מנדינקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנדינקה
Almamy Samory Touré.jpgToumani Diabaté.jpg

Keita stamp 1961.pngJoseph Ki Zerbo.jpg

אוכלוסייה
-13,000,000- 000 11,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
מערב אפריקה:

Flag of Mali.svg  מאלי : במיוחד במערב - 2,600,000 במובן צר יותר - בני מאלינקה - כ 6-7% -1,400,000
Flag of Côte d'Ivoire.svg  חוף השנהב  :3,100,000
Flag of Guinea.svg  גינאה  :3,000,000 30% עם אתניות מנדה אחרות או 25.8%
Flag of Burkina Faso.svg  בורקינה פאסו  :1,900,000
Flag of Nigeria.svg  ניגריה  :1,900,000
Flag of The Gambia.svg  גמביה  :710,000 36% (2003)
Flag of Senegal.svg  סנגל  :680,000
Flag of Sierra Leone.svg  סיירה לאונה  :460,000 או 7.8%
Flag of Chad.svg  צ'אד  :460,000
Flag of Mauritania.svg  מאוריטניה  :300,000
Flag of Guinea-Bissau.svg  גינאה ביסאו  :200,000
Flag of Liberia.svg  ליבריה  :150,000
כמו כו בגאנה, ניז'ר

שפות
מלינקה,
דת
רוב -אסלאם, מיעוט - אנימיזם
קבוצות אתניות קשורות
מֶנדה - בסיירה לאונה, במבארה, סונינקה - במאלי, דיולה - בחוף השנהב ובורקינה פאסו, כמו כן בובו, חסונקה
אשה בת מנדינקה

בני מנדינקה (או מאלינקה) הם קבוצה אתנית החיה במערב אפריקה - בדרום גמביה, צפונה וצפון-מערבה של גינאה, במערב מאלי, ברפובליקת קוט ד'איבואר, סנגל ובגינאה ביסאו. הם דוברים את שפת מאלינקה או מנדינקה ממשפחת השפות מנדה, הגדולה שבמערב אפריקה (הקשורה אולי למשפחה השפות הניגרו-קונגולזיות). בני מנדינקה כוללים תת-קבוצות קרובות ביניהן כמו בני מאלינקה או מנדנקה, במאנה, דיולה. לקבוצה זו שייכות גם הקבוצות האתניות קוראנקו וואסולונקה מגינאה, בני מניאנקה מליבריה ועוד.

בני מנדינקה חיים במעלה הנהרות סנגל וניג'ר ומהווים הקבוצה האתנית החשובה ביותר במערב מאלי, בצפון-מזרח גיניאה, במחוזות הדרומיים והמזרחיים של סנגל ובכמה מחוזות מקוט ד'איבואר, בורקינה פאסו, ליבריה, סיירה לאונה וגינארה-ביסאו. מציינים נוכחותם גם בניז'ר, גאנה ובמאוריטניה. מספרם המשוער של בני מנדינקה ועוד קבוצות קרובות אליהם מגיע לכדי 11-13 מיליון בני אדם. לפי הערכות מגבילות יותר מדובר ב-4 מיליון בני אדם. מכל המדינות המוזכרות, רק בגמביה הם מהווים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר (36-42%).

בני מנדינקה חיים בכפרים, בעלי אוטונומיה יחסית, שבראשם ראשי שבט וקבוצה של זקני הכפר. צורת הלימוד הייתה לרוב בעל -פה, כשאגדות, שירים, מנגינות, מנהגים ופתגמים עברו בעל פה מדור לדור.

מבחינה דתית, רוב גדול מאוד של בני מנדינקה הם בימינו מוסלמים. בכמה אזורים שורדים עדיין דתות אנימיסטיות עתיקות ופולחן האבות. העיסוק המסורתי השולט הוא חקלאות - בשיטות קדומות - גידול הדוחן, התירס, האורז, השעועית, הבוטנים ועוד. קיימים גם מגדלי עזים, כבשים, חמורים ועופות בית. בני דיולה עוסקים במסחר. נשמר גם העיסוק בציד ובדיג. מתגוררים בבקתות חימר, מוקפות בקירות עשויים חימר. בכל יישוב גרה בדרך כלל משפחה פטריארכלית גדולה.

השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות המילה "מנדינקה" היא ה"נְקה" ממאנדן- האנשים ממאנדן. "קאן" היא שפה , ו"מנדינקקאן" - היא שפתם של בני המנגינקה.‏[1] בני מנדינקה המתבטאים בשפה הכתובה מכנים את עצמם "מנדינקואולו" ואת שפתם - "מנדינקקאנו". .הצורה "מנדינגו" נוצרה בהשפעת השפה הפורטוגזית, בצרפתית "מנדֶנג".‏[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזורים המאוכלסים על ידי בני מנדינקה במפה משנת 1906, ה.ג'ונסטון ג'.איי. אדיסון

לפי האגדות מכורתם המקורית של בני מנדינקה היה אזור מעלה הנהר ניז'ר . שם במאה ה-8 נוצרה מדינתם הקדומה בשם מאלי. השבטים דוברי השפות מנדה הגיעו לשלוט על דרכי המסחר דרך מדבר סהרה ממרוקו אל מערב אפריקה. במאה ה-13 המוקדמת לראשות ממלכת מאלי עלה סונדיאטה קייטה שאיחד את השבטים וייסד אימפריה. הוא נאבק במיוחד ובהצלחה נגד ההגמוניה של ממלכת סוסו בראשות סומאורו קאנטה. הקרב המכריע התנהל בערך בשנת 1235 בקירינה. סונדיאטה נודע גם כמחוקק את החוקים או הצ'רטר ממאנדן ("מאנדן קאליקן") או חוקי קורוקנפוגה. אלו לא שרדו בכתב אלא הם כציטוטים באפוס העממי בעל פה אודות המלך סונדיאטה קייטה. בימי מלך אחר, מנסה קנקן מוסא (1337-1312) ידעה האימפריה של מאלי פריחה מיוחדת. בזמנו המעמד הגבוה ותושבי ערים רבים עברו לדת האסלאם. במאה ה-14-13 בני מנדינקה שלטו על כל מערב אפריקה. בני מנדינקה ושבטים קרובים אליהם היגרו לאחר מכן לאורך נהר ניגר לכיוון סנגל וגמביה של ימינו ולכיוון מפרץ גינאה. בני מנדינקה נלחמו רבות באימאמות פוטה ג'אלון של בני פולה.

אחרי התפרקות אימפריית מאלי קמו ממלכות רבות, קטנות יותר, כדוגמת ממלכת סגו וקארטה של שבט במברה במאלי של ימינו, ממלכת קאבו בדרום סנגל וגינאה ביסאו של ימינו, ממלכת גאלאם או גדיאגה על נהר סנגל, מדינת קאסו מערבית ממאלי של ימינו, המדינות ניאני, וולי ובמבוק במזרח סנגל של ימינו. חלק מישויות מדיניות אלה התקיימו עד לשלהי המאה ה-19, כשנכבשו על ידי הקולוניאליזם האירופי - צרפתי, בריטי ופורטוגזי. במאות 16-18 רבים מבני מנדינקה שנלקחו בשבי ונמכרו כעבדים הובלו עד לאמריקה וצאצאיהם הפכו לאפריקנים אמריקנים. באמצע המאה ה-19 ההתאסלמות ידעה תאוצה נוספת. בשטחים בצפון לחוף השנהב של ימינו, בורקינה פאסו ודרומה של מאלי סוחרים דוברי שפת מנדה בני האתניה דיולה (כלומר "סוחרים") הקימו מרכזים מסחריים בקרבת מכרות ואדמות חקלאיות. כשבאו הצרפתים והפורטוגזים בני דיולה שלטו בענף הסחר באזור, כולל בסחר בעבדים. בסוף המאה ה-19 בין השנים 1898-1883 ניהלו הצרפתים שלוש מלחמות נגד בני מנדינקה שבראשות סאמורי טורה. הן התסיימו לבסוף עם תבוסתו של סאמורי טורה ולקיחתו בשבי. במהלך המאה ה-20 נמשך תהליך ההתאסלמות של בני מנדינקה עד שנותרו מעט אנימיסטים בקרבם. בני מנדינקה הם קרובים מאוד לאתניות במברה, ג'לונקה, סוסו, ביאחאנקה, דיולה וכו'. הם השפיעו גם על שכנים בני סונגהאי, דוגון, סנופו, מוסי ובווא. משערים כי שעם בני במברה חולקים מוצא משותף. השפות שלהם כמעט זהות. עם זאות היחסים ביניהם ביניהם היו לא פעם מסוכסכים.

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפות מנדינקה או מאלינקה היא חלק משפות מאנדה דובריהן מונים מעל עשרת מיליון בני אדם המפוזרים בין 15 מדינות באפריקה המערבית.

חיי הכלכלה והחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה מבוססת אצל בני מנדינקה על המשפחה המורחבת, עם נטייה מטרילינארית, שהפכה תחת השפעת האסלאם לפטרילינארית- הפוליגמיה הייתה נפוצה בעיקר אצל האצילים. נוצרו ונשמרו מדור לדור שלושה מעדמות חברתיים או מעין קסטות:

  • האצולה - לרבות בני משפחת קייטה, צאצאים של מלכי האימפריה של מאלי, הנקראים "טונטיגי". עם האצילים נמנים גם בעלי אדמות החיים מחקלאות.
  • בעלי המלאכה -"ניאמחאלה" - חלקם בעלי מעמד גבוה יותר - כמו הנפחים, (יש אומרים שבויים לשעבר) הנקראים "דיון" המחזיקים במסורות האנימיסטיות הקדומות בתפקידים של כוהני דת, המוזיקאים והזמרים העממים הנקראים "גריו" או "דיֶילי", סנדלרים, תופרים,

ציידים, מאורגנים באגודה סודית, לובשים בתלבושות בובו מקושטות בחלזונות, שברי ראי, צפורניים ושיניים של בעלי חיים.

  • עבדים, שהיו שבויים או בני עבדים.

לקאלנים המשפחתיים היו פטרונימים, אבות מייסדים ואיסורים משלהם.

לרוב בני מנדינקה הם איכרים. את העיסוק בגידול הבקר או הכבשים השאירו בדרך כלל לבני פולה. בעלי המלאכה המאורגנים באגודות, עוסקים בדרך כלל גם בחקלאות. הנפחים ויוצרי התכשיטים נקראים "נומו" ונשותיהם הן קדריות. התופרים הם לעתים קרובות בני פולה נקראים "מאבולה". נשותיהם עוסקות בצביעת בגדים. בעלי המלאכה המתמחים בעבודה בעץ נקראים "קולֶה" ,בעוד הבורסקאים נקראים "גאראנקה". בני דיולה עוסקים בעיקר במסחר.

חיי הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה מטקסי חניכה וברית המילה, תוך שימוש בתחפושות "קונקוראן" ביישוב קונקאן, במחוז אוט קזמאנס בבסנגל

בימינו כעמט כל בני מנדינקה הם מוסלמים. חלק קטן מאוד נשאר נאמן לדת האנימיסטית המסורתית בלבד. הראשונים במערב אפריקה שהתאסלמו היו במאות 8-10 בני סונינקה, במיוחד האצולה של אימפריית גאנה שקיבלו את בשורת האסלאם מסוחרים ערבים-ברברים שבאו מצפון. קבוצות מקרב בני מנדינקה, בעיקר אצילים, עברו לדת האסלאם יחד עם מייסד האימפריה של מאלי, סונדיאטה קייטה, במאה ה-14. האסלאם נשאר למשך תקופה ארוכה דת האצולה. עם הזמן התהוו קהילות

