מנזר באת'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
החזית המערבית של מנזר באת'
מנזר באת'

מנזר באת' (Bath Abbey), או בשמו המלא כנסיית המנזר של פטרוס הקדוש, באת' (The Abbey Church of Saint Peter, Bath), היא כנסייה אנגליקנית ומנזר בנדיקטי לשעבר בעיר באת' בסומרסט, אנגליה. המנזר נוסד במאה ה-7 לספירה, אורגן מחדש במאה ה-10 ונבנה מחדש במאות ה-12 וה-16. המבנה הנוכחי הוא אחת הדוגמאות הטובות, הגדולות והמפורסמות ביותר לסגנון גותי אנגלי ניצב (Perpendicular Gothic).

הכנסייה היא בניין רשום בעלת תוכנית קרקע בצורת צלב. בתוך הכנסייה יש מקום ל-1,200 אנשים. היא משמשת לפולחן דתי, לטקסים אזרחיים והרצאות. .‏[1] המבנה מכיל מספר מונומנטים ואנדרטאות לאנשים ראויים לציון.

ב-1999 חגגה הכנסייה יובל 500 שנים להקמתה.‏[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 675, אוסריק, מלך הוויץ העניק לאם המנזר ברתה 100 היידים ליד בית כדי להקים מנזר לנשים. מאוחר יותר הפך מבנה זה למנזר לגברים תחת פטרונותו של הבישוף של ווסטר.

המלך אופה ממרסיה לקח בכוח בהצלחה את "המנזר המפורסם ביותר בבאת'"‏[3] מהבישוף ב-781. ויליאם ממאלמסברי מספר שאופה בנה מחדש את כנסיית המנזר בסטנדרטים כה גבוהים עד שהמלך אדווי תיאר אותה כ"בנויה באופן נפלא".‏[3]

באותו זמן דעכה תנועת הנזירות באנגליה, אך אחיו של אדווי, אדגר, מלך אנגליה (שהוכתר כ"מלך האנגלים" במנזר ב-973), החל בהחייאת המנזר עם עלייתו לכס המלכות ב-959. הוא עודד נזירים לאמץ את החוקים של בנדיקטוס הקדוש, שהוצגו למנזר על ידי אלפג' הקדוש.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו של ויליאם הכובש ב-1087, העיר באת' ניזוקה קשות ממאבק על השלטון ועל העוצמה בין בניו. המנצח, ויליאם רופוס, העניק את העיר לרופא המלכותי ג'ון מטור, שנהפך לבישוף של ויילס וראש המנזר של באת'.‏[4] רשות ניתנה להזיז את המושב האפיסקופלי (Episcopal see) מסומרסט לקתדרלת ויילס, יישוב שהיה אז קטן יחסי לעיר החומה באת'.‏[5] המעבר התרחש ב-1090. ג'ון נהיה הבישוף הראשון של באת' וכנסיית סנט פטר הועלתה למעמד קתדרלה. מאחר שחוקי הבישוף ואב המנזר שולבו, המנזר החל להיות מנוהל על ידי הפריור (prior). ג'ון מטור תיכנן קתדרלה חדשה בקנה מידה גדול, המוקדשת לפטרוס ופאולוס, אך רק האמבולטוריום הושלם בעת מותו בדצמבר 1122.‏[4] הוא נקבר בקתדרלה.‏[6]

הקתדרלה הלא שלמה נהרסה בשרפה ב-1137, אך העבודות עליה נמשכו עד 1156, המבנה השלם היה באורך 101 מטר.

ב-1245 מעמד של קתדרלה משותפת ניתן למבנה בידי האפיפיור אינוצנטוס הרביעי לדיוקסיה של באת' ו-ויילס. רוג'ר מסולסברי מונה לבישוף הראשון של באת' ו-ויילס, אחרי שכיהן כבישוף באת' בשנה הקודמת. לעומת זאת, הבישופים שירשו אותו העדיפו את ויילס ומועצת הקנוניזציה ביקשה מהאפיפיורים השונים לעבור ל-ויילס ונענו בחיוב. הקתדרלה של באת' נפלה להזנחה והתפוררות.

כאשר אוליבר קינג, הבישוף של באת' ו-ויילס בשנים 1495-1503 ביקר בבאת' ב-1499 הוא היה מזועזע למצוא את הכנסייה המפורסמת הרוסה. הוא חשב במשך שנה מה לעשות בנידון, לפני שכתב לפריור של באת' באוקטובר 1500 ובמכתב הסביר שחלק גדול מההכנסה הפריורית צריכה להיות מוקדשת לבנייה מחדש של הקתדרלה. העבודה על המבנה החלה באביב שבא לאחר מכן. הבישוף קינג תכנן כנסייה קטנה יותר, המכסה רק את החלק שבו עמדה הספינה הראשית הנורמנית. הוא מת לפני שראה את הבנייה מושלמת, אך שחזור הקתדרלה הושלם רק מספר שנים לפני פירוק המנזרים ב-1539.

תקופת הרפורמציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת הרפורמציה האנגלית, הפריור הולווי נכנע לכתר האנגלי בינואר 1539. הכנסייה נוקתה מעופרת, ברזל וזכוכית ונשארה להירקב. ב-1574, אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה קידמה יוזמה לשחזור הכנסייה והפיכתה מקתדרלה לכנסייה קהילתית עבור העיר באת'. היא הורתה על ייסוד קרן לאומית כדי לממן את העבודות.‏[7] ג'יימס מונטאז' כיהן כבישוף של באת' ו-ויילס בשנים 1608-1616, באותה תקופה שילם כ-£1,000 עבור הגג החדש של הספינה הראשית הבנוי מפסיס עופרת. הוא נקבר בקבר מאלבסטר המצוי בספינה הצפונית.

הרנסאנס והעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-1860 ביצע סיר ג'ורג' גילברט סקוט פרויקט שחזור גדול, שמומן בידי הרקטור צ'ארלס קמבל. הפרויקט כלל התקנת קמרונות מניפה בספינה הראשית, דבר שלא היה רק תוספת אסתטית מגונדרת אלא היה השלמת התכנון המקורי. הבישוף קינג הכין את המבנה לקמרונות מניפה בבית המקהלה, לפי תכנון של ויליאם ורוברט ורטו, ויש רמזים בפיתוחי האבן שקמרונות אלו נועדו לקרות גם את הספינה הראשית, אך דבר זה לא יצא לפועל כנראה עקב סיבות כספיות. עבודות שחזור שנעשו במאה ה-20 ובמאה ה-21 כללו את ניקוי המבנה ובנייה מחדש של העוגב על ידי קלייס אורגלבאו מבון.

הכנסייה היא בניין רשום מדרגה I ופעילה גם כיום כמקום פולחן, עם קהילה בת מאות חברים ומאות אלפי מבקרים מדי שנה.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק מעט ידוע על המבנה הראשון באתר, שתואר על ידי המלך אדווי כ"בנוי בצורה מופלאה". בהינתן מקור העיר, כנראה שהכנסייה תפסה את מקומו של מקדש פאגאני.

הכנסייה הנורמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הרמת מעמד כנסיית המנזר לקתדרלה ב-1090, הרגיש הבישוף שיש צורך מבנה יותר גדול ויותר חדשני. האמבולטוריום (מעין מסדרון בצורת חצי עיגול סביב האפסיס) הושלם בעת מותו של הבישוף ג'ון ב-1122. העבודה סבלה משרפה ב-1137 אך הושלמה בסביבות 1156. קיומו של אמבולטוריום מרמז שמדובר היה במבנה גדול, בסדר גודל של קתדרלת דרהאם וגדול יותר מהמבנה הנוכחי. מבנה זה הוזנח להתפוררות בעקבות הסרת הכיסא והעברתו לויילס ב-1245 ונהרס ב-1500 כאשר הוחלט שלא ניתן לשמר את המבנה ויש לבנות כנסייה חדשה תחתיו.

הכנסייה הגותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמרונות המניפה בספינה הראשית
הספינה הראשית

הבנייה של הכנסייה הגותית החלה ב-1500 אך לא הושלמה עד 1609.‏[8] הכנסייה הגותית לא הייתה גדולה כמו המבנה שקדם לה, שכן מן המנזר נשלל מעמד הקתדרלה.

