר, מוקמת לעתים ממשלה זמנית גולה על ידי גורמים מן השלטון הקודם, ולעתים מוקם ממשל זמני על ידי הכוח הכובש, בשיתופם של גורמים מקומיים. ממשלה כזו מכונה בפי יריביה ממשלת בובות.

מקרה נוסף שבו מוקמת ממשלה זמנית הוא הקמתה של מדינה חדשה, שקודם לכן נשלטה על ידי גורם חיצוני או הייתה חלק ממדינה פדרטיבית. על פי רוב נמסר השלטון הזמני לידי גוף קיים, שקודם לכן היה בעל סמכויות מוגבלות, או נלקח על ידיו ביוזמתו.

דוגמה לממשלת מעבר שהוקמה בעקבות מהפכה היא הממשלה של חזית ההצלה הלאומית שהוקמה לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי ברומניה ב-1989. הממשל הזמני שהוקם על ידי הטורקים ברפובליקת קארס שבקווקז ב-1918 הוא דוגמה לממשלה זמנית שהוקמה בעקבות מלחמה, בישות מדינית חדשה (שלא האריכה ימים).

ממשלת מעבר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמתה של מדינת ישראל, הפכה מנהלת העם להיות ממשלת מעבר שנקראה הממשלה הזמנית, וניהלה את ענייני המדינה כעשרה חודשים, עד שהוקמה הממשלה הראשונה לאחר בחירות 1949.

ממשלת מעבר מתקיימת בישראל לאחר מותו, התפטרותו, נבצרות קבע של ראש הממשלה, או עקב הרשעתו בעבירה שיש עמה קלון, כמו גם עם פרסום בקשתו של ראש הממשלה לפיזור הכנסת, או לאחר הבעת אי אמון בממשלה (פעולות אלו כהתפטרות הממשלה)‏[1] או לאחר בחירות ולפני כינונה של ממשלה רגילה (אם הממשלה לא הייתה ממילא ממשלת מעבר "עם בחירתה של כנסת חדשה")‏[2].

בניגוד לעבר, לפי חוק יסוד: הממשלה (2001) השרים בממשלת מעבר יכולים להתפטר ואפשר למנות במקומם שרים חדשים ללא אישור הכנסת‏[3][4].

החל מחוק יסוד: הממשלה (2001) הפלת הממשלה בהצבעת אי אמון מחייבת רוב מוחלט של 61 חברי כנסת לפחות, וכוללת בתוכה הצגת מועמד חלופי לראש ממשלה ‏‏(אי-אמון קונסטרוקטיבי)‏[5], כמו גם עם פרסום צו ראש הממשלה לפיזור הכנסת, בהסכמת נשיא המדינה.

במידה שהכנסת מחליטה על פיזור הכנסת, הממשלה נחשבת לממשלה רגילה ולא לממשלת מעבר (עד מועד הבחירות). כמו כן, ממשלה שאחד מחבריה ממלא את מקום ראש הממשלה עקב נבצרות זמנית של ראש הממשלה נחשבת גם היא לממשלה רגילה (אלא אם כן הייתה ממילא ממשלת מעבר), והוא אינו מתמנה לראש הממשלה בפועל לאחר שזה האחרון הפך נבצר קבע (וכתוצאה מכך הממשלה הפכה לממשלת מעבר), אלא בהצבעת ממשלה על אחד משריה (ממלא מקום ראש הממשלה או שר אחר). אחת המשמעויות היא של ממשלה רגילה היא שמינוי של שרים חדשים מחייב את אישור הכנסת‏[3].

סמכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק אינו מגביל את סמכויותיה של ממשלת מעבר, ואולם בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי ממשלה שכזו, שאינה נהנית מאמון הכנסת, מחויבת "באיפוק בהפעלת סמכויותיו לגבי כל אותם עניינים שאין כורח ודחיפות מיוחדת לפעול בהם בתקופת המעבר"‏‏‏[6][7][8].

פסיקה זו מעוררת מחלוקות מעת לעת סביב מהות העניין. כך למשל, טענו היועץ המשפטי לממשלה ונשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, בניגוד לעמדת שר המשפטים, דניאל פרידמן, שלא ראוי למנות שופטים בתקופת ממשלת מעבר‏[9] ובג"ץ סירב להתערב החלטה‏[10]. לעומת זאת, היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, קבע שניתן לנהל משא ומתן מדיני‏[11].