אחרי ההתאסלמות פרט לאמאמים הופיע גם מעמד של אנשי דת בעלי עיסבוקים בתחום הוראת הדת, בתחום הכישופים ורפואת האלילים, הנקראים מאראבו. תפקידם בלט במיוחד בקרב בני דיולה קבוצה מיוחדת של "מאראבו", היו "דיאחאנקה" ,ה"מאראבו" נודדים. עד למאה ה -19 רק האצולה הייתה מוסלמית, בצורה חלקית, תוך שמירת מנהגים גם מהדת האפריקאית הקדומה, שנותרה עדיין נחלתם של רוב בני מנדינקה במאה ה19-, ובעיקר אחרי אמצע המאה התגברה הפעילות המיסיונרית המוסלמית בקרב בני מנדינקה. בניגוד לבני פולה לא היו ידועים בני מנדינקה בעבר במדיניות של כפיית דת האסלאם על שבטים ואתניות אחרים בסביבה.

במהלך המאה ה-20 רוב בני מנדינקה הפכו למוסלמים, אך בקבוצות שונות מכבדים גם אמונות ופולחנים קדומים, כמו למשל פולחן האבות, הטוטמיזם. פעלו בעבר חבורות דתיות חשאיות אסוטריות כדוגמת אגודות בשם "קומו" במאלי. ההצטרפות לחבורות כאלה נעשתה לפי קריטריונים של גיל.

בדת המסורתית של בני מנדינקה האל העליון נקרא "מה נגאלה". בני האדם היו פונים אליו רק בתיווך פולחן האבות והרוחות. המאמינים שהגיעו לדרגת ידע רוחני גבוהה נקראו "קוֹמוֹטיגי". כדי להפוך ל"קומוטיגי" היו צריכים לעבור מחזורי חניכות של שבע שנים כל אחד. בהתאם לכך נוצרו קבוצות גילאים שכונו "טון".

באורח החיים הדתי הקדום כמו גם בדת המוסלמית לא הייתה הפרדה בין החיים הרוחניים ובין חיי היום יום. הכל התנהל בהתאם לחוקי הדת, מהלידה עד למוות. בהתאם לדת הקדומה כל משפחה הייתה קשורה לבעל חיים טוטם

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרות, שלא הייתה כתובה- מיוצגת בסיפורים בעל פה. בנוסף קיימת מסורת של אגדות ומיתוסים המועברת בשירי הגריו, היצירה הידועה ביותר שעברה לפי מסורת זו הוא האפוס של סונדיאטה, ששאב השראה מחיי המלך סונדיאטה קייטה, מייסד אימפריית מאלי. הזמרים גריו אחראים על שימור זיכרון השבטים ועל העלאתו באוב בעת הטקסים. הם עוסקים גם בשידוכים. פעם היו תלויים במשפחות מסוימות, בימינו הם חופשיים.

הלבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בופן מסורתי, הגברים מאלינקה מתלבשים ב"בובו", ה"באראקה דולוקי" בצבע לבן או צהוב. כיסויי הראש הם מגוונים:מכובעים בצורה קונוס - ה"גאבאן" , או כובע פתוח מן הצדדים, בצורת פה של תנין והנקראים "באמה דא" יש גברים המגלחים את ראשם ויש כאלה האוספים את שיערם בצמות. לשם מזל הם עושים לעצמם פירסינג באוזן השמאלית ועונדים בה טבעת קטנה מזהב. הנשים לובשות בובו ובד לחלציים. כיסויי הראש שלהן הם מורכבים מאוד ודומים לאלה של נשות פולה, בייחוד הציצה והצמות לאורך הרקות, והמודבקות לעתים לסנטר. הן שמות על שיערן חלזונות או מטבעות. לובשות צמידים מנחושת, בעיקר בצווארי כפות הידיים ובזרועות. במותניים ובצוואר עונדות כמה שורות של מחרוזות פנינים.

תת-קבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינים בקרב בני מנדינקה בתי קבוצות עיקריות, לפי הניבים שהם דוברים (בסך הכל 27 גרסאות ניביות)

א.מנדינקה מערביים:

סאראחולה או סונינקה; מנדינגו (מאלינקה) ממזרח סנגל, המכונים גם דיאחאנקה; בדיבונקה של קומבו, בגמביה;פאקאוונקה בחבל סדיו, סנגל; ווינקה בחבל קאבו, בגינאה-ביסאו. הוולופים וני סררו בסנגל מכנים את בני המנדינקה שם "סוסה". בינאה נמצא בשימוש גם השם "ג'לונקה". הציידים נקראים "דונסו".

