ממשלת פלנסבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חברי ממשלת פלנסבורג מובלים למאסר

ממשלת פלנסבורגגרמנית: Flensburger Regierung או Flensburger Kabinett ) הוא כינוי לממשלה הזמנית ששלטה בגרמניה, ממקום מושבה בפלנסבורג מ-30 באפריל 1945 עד 8 במאי 1945 והמשיכה להתקיים עד שחבריה נעצרו ב-23 במאי 1945.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 באפריל 1945 התאבד אדולף היטלר, הפיהרר של גרמניה הנאצית, בבונקר שלו בברלין ביחד עם אשתו הטרייה אווה בראון. מספר שעות לפני התאבדותו, הוא הכתיב למזכירתו את "צוואתו הפוליטית" שבה הוא פיצל את משרת הפיהרר לשתי המישרות ממנו הורכב, משרד נשיא הרייך ומשרד הקאנצלר (ראש הממשלה). לתפקיד נשיא גרמניה הוא הורה למנות את גרוס אדמירל קרל דניץ, המפקד העליון של הצי הגרמני, ולתפקיד הקאנצלר הורה למנות את שר התעמולה יוזף גבלס. כמו כן הורה למנות את ארתור זייס-אינקווארט לשר החוץ. גבלס בחר שלא ליטול על עצמו את תפקיד הקאנצלר והתאבד למחרת, ב-1 במאי 1945‏‏[1].

הממשלה עד לכניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 באפריל 1945 הודיע מרטין בורמן לדניץ ששהה אז במטהו בפלוין שבשלזוויג-הולשטיין שהיטלר מינה אותו ליורשו. למחרת הודיעו בורמן וגבלס לדניץ שהיטלר התאבד ושהוא מונה לנשיא. דניץ גם דווח על התאבדותו של גבלס וקיבל את הוראות היטלר לגבי הרכב ממשלתו. מכיוון שברלין נכבשה על ידי הצבא האדום ב-2 במאי 1945, החליט דניץ לכנס את ממשלתו בפלנסבורג והוא העביר את מטהו לשם. מכיוון שהוא ביקש לשאת ולתת עם בעלות הברית על כניעה, הוא בחר שלא למנות את ארתור זייס-אינקווארט לשר החוץ‏‏[2], מתוך רצון שלא לכלול את ראשי המשטר הנאצי בממשלתו ‏‏[3]. דניץ ביקש מלוץ שוורין פון קרוסיגק שהיה שר האוצר בממשלת היטלר לכהן כקאנצלר גרמניה, אך הלה סירב והסכים רק להתמנות לראש השרים בממשלה. גם את שאר שריו הוא ירש מהממשלה שכיהנה לפני התאבדותו של היטלר ‏‏[4].

כינוס ראשון של הממשלה היה ב-5 במאי 1945. חברי הממשלה היו:

ב-6 במאי 1945 פיטר דניץ את הימלר ואת אלפרד רוזנברג, שהיו מראשי המשטר הנאצי.

הפעולות הראשונות של הממשלה היו דאגה לכך שחיילי הוורמאכט יסורו למשמעתה ודאגה לכך שחיילים רבים ככל האפשר ייכנעו לארצות הברית ולבריטניה ולא לברית המועצות. לצורך כך ניהלה הממשלה נסיונות הידברות עם בעלות הברית על כניעה למרות שהיה ברור שהן לא תוותרנה על כניעה ללא תנאי, כדי להרוויח זמן שיאפשר לחיילים לנוע מערבה. לטענת לוץ שוורין פון קרוסיגק, הממשלה הוציאה הוראות שלא להפעיל את תוכנית וורוולף לביצוע פעולות גרילה לאחר כניעת גרמניה ‏‏[6]. ב-7 במאי וב-8 במאי 1945 הורה דניץ לראשי הוורמאכט וילהלם קייטל ואלפרד יודל לחתום על מסמכי הכניעה של גרמניה.

לאחר הכניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הכניעה ללא תנאי, בחרה ממשלת פלנסבורג שלא להתפזר, בתקווה שיינתן לה לנהל את גרמניה לאחר הכניעה. במקום זאת, דניץ השתכן באונית הנוסעים "פאטריה", ומשם ניהל את ממשלתו, שלמעשה לא שלטה על דבר. הממשלה התכנסה מדי יום באחת הכיתות של בית הספר הימי בפלנסבורג ל"ישיבות קבינט" חסרות תכלית. לשרי ממשלת פלנסבורג היו רכבי שרד ושומרים גרמניים חמושים והייתה להם תחנת רדיו ‏‏[7]. מדי פעם הגיעו קצינים של בעלות הברית לבקר בפאטריה והם אורחו שם על ידי הממשלה של דניץ.

ב-20 במאי יצא הפראבדה בביקורת על היחס של המערב כלפי ממשלת פלנסבורג בצטטו אמירה בפרלמנט הבריטי שהתייחסה לממשלתו של דניץ כ"האדמיניסטרציה של דניץ", וקריאות שונות להשתמש בממשלת דניץ לניהול גרמניה הכבושה. פראבדה טען שמאחרי דיבורים אלו יש מזימה לשתף פעולה עם גרמניה כנגד ברית המועצות, באופן דומה לזה שהיה לאחר מלחמת העולם הראשונה‏‏[8].

ב-23 במאי הושם קץ לממשלת פלנסבורג כאשר מזכירו האישי של דווייט אייזנהאואר ‏‏[9], לוול רוקס, כינס את הממשלה, הודיע על סיום כהונת הממשלה ואסר את חבריה, שהועברו למשמורת יחד עם שאר בכירי השלטון הנאצי שנאסרו. במשפטי נירנברג נידונו דניץ ל-10 שנות מאסר, אלברט שפר ל-20 שנות מאסר, ולוץ שוורין פון קרוסיגק לעשר שנות מאסר. וילהלם שטוקארט נידון לתקופת מעצרו ושוחרר בתום משפטו בשנת 1949. הרברט בק התאבד בתאו באפריל 1947 בעת שהמתין למשפטו ופרנץ שלדטה מת בבית חולים במהלך מאסרו לפני שהועמד לדין. בניגוד לחבריו, יוליוס דורפמולר לא נעצר אלא מונה על ידי הבריטים לטפל בשיקום מערכות התחבורה בגרמניה. הוא נפטר מסרטן לאחר פחות מחודשיים, ב-5 ביולי 1945. אלפרד רוזנברג נידון למוות והוצא להורג והימלר התאבד בבליעת ציאניד במחנה שבויים בריטי ב-23 במאי 1945.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]