טבלת ממשלת מעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג ראש הממשלה קבלת המינוי סטטוס ראש הממשלה הקודם יחס החוק לממשלה סוג הממשלה
ראש הממשלה בפועל שר שהוא ח"כ וחבר סיעתו של ראש הממשלה בהחלטת ממשלה נפטר כאילו התפטרה ממשלת מעבר
ראש הממשלה בפועל שר שהוא ח"כ וחבר סיעתו של ראש הממשלה בהחלטת ממשלה הורשע בעבירה שיש עימה קלון כאילו התפטרה ממשלת מעבר
ראש הממשלה בפועל שר שהוא ח"כ וחבר סיעתו של ראש הממשלה בהחלטת ממשלה נבצרות קבועה כאילו התפטרה ממשלת מעבר
ממלא מקום ראש הממשלה בפועל מונה מראש שר שהוא ח"כ, אוטומטי מכוח החוק (באין מ"מ, החלטת ממשלה) נבצרות זמנית ממשלת רגילה 1
ראש הממשלה (המתפטר) (במקור)
אמון הכנסת
(אותו ראש הממשלה)
התפטר
כאילו התפטרה ממשלת מעבר
ראש הממשלה (אי אמון) (במקור)
אמון הכנסת
(אותו ראש הממשלה)
הכנסת הביעה אי אמון בממשלה
כאילו התפטרה ממשלת מעבר
ראש הממשלה (צו הנשיא) (במקור)
אמון הכנסת
(אותו ראש הממשלה)
פרסום בקשת ראש הממשלה לפיזור הכנסת בצו הנשיא
כאילו התפטרה ממשלת מעבר
ראש הממשלה
(הכנסת פיזרה את עצמה)
אמון הכנסת (אותו ראש הממשלה)
הכנסת פיזרה את עצמה; נקבע מועד לבחירות
ממשלת רגילה
ראש הממשלה
(הכנסת פיזרה את עצמה)
(במקור)
אמון הכנסת
(אותו ראש הממשלה)
הכנסת פיזרה את עצמה; נערכו בחירות, כנסת חדשה
ממשלת מעבר
ראש הממשלה
(תום כהונתה המלאה של הכנסת)
(במקור)
אמון הכנסת
(אותו ראש הממשלה)
הכנסת סיימה כהונה מלאה (או לאחר הארכה);
נערכו בחירות, כנסת חדשה
ממשלת מעבר

1 אלא אם כן הממשלה הייתה ממילא ממשלת מעבר, במקרה וראש הממשלה התפטר, אי אמון או התפרסמה בקשת ראש הממשלה לפיזור הכנסת בצו הנשיא, ורק אז הפך ראש הממשלה לנבצר זמני (כפי שאירע עם אהוד אולמרט, לאחר פרסום צו הנשיא לבקשת שרון [2]).

2 חוק יסוד:הממשלה (2001); סעיף 30 לרציפות הממשלה (המתייחס להמשך כהונת ראש הממשלה לאחר התפטרותו והתמנות של ראש ממשלה בפועל), כן גם סעיף 30 זה מתייחס לסעיפים; עבירה של ראש הממשלה - 18, התפטרות ראש הממשלה - 19, פטירה או נבצרות קבע של ראש הממשלה - 20, ראש הממשלה שחדל להיות ח"כ (כאילו התפטר)- 21, אי אמון בממשלה - 28, התפטרות הממשלה עם פרסום בקשת ראש הממשלה לפיזור הכנסת בצו הנשיא -29, ומגדיר את "הממשלה היוצאת" על פי סעיפים אלו (ואילו בית המשפט העליון התייחס לכך, כקרוי בפי כל, "ממשלת מעבר" [3]). סעיף 30 ב' גם מתייחס ל"ממשלה היוצאת" בעת "בחירת כנסת חדשה", קרי, אילו הממשלה אינה ממילא ממשלת מעבר בעת "בחירת כנסת חדשה", לפי הסעיפים הנ"ל, הרי שבעת "בחירת כנסת חדשה" - גם לפי חוק יסוד הכנסת, בתום כהונתה המלאה של הכנסת (או לאחר הארכה של כהונה זו) או בעת שהכנסת מפזרת את עצמה במועד מוקדם יותר (אך לא עד מועד הבחירות) - הרי זו ממשלת מעבר.

3 חריגים ל"ממשלה היוצאת"; מצד אחד, חוק יסוד: הממשלה (2001), סעיף 30 - רציפות הממשלה - שלא כבעבר, מאפשר התפטרות שרים, ומסמיך אותם למנות מחליף ללא אישור הכנסת.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבקה ווייל "תקופת בין השמשות: על סמכויותיה של ממשלת-מעבר" משפט וממשל י"ג (1-2) 167 (2011).