ב.מנדינקה מזרחיים:

במבארה וחאסונקה במאלי;מאלינקה של גינרה ומאלינקה של חוף השנהב המכונים גם דיולה ("סוחרים"). חיים בני מאלינקה במספר קטן גם בסיירה לאונה ובליבריה. בני במבארה ובני מאלינקה מדברים כמעט אותה שפה.

שמות משפחה (פטרונימים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפטרונימים הנפוצים בקרב בני מנדינקה הם: קאבה, קייטה, קונאטה, וואטארה, קוטה, טראורה, סיסה, קבה (Kébé), קמארה, אירה, ירה, פאטי, טורה, קאנטה, קונה, קוליבאלי, סאחו, דיארה, סיסוקו, סואנה, גיראסי, ברטה, דומבויה, סומארה, דיאחאבי, סילה, פאדיגה, דיאווארה, קואטה, דוקורה, דראמה, מנטה, באטילי, דיאקיטה, דיומאנדה, סידיבה, סנגארה, דמבלה, קאמיסוקו, באגאיוגו, באיו, דומביה, סאנה, סוואנה, סימה, דיאבי, פופאנה, דאנפה, ג'יטה, סאנו, מנדינאנג, דארי, גאסאמה וכו'.

אצל צאצאים של ראשי שבטים מאלינקה בחוף השנהב ובסנגל מוצאים תכופות את השם אידארה, ככל הנראה ממקור מורי. בקרב בני מעמדות ה"מאראבו", הקרויים "מאנדה מורי" (ה"מאראבו של מאנדה") ניתן למצוא שמות כמו טורה, סיסה, דראמה, דאבו, ביאנה, ברטה (Berété), (שוקל כנגד "סואנה" בסנגל), סאחו, סילה - כולם ממוצא סונינקה.

אצל זמרי "גריו" או "דיילי" מוצאים את השמות "סיסוחו", קויאטה, דיאבאטה, קאמיסוקו. בני ניאמאחאלה, בעלי המלאכה, בעיקר בקרב הנפחים, נושאים תכופות שמות כמו קאנטה, דיאנחה, פאנה.

בקרב האצילים (חורו) משתמשים בשמות המשפחה אידארה, דומביה, פאקולי, קאבה, קייטה, קונאטה, דיארה, באטילי, סיסוקו, טראורה, סוחנה, באחאיוחו, בינאיוקו, דראמה, סילה, ניאחאטה, ביאגוראגה, מינטה, סומארה, סואנה (ברטה - במאלי)

בסופו של דבר ניתן למצוא בימינו שמות כלה גם במעמדות חברתיים אחרים. קיימות גם תופעות התבוללות בין בני מנדינקה ובני אתניות אחרות. משום כך נמצאות משפחות מנינדקה הנושאות שמות וולופים (דיופ, נדיאייה) או פולה (דיאלו, גיאחיטה, סנגארה, סידיבה וכו') או מוסי (וודראוגו)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • McNaughton, Patrick R. The Mande Blacksmiths: Knowledge, Power, and Art in West Africa. Bloomington: Indiana University Press 1988.
  • Schaffer, Matt Mandinko: The Ethnography of a West African Holy Land. New York: Holt, Rinehart & Winston 1980 .
  • Moss, Joyce, and George Wilson. Africans South of the Sahara . 1st ed. Detroit: Gale Research, 1991
  • Denis Creissels, Pierre Sambou Le Mandinka:Phonologie, grammaire, textes Karthala Editions

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Malanding S. Jaiteh. Uni. Columbia,, Alieu Saho - coord., 2006 The Gambia Atlas of Population and Housing Census 2003 The Gambia Bureau of Statistics, Banjul

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Creissel, Sambou עמוד 5
  2. ^ Creissel, Sambou עמוד 7