הכנסייה החדשה היא דוגמה קלאסית לסגנון האנגלי הניצב של האדריכלות הגותית באנגליה. הספינות המשניות הנמוכות והארקדות לעומת קומת התאורה הגבוהה, מציגים את האיזון הנגדי שהיה אופייני לכנסיות בסגנון הניצב. ברם, הכנסייה החדשה יועדה לשרת ככנסיית מנזר ולכן נבנתה בתוכנית צלב, דבר שהיה נדיר לכנסיות קהילתיות באנגליה באותה תקופה. פנים הכנסייה מכיל קמרונות מניפה איכותיים שנעשו בידי רוברט ורטו וויליאם ורטו (Vertue) שתכננו קמרונות דומים עבור הקפלה של הנרי השביעי, מלך אנגליה במנזר וסטמינסטר. לכנסייה 52 חלונות, התופסים 80% משטח הקירות‏[9] ומעניקים לפנים תחושה של שפע אור. הוויטראז'ים על החלונות משקפים את דעות הכמורה במאה ה-12 ובמאה ה-16 על המראה שהולם כנסייה.

בעקבות הרפורמציה הכנסייה סבלה מהזנחה אך שוחזרה וזכתה לתוספת קמרונות מניפה בספינה הראשית בשנות ה-1860.

אנדרטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנזר מכיל מספר מצבות זיכרון, ביניהם כאלה המוקדשות לבאו נאש, אדמירל ארתור פיליפ (המייסד והמושל הראשון של אוסטרליה), אייזק פיטמן, ג'יימס מונטאז' (בישוף באת' ו-ויילס), ליידי וולר (אשתו של ויליאם וולר, מפקד במלחמת האזרחים הבריטית), אליזבת גריב (אשתו של ג'יימס גריב, רופאה של אליזבת, קיסרית רוסיה), סר ויליאם בייקר, ג'ון סיבתורפ, ריצ'רד האסי ביקרטון, ויליאם הואר והסנאטור האמריקני ויליאם בינגהאם.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העוגב הראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של עוגב בכנסיית המנזר מתוארך ל-1634, אך דבר אינו ידוע על כלי נגינה זה. העוגב הראשון שיש תיעוד לגביו נבנה בידי אברהם ג'ורדן ב-1708 והותקן על הגלריה החדשה במקום מסך העץ מימי הביניים. העוגב עבר שינויים ב-1718 וב-1719 בידי בנו של ג'ורדן, דבר שהוביל לתוצאות הרסניות כמו שקרה בקתדרלת דרהאם. המפרט שתועד ב-1800 כלל 20 רגיסטרים המחולקים ל3 מקלדות.‏[10] היקף המקלדות הורחב, דוושות של אוקטבה וחצי נוספו והכלי חודש ב-1802 בידי ג'ון הולנד; תיקונים נוספים נעשו בידי פלייט & רובסון ב-1826.‏[3] בסופו של דבר, עוגב זה הועבר בתחילה לארמון הבישוף בויילס ב-1836[11] ואחר כך לכנסיית מריה הקדושה ביאטון, שם הוא נבנה מחדש ושונה.‏[12]

העוגב הבא של המנזר נבנה ב-1836 בידי ג'ון סמית' מבריסטול, לפי מפרט של 30 רגיסטרים המחולקים ל3 מקלדות ודוושות.‏[13] עוגב זה נבנה מחדש ב-1868 על הגלריה החדשה בבית הרוחב (טרנספט) הצפוני בידי ויליאם היל ובנו מלונדון, לפי מפרט של 40 רגיסטרים המחולקים ל4 מקלדות ודוושות, למרות שחטיבת הסולו, שהביאה את סך הרגיסטרים למעל 40 לא הושלמה.‏[14] רוב חלקי העוגב הועברו לכנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים, קרומר ב-1896, כאשר השאריות נשמרו לשילוב בעוגב החדש של המנזר.‏[15]

