מנזר גלסטונברי
 | |
| חורבות המנזר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מנזר, ארגון צדקה, מוזיאון היסטורי  |
| כתובת |
גלסטונברי |
| מיקום |
אנגליה |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–712 |
| תאריך פתיחה רשמי |
712 |
| תאריך פירוק |
1539 |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות רומנסקית, אדריכלות גותית |
| קואורדינטות | 51°08′48″N 2°42′54″W / 51.146706°N 2.715006°W |
|
www | |
  | |
מנזר גלסטונברי (באנגלית: Glastonbury Abbey) בגלסטונברי שבמחוז סאמרסט באנגליה מחשיב עצמו היום ל"כנסייה הנוצרית העתיקה ביותר על פני האדמה" בהסתמך על ההתיישבות הראשונה של נזירים באזור בשנת 63, במקביל לסיפור על ביקורו של יוסף הרמתי בממלכת אבלון, שהביא עמו את הגביע הקדוש ונטע את דרדר גלסטונברי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קהילת נזירים כבר חייתה בגלסטונברי כאשר המלך אינה מממלכת וסקס הורה להקים במקום כנסיית אבן בשנת 712, ששרידיה מהווים כיום את חלקו המערבי של המנזר, אך במאה התשיעית נהרסה גלסטונברי בידי הדנים. הקדוש הסקסוני ניאוט היה שמש כנסייה בגלסטונברי בטרם עבר להקים קהילה משלו בסאמרסט. במאה העשירית הורחבה כנסיית המנזר בידי ראש המנזר, דנסטאן הקדוש, שהיה גם זה שהנהיג את החוקים הבנדיקטיניים במנזר, לפני שהתמנה לארכיבישוף מקנטרברי בשנת 960. בתחומי המנזר נקברו אדמונד הראשון מלך אנגלייה, ואדמונד השני, שלאחר שהפסיד את אנגלייה לקאנוט הגדול שמר על תוארו כמלך וסקס.
מנזר גלסטונברי הגיע לשיא הדרו במהלך הכיבוש הנורמני ב-1066. ראש המנזר הנורמני החדש, תורסטין (Turstin), הוסיף מבנים לכנסייה והרחיק את מרכזה מבית הקברות הסקסוני העתיק. בשנת 1077 הודח תורסטין מתפקידו לאחר שמשרתיו החמושים טבחו בנזירים לפני מזבח הכנסייה. ב-1086, בעת פרסומו של ספר יום הדין, היה מנזר גלסטונברי העשיר ביותר במדינה. ראש המנזר אנרי מבלואה (Henri de Blois), הזמין את כתיבת דברי ימי המנזר מההיסטוריון ויליאם ממלמסברי (William of Malmesbury) בשנת 1125, שדברי האגדה ששילב בספרו הפכו את המנזר למוקד משיכה לעולי רגל, וסייעו לשמור על קיומו של המנזר.
ב-1184 כילתה שרפה רבים מהמבנים בתחומי המנזר, ובמהלך המאה ה-12 שוחזר רק חלק מהכנסייה המרכזית כדי שיוכל לשמש לתפילות, בזמן שכנסייה חדשה נבנתה. ב-1191 התגלו קבריהם של המלך ארתור והמלכה גווינביר בבית הקברות וסיפקו סיבות נוספות למבקרים להגיע למנזר. הקברים התגלו בתיבת עץ אלון שנקברה בעומק של 5 מטרים, שכוסתה באבן שעליה נחקק "כאן נטמן המלך הנודע ארתור באי אבלון". חמש שנים לאחר מכן הבישוף סווריק פיצגלדווין (Savaric FitzGeldewin) מבאת' שכנע את האפיפיור סלסטינוס השלישי לצרף את מנזר גלסטונברי לתחומי בישופותו, והעביר לשם את מושבו כבישוף של גלסטונברי. עם זאת, הנזירים במנזר לא סרו למרותו, וסירבו להתיר לו להיכנס למנזר. רק ב-1219 הוחזרה הבישופות למעמדה הקודם.
בשנת 1278 השתתפו המלך אדוארד הראשון והמלכה אלינור בטקס הקבורה מחדש של שרידי גופתו של המלך ארתור לרגלי מזבח הכנסייה בגלסטונברי, ושימרו את מעמדו של מנזר גלסטונברי כחשוב ביותר באנגליה לאחר מנזר וסטמינסטר. עדות לכך ניתן לראות בשרידים של מטבח המנזר, שכלל ארבעה תנורים גדולים. חפירות ארכאולוגיות באזור זה גם חשפו דירה שנבנתה במיוחד לרגל ביקורו של המלך הנרי השביעי במנזר, וחומה שהוקמה מסביב למנזר כדי להגן על יושביו בזמן מלחמות השושנים. בספטמבר 1539, בעקבות צו של המלך הנרי השמיני כחלק מפירוק המנזרים באנגליה, הוחרמו כל נכסי המנזר, וראש המנזר, ריצ'רד ויטינג הוצא להורג בתלייה באשמת בגידה במלכות.
