מנזר יוחנן במדבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מראה כללי של המנזר מהסטף. בהגדלת התמונה ניתן להבחין בשורה של ארבעת החלונות הקטנים של הכנסייה

מנזר יוחנן במדברערבית דיר אל-חביס, קרי, "מנזר ההתבודדות") הוא מנזר השוכן על צלע המצוק הדרום-מזרחי של נחל שורק. הוא ממוקם מתחת לבתי מושב אבן ספיר וצופה אל הסטף. המנזר קרוי על שמו של יוחנן המטביל, שנולד בעין כרם, והחל את התבודדותו במקום זה, קודם שירד אל מדבר יהודה. במנזר מתגוררים כיום מספר נזירים פרנציסקנים.

יוחנן המטביל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה למנזר
מראה במנזר
הכניסה אל כנסיית המנזר, ומימין לה פסיפס של יוחנן המטביל. מעל למבנה נראים כיפת הכנסייה והפעמון
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוחנן המטביל

יוחנן המטביל היה קרוב משפחתו של ישו ודמות מרכזית בברית החדשה. הוא מתואר כמבשר בואו של ישו וכמטבילו, ומכאן כינויו. האבטיפוס לדמותו הוא אליהו הנביא, שמתואר בספר מלאכי כדמות שעתידה לבשר את בוא המשיח. יוחנן המטביל היה יהודי שנולד למשפחת כוהנים. אביו זכריה בן ישראל שירת ככוהן בבית המקדש ואמו אלישבע הייתה אף היא מזרע הכהונה, והיא ידועה כבת דודתה של מרים, אם ישו. על פי המסורת הנוצרית, יוחנן נולד וחי בכפר עין כרם הסמוך לירושלים, בו פעלה באותה עת קהילה יהודית. יוחנן גדל במשפחת כהונה אריסטוקרטית, אך בחר לעצמו דרך חיים בלתי שגרתית, רחוקה ממעמד וסדר: הוא הסתובב בהרים וניזון מחגבים ומדבש בר. תודעתו האפוקליפטית התבטאה בקריאה לאנשים לחזור בתשובה לפני יום הדין הקרב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הניצב כיום באתר הוקם בשנת 1922 על ידי נזירים פרנציסקנים קתולים. במאה ה-6 נבנה באתר מנזר ששוקם והורחב בתקופה הצלבנית. על פי אחת הטענות, הוקם המנזר באזור בו נהג הקדוש להתבודד בטרם עבר להתגורר במדבר. על פי גרסה אחרת, מציינת הכנסייה את פעילות ההטבלה של יוחנן בנהר הירדן ופעילותו בקרב הקהילה המדברית של האיסיים.

על פי ההשערה, הוקמה הכנסייה בסמוך לעין כרם ולכנסיית יוחנן בהרים, המנציחה את מקום הולדתו של יוחנן. בנוסף לכך, הקמת מנזר במדבר ממש לא התאפשרה באותה עת בשל בעיה לאבטחו. במשך שנים הוחזק המנזר על ידי נזירים בודדים שנשלחו ממנזר יוחנן בהרים שבעין כרם. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 נינטש המנזר לחלוטין וננעל על מנעול ובריח. עד שנת 2001 נשכר המקום על ידי נוצרים יוונים קתולים אך הם אולצו לעוזבו לאחר מאבק משפטי, ואת מקומם תפסו בעלי המקום מהמסדר הפרנציסקני.

על הפרשה סיפר האח שמואל לכתב מסע אחר ברוך גיאן:

"עשרים וחמש שנה חיינו כאן, בהרי ירושלים, ליד מושב אבן ספיר. שכרנו ממסדר הפרנציסקנים מנזר חרב, שם לפי המסורת התבודד יוחנן המטביל. המקום הנפלא הזה, אבל ההרוס, הפך בעבודת ידיים מאומצת ובאהבה רבה לפינת חמד בהרים. הוספנו מדרגות שמובילות למעיין ולמערה, טיפחנו את המנזר ועסקנו גם בשירה דתית ואמנותית. בטרסות שמסביב הנחנו כוורות, רדינו דבש והכנו יין דבש וגם חומץ. שעות על גבי שעות הייתי יושב בחדר הכניסה של המנזר ומצייר איקונות. שנים חיינו במנזר אוטונומי שפרנס אותנו, שבעה נזירים יוונים־קתולים, רובנו מצרפת. אנשי המנזר הפרנציסקני לא ראו תמיד בעין יפה את הפעילות שלנו, ולפני זמן מה הם החליטו לדרוש את המנזר בחזרה. עבודה רצופה, חיי שיתוף והרמוניה, מקום שהקמנו מחורבות - הכל ירד לטמיון. ניסינו כל דרך אפשרית לבטל את רוע הגזרה, אבל לפני כמה חודשים קבע בית המשפט שעלינו לפנות את המנזר. התבצרנו בכנסייה, וב־5 במרץ הגיעו לכאן אנשי ההוצאה לפועל. הם חדרו דרך החלונות וגררו אותנו עשרות מטרים אל מחוץ לכנסייה. שלושה מהנזירים שבו לצרפת ומקווים לחזור בעתיד, ואנחנו, הארבעה שנשארו, מתגוררים בינתיים במבנה נטוש בבית סחור. רק אלוהים יודע לאן נלך מכאן"‏‏[1]

כנסיית המנזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית המנזר שוכנת מעל מוצאו של מעיין עין אל ח'ביס, ומעליה כיפה ופעמון. פרוזדור מוביל אל הכנסייה ומימין לכניסה אליו פסיפס בו נראית דמותו של יוחנן המטביל. הפרוזדור מוביל אל חדר מעבר, ובו ספסל עץ מעוטר וחלונות צבועים. הכנסייה עצמה קטנה למדי והיא שוכנת בחדר מוארך שתקרתו עשויה מקמרון צולב. היא נשלטת בגווני חום, צהוב וקרם, ומוארת באור יום על ידי שורה של חלונות קטנים הצופים אל נחל שורק.

על קירותיה תלויים ארבעה-עשר צלבים המעוטרים בכתרי קוצים, והם מסומנים עם כיוון השעון בספרות רומיות, ומסמלים את הפסיון של ישו ואת ארבע-עשרה תחנות הייסורים. המזבח בצידו המזרחי של האולם עשוי עץ ומעוטר בצלב ירושלים. מאחוריו ציור של ישו האוחז בידו השמאלית בספר ובו כיתוב בעברית לאמור:

"אנוכי הנני הדרך והאמת והחיים".

על הקיר הדרומי (מימין למזבח), ציור של יוחנן המטביל כשהוא אוחז בידו הימנית בקלף, ועליו רשומים בעברית פסוקים 29 סיפא ו-34 מפרק א' בבשורה על-פי יוחנן:

"הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנֹּשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם; וַאֲנִי רָאִיתִי וָאָעִידָה כִּי זֶה הוּא בֶּן־הָאֱלֹהִים".

עין אל חביס ומערת המחבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסמוך למנזר, בגובה 550 מטר מעל פני הים, נובע מעיין עין אל חביס. המים בוקעים מתוך סלעים בתצורת שורק ומגיחים מנקבה קצרה מתחת לכנסייה. הם זורמים אל בריכת נוