מנואל השני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מֲנוּאֶל השני פלאיולוגוס ( ביוונית Μανουήλ Β΄ Παλαιολόγος) ( נולד ב-27 ביוני 1350 - נפטר ב-21 ביולי 1425) היה קיסר ביזנטיון מ-1391 ועד למותו בשנת 1425.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
מנואל השני היה בנו של הקיסר יוחנן החמישי פלאיולוגוס שמלך בשתי תקופות (1341-1376), 1379-1391 ואשתו האלנה קנטקוזנוס. מצד אמו היה מנואל נכד לקיסר יוחנן השישי קנטקוזנוס (1347-1354) ואשתו, אירן אסאנינא.
לאחר שקיבל תואר אצולה מאביו, יצא מנואל בשליחות האימפריה לאירופה, על מנת לגייס תמיכה צבאית, ב-1365 וב-1370. בשנת 1369 מונה למושל סלוניקי. אחיו הגדול, אנדרוניקוס הרביעי, נכשל בניסיונו להדיח את אביהם, יוחנן החמישי, ב-1373 וכתוצאה הוכרז מנואל כיורשו של אביו וכקיסר במשותף עם אביו (בחלוקת השלטון שהייתה נהוגה באימפריה הביזנטית). בין השנים 1376 ל-1379 ופעם נוספת ב-1390 הודחו השניים על ידי אנדרוניקוס הרביעי ובנו יוחנן השביעי, אבל מנואל הביס את אחיינו בעזרת הצי של ונציה ב-1390. יוחנן הצליח לחזור לשלטון, אך מנואל נאלץ ללכת לחצר של באיזיט הראשון כבן ערובה. בשבי נאלץ מנואל להשתתף במסע נגד העיר הביזנטית האחרונה, פילאדלפיה, באנטוליה.
[עריכה] שלטון
מנואל שמע על מותו של אביו בפברואר 1391 וברח מהשבי לקונסטנטינופול כדי למנוע את עלייתו לכס של יוחנן השביעי. היחסים בין מנואל לבין יוחנן השביעי השתפרו, אך הסולטאן באיזיט הראשון הטיל מצור על העיר בין השנים 1394 ל-1402. אחרי חמש שנים של מצור, הותיר מנואל השני את העיר בידיו של יוחנן השביעי ויצא לאירופה, לגייס תמיכה באימפריה הביזנטית בקרב בתי המלוכה באירופה. מסע צלב שניהל זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, נכשל ליד העיר ניקופול ב-25 בספטמבר 1396; אך העות'מאנים התמודדו באותה תקופה - לרווחתו של מנואל - עם פלישתו של טימור לנג לאסיה הקטנה ב-1400, בה הוא החריב שתי ערים. לאחר כיבוש סוריה ובגדד, חזר טימור לנג לאנטוליה, ובקיץ 1402 ניצח בקרב אנקרה. אחרי שהסולטאן נפל בשבי פרצה מלחמה בין ילדיו של ביאזיט הראשון. מנואל השני תמך במהמט הראשון (1402-1421) שלא ניסה לכבוש את קונסטנטינופול.
מנואל השני ויוחנן השביעי הצליחו להחזיר ערים על חוף ים השיש. מנואל בנה קיר מגן במצר קורינתוס כדי למנוע את חדירת העות'מאנים לפלופונסוס שבה נמצאה הפרובינציה החשובה – מוראה.
מנואל השני טעה ולא תמך במועמד הנכון, מורט השני (1421-1451) וכתוצאה הייתה הבירה נצורה פעם נוספת, ורק לפי הסכם לשלם תשורה שנתית נסוגו העות'מאנים. בשנותיו האחרונות העביר מנואל השני את רוב הסמכויות לבנו, יוחנן השמיני.
[עריכה] משפחתו
בין ילדיו, ניתן למנות את האישים הבאים:
- יוחנן השמיני, שהפך לקיסר האימפריה הביזנטית
- תאודור השני, הדספוט של מוראה
- אנדרוניקוס פלאיולוגוס, דספוט סלוניקי
- קונסטנטינוס האחד עשר, הקיסר האחרון של האימפריה הביזנטית
- דמטריוס פלאיולוגוס
- תומס פלאיולוגוס
[עריכה] המחלוקת שעורר האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר בעניין מנואל השני
ב-12 בספטמבר 2006 נשא האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר נאום בו ציטט מדיאלוג שהתרחש לכאורה ב-1391 בין מנואל השני לבין משכיל פרסי. נטען כי בדיאלוג הקיסר אמר כי "הראה לי את הדברים החדשים שהביא מוחמד לעולם, ותמצא רק רשע וחוסר אנושיות, כמו למשל המצווה להפיץ את דתו בכוח החרב". מוסלמים רבים נפגעו ממה שנראה כזלזול בנביא מוחמד מצידו של האפיפיור, ונפוצו גם תגובות אלימות. בספרו, מוסיף מנואל השני ואומר כי "אלוהים אינו מסופק ממראה הדם - והתנהגות לא שקולה מנוגדת לטבע האל. אמונה נולדת מן הנשמה, לא מן הגוף. מי שמנהיג אדם לאמונה, צריך להיות מסוגל לדבר היטב ולשכנע כיאות, בלי איומים ואלימות... על מנת לשכנע נפש שקולה, לא צריך זרוע חזקה, או נשק מסוג כלשהו, או אמצעים אחרים בהם מאיימים על האדם במוות".
