מנדה נאזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מנדה נאזר (נולדה ב-1982) היא תושבת בריטניה, מחברת סודאנית ופעילה לזכויות אדם. במשך שמונה שנים, היא הייתה שפחה בסודאן ובלונדון. נאזר נולדה וגדלה בכפר בהרי נובה בסודן. בגיל שתים עשרה או שלוש עשרה (תאריך לידתה המדויק אינו ידוע), היא נחטפה ונמכרה לעבדות בסודאן לאחר פשיטה על הכפר שלה. משפחתה הצליחה לברוח מהפושטים אל ההרים, אולם היא נלכדה ונמכרה לעבדות. במשך שש שנים, מנדה שימשה כשפחה במשפחה ערבית בחרטום שם עברה התעללות פיזית.

בריחה ומקלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שש שנות שבי, נאזר נשלחה ללונדון כדי להיות משרתת בית לדיפלומט סודאני, עבד אל אל-קורונקי, הממונה בפועל של סודאן, שהתגורר בווילסדן גרין. לאחר שלושה חודשים, היא הצליחה להימלט בעזרת אחד מבני הקהילה הסודנית בלונדון. עם הימלטה, היא בקשה מקלט.‏[1] משרד הפנים האנגלי דחה את בקשתה שנתיים לאחר שהוגשה. דחיית הבקשה הביאה לעליה בתמיכה בנאזר, הן מצד ארגוני זכויות אדם והן מצד של ארגונים המתנגדים לעבדות. בין לבין פירסמה נזאר את האוטוביוגרפיה שלה בגרמניה, בשיתוף פעולה עם עיתונאי בריטי מקצועי.

בנובמבר 2002,משרד הפנים שינה את החלטתו וקיבל את בקשתה. נאמר בהחלטה: "In view of the widespread publication of her book and the high profile given to her claims both in Sudan and elsewhere, I am satisfied that Ms. Nazer would face difficulties which would bring her within the scope of the 1951 convention were she to be returned to Sudan. For these reasons it has been decided to recognise her as a refugee and grant her Indefinite Leave to Remain in the United Kingdom"‏[2].

בשנת 2005 פורסמה המהדורה האנגלית לאוטוביוגרפיה שלה. בשנת 2010, סיפור חייה הומחז בתוכנית של ערוץ 4, "אני שפחה", בכיכובם של וונמי מוסקו (Wunmi Mosaku), ובמחזה "עבדים - שאלה של חופש".

תביעת דיבה בידי דיילי טלגרף[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהסאנדיי טלגרף פרסם בשנית את סיפורה בספטמבר 2000, אל קורונקי הגיש תביעת דיבה כנגד העיתון. בחודש יולי 2002, לפני שהמקרה הגיע לבית המשפט, העיתון חזר בו מהסיפור, והסכים לשלם פיצויים.‏[1] נאזר והמחבר המשותף של האוטוביוגרפיה שלה טענו כי תוצאה זו נבעה מאוזלת היד המקצועית של הסאנדיי טלגרף. בפרט, הכתב מעולם לא פגש או דיבר עם נאזרה טרם פרסום המאמר.‏[3]

עוד נטען כי העיתון חזר בו מהסיפור כולו, מבלי לתת לנזאר ההזדמנות להבהיר את אי הדיוקים הנטענים, ולהצביע על האמיתות שבו.‏[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות מידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 World Press Review, January 2003
  2. ^ Guardian, 2003-01-08
  3. ^ Nazer & Lewis 2005
  4. ^ Nazer & Lewis 2005