ב-1895 הותקן עוגב חדש, על ידי נורמן & בירד מנוריץ'. היו לו 52 רגיסטרים על 4 מקלדות ודוושות.‏[16] והוא ניצב מעל שתי קורות פלדה בצפון ובדרום של מקום המצלב (crossing) כאשר הקונסולה עומדת על הרצפה סמוך לעמוד התומך הצפון-מערבי של מקום המצלב. בריאן אוליבר מבאת' תכנן תיבות חדשות אך ההזמנה מעולם לא בוצעה.‏[3] נורמן & בירד הציבו אותו בבית הרוחב הצפוני והכילו את העוגב בתיבה חדשה שתוכננה על ידי סר תומאס גרהאם ג'קסון ב-1914.‏[3]

העוגב

העוגב נבנה מחדש שוב ב-1930 והפעם בידי ויליאם היל ונורמן & בירד, שהעלו את מספר הרגיסטרים שלו ל-58.‏[17] ב-1972 מספר הרגיסטרים הוגדל ל-65. חטיבת הפוזיטיב, שמפרידה בין התיבה לקונסולה, הותקנה באותו זמן. ברם, נגרמו בעיות של חוסר קוהרנטיות בסכמה הטונאלית, עקב חוסר התאמה בין הצינורות מ-1895 לאלה מ-1972, ושל אמינות, עקב סוגים שונים של פעולות הקשה שהיה קשה לתחזק ולגשת אליהם. בגלל בעיות אלה הוחלט לבנות את העוגב מחדש.

ב-1997 נבנה העוגב לגמרי מחדש בידי קלייס אורגלבאו מבון, תוך שמירת הכלי הקיים רחוק ככל האפשר והחזרתו למצבו מ-1895, למרות שחטיבת הפוזיטיב נשמרה.‏[18] נכון להיום, לעוגב יש 63 רגיסטרים הפרושים על גבי 4 מקלדות ודוושות.‏[19] העוגב נבנה לפי עקרון הוורקפרינציפ של תכנון העוגב, כלומר: התיבה היא בעומק "מחלקה" ("department") אחת בלבד, כאשר יוצא הדופן היחידי הוא הדוושות שנמצאות מאחור ולא בצידי התיבה. צינורות קדמיים חדשים, העשויים כ-75% בדיל, נוצרו והתיבה הושלמה עם כיסוי אחורי, דפנות צדדיות וגג. פאנלים מנוקבים, שנעשו על ישי דרק ריילי מ-Lyndale Woodcarving שבסקסמונדהאם, סאפולק, הותקנו כדי לאפשר לצליל לצאת מתחתית התיבה. הקונסולה הישנה נשמרה, אך נבנתה מחדש עם התקני עזר מודרניים ומקלדת חדשה לגמרי. 22 מתוך 83 שורות ("ranks") בתוך העוגב מכילות מספר צינורות מהכלי של 1868. 4 שורות עשויות רק מצינורות של העוגב מ 1868. 21 מכילות צינורות מהעוגב של 1895. רק 2 שורות מורכבות מהצינורות של העוגב מ 1895. 48 שורות מכילות צינורות חדשים: 34 מהם חדשים לגמרי. מפוחים ישנים נוצלו עד כמה שהיה שאפשר. מאגר האוויר והרוח הישן שוחזר ולא הוחלף. העוגב מופעל מכנית, ב-Tracker action, עם פעולה הנעזרת באלקטרוניקה לדוושות. פעולת הרגיסטרים היא אלקטרונית.

עוגב קונטינואו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוגב קונטינואו בעל 4 רגיסטרים הותקן במנזר ב-1999 בידי קנת' טיקל מנורת'המפטון.‏[20] העוגב נמצא בתוך תיבה שחורה מעץ אלון כהה, והוא נייד. ניתן לכוונו בשלושה גבהי קול (Pitch), והם: A=440 Hz (גובה קול של קונצרט מודרני), A=415 Hz ו A=486 Hz, דוושת מנוף יכולה להוריד צליל הרגיסטרים רק לרגיסטר ה-8', וכאשר היא משוחררת, היא מחזירה את העוגב למצב לפני שנלחצה. מידע נוסף על כלים דומים לעוגב זה באתר היצרן, כאן.

המקהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקהלה שודרה ב-רדיו 3 של ה-BBC ב"תפילת הערב"‏[21] והקליטה מספר פעמים מזמורים. היא הופיעה עם שלושת הטנורים לרגל חניכת המרחצאות והספה Thermae בבאת'.

פעמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1700 המערכת הישנה של 6 פעמונים הוחלפה במערכת שלמה של 8. כולם למעט הטנור, שרדו. ב-1770 נוספו עוד 2 פעמונים קלים יותר שיצרו את המערכת הראשונה בת 10 פעמונים בדיוקסיה. הטנור נוצק מחדש ב-1870.‏[22]

כיום, המגדל של המנזר מכיל את מערכת 10 הפעמונים, התלויים באופן בלתי רגיל כך שגודלם מהגדול לקטן ביותר הוא נגד כיוון השעון סביב תא הצלצולים. פעמון הטנור של מערכת הצלצולים (Change ringing) שוקל 33 cwt שזה 1688 ק"ג.‏[23]

מנזר באת' ידוע כמרכז חשוב של צלצול בפעמונים במערב אנגליה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bath Abbey. Bath Abbey. אוחזר ב־2007-09-27.
  2. ^ Bath Abbey. Beehive. אוחזר ב־2007-09-27.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Bath Abbey. Robert Poliquin's Music and Musicians. Quebec University. אוחזר ב־2007-09-18.
  4. ^ 4.0 4.1 F. M. Powicke. Handbook of British Chronology, 1939, pp. 205. ISBN 0901050172. 
  5. ^ Frank Barlow. William Rufus. Yale University Press (March 2000), pp.182. ISBN 0300082916. 
  6. ^ Bishops of Bath and Wells 1066-1300. British History Online. אוחזר ב־2007-09-27.
  7. ^ Bath Abbey. Fromers Guide. אוחזר ב־2007-09-27.
  8. ^ Bath Abbey. Images of England. אוחזר ב־2007-09-25.
  9. ^ Bath Abbey. Sacred destinations. אוחזר ב־2007-09-27.
  10. ^ Bath Abbey: The Jordan organ. The National Pipe Organ Register. British Institute of Organ Studies (1802?). אוחזר ב־2007-09-18.
  11. ^ The Bishop's Palace, Wells. The National Pipe Organ Register. British Institute of Organ Studies (c.1838). אוחזר ב־2007-09-18.
  12. ^ Saint Mary the Virgin, Yatton. The National Pipe Organ Register. British Institute of Organ Studies (1971). אוחזר ב־2007-09-18.
  13. ^ Bath Abbey: The Smith of Bristol organ. The National Pipe Organ Register. British Institute of Organ Studies (1836). אוחזר ב־2007-09-18.
  14. ^ Bath Abbey: The Hill organ. The National Pipe Organ Register. British Institute of Organ Studies (1868). אוחזר ב־2007-09-18.
  15. ^ Cromer Parish Church. The National Pipe Organ Register. British Institute of Organ Studies (1912). אוחזר ב־2007-09-18.
  16. ^ Bath Abbey: The Norman & Beard organ. The National Pipe Organ Register. British Institute of Organ Studies (1927). אוחזר ב־2007-09-18.
  17. ^ Bath Abbey: The Hill, Norman & Beard organ. The National Pipe Organ Register. British Institute of Organ Studies (1950). אוחזר ב־2007-09-18.
  18. ^ Bath Abbey: The Klais organ. The National Pipe Organ Register. British Institute of Organ Studies (1997). אוחזר ב־2007-09-18.
  19. ^ Klais Orgelbau: Bath Abbey. Klais Orgelbau. אוחזר ב־2007-09-18.
  20. ^ Bath Abbey: The Tickell continuo organ. The National Pipe Organ Register. British Institute of Organ Studies (2000). אוחזר ב־2007-09-18.
  21. ^ Choral Evensong from Bath Abbey. BBC Radio 3 webpages. BBC Online. אוחזר ב־2007-09-27.
  22. ^ Bells on Sunday Diary. Bells on Sunday Diary (2003). אוחסן מהמקור ב־2012-06-29. אוחזר ב־2007-09-27.
  23. ^ Dove's Guide - Bath Abbey. Dove's Guide for Church Bell Ringers. The Central Council of Church Bell Ringers. אוחזר ב־2007-09-18.

קואורדינטות: 51°22′51″N 2°21′33″W / 51.38083°N 2.35917°W / 51.38083; -2.35917