ב-1908 רכשה הכנסייה האנגליקנית את חורבות המנזר, ובשנת 1924 נערכה בפעם הראשונה עלייה לרגל מטעם כמה כנסיות מקומיות לשרידי המנזר. העלייה לרגל עדיין מתקיימת בכל סוף שבוע שני של חודש יולי, ומושכת כיום מבקרים מכל רחבי מערב אירופה, המשתתפים בטקסי דת הנערכים על פי המסורות האנגליקנית, הקתולית והאורתודוקסית.
אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חורבות הכנסייה הגדולה, יחד עם קפלת הגבירה, הן בניין רשום מדרגה I,[1] ומונומנט רשום.[2] הן שוכנות בתוך פארק גדול בן 150 דונם, הפתוח לקהל בתשלום. הכניסה לפארק היא מבית השער של המנזר, שנבנה באמצע המאה ה-14 ושוחזר לחלוטין ב-1810.[3] בניין האסם מהמאה ה-14 של המנזר מחוץ לחומות פתוח גם הוא לציבור בתשלום, כחלק ממוזיאון החיים הכפריים בסאמרסט (Somerset Rural Life Museum).[4]
אורך הכנסייה הגדולה 67 מטרים, ורוחבה 14 מטרים. בית המקהלה היה באורך 47 מטרים והטרנספט היה באורך 49 מטרים. קפלת סנט ג'וזף הייתה באורך 34 מטרים וברוחב 7.3 מטרים. השרידים שנשארו הם של הארקדות של הטריפוריום, ובחלק העליון קומת תאורה (clerestory), של הקירות שתמכו במגדל המרכזי. מקטעים אחרים של מבנים ששרדו כוללים חלקים מהקירות החיצוניים של המעברים של בית המקהלה והרטרוקווייר.[א] כמו כן שרדו עבודות באבן מקיר הספינה המשנית הדרומית, החזית המערבית ומבנה הגליל[ב] יחד עם הקריפטה המקושרת לקפלת סנט מרי.[2] קפלת הגבירה שקירותיה שרדו, תוארה ב-1478 באורך 31 מטרים וברוחב 7.3 מטרים.
מטבח אב המנזר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטבח אב המנזר (Abbot's Kitchen), תואר כ"אחד המטבחים השמורים בצורה הטובה ביותר באירופה".[5] הבניין המתומן מהמאה ה-14 נתמך בתמיכות מעוגלות בכל צד המובילות לקרניז ובו גרגוילים גרוטסקיים. בפנים יש ארבעה קמינים מקושתים גדולים עם יציאת עשן מעליהם, ובמרכז הגג הפירמידלי יש יציאה נוספת.[5] המטבח היה צמוד לבית אב המנזר שגובהו היה 24 מטרים, אם כי שרד רק קטע קטן מקיר המבנה.[6]
בית המנזר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין חומות המנזר שוכן בית המנזר (Abbey House) ששימש עד 2018 כמקום מפלט לדיוקסיה של באת' וולס. המבנה פתוח לעיתים לציבור לאירועים מיוחדים, ומשמש כמרחב מנהלתי נוסף למנזר.
המבנה, בסגנון גותי טיודור, נבנה בין 1829 ל-1830 על ידי ג'ו באקלר (John Buckler) עבור ג'ון פריי ריווס (John Fry Reeves) מאבנים שנלקחו משרידי מנזר גלסטונברי.[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מנזר גלסטונברי (באנגלית)
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Images of England: Glastonbury Abbey
- ^ 1 2 Pastsacpe: Glastonbury Abbey
- ^ Pastsacpe: Abbey gatehouse, including the porters' lodge, Magdalene street (east side)
- ^ Pastsacpe: Abbey tithe barn, including attached wall to east, Chilkwell street (south west side)
- ^ 1 2 Images of England: Abbot's kitchen, Glastonbury abbey, Magdalene street (east side)
- ^ Dunning, Robert W.; Siraut, M. C.; Thacker, A. T.; Williamson, Elizabeth. "Glastonbury and Street". A History of the County of Somerset. UK: British History Online. ארכיון מ-2 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Images of England: Abbey House, Chilkwell Street (South West Side) Glastonbury, Mendip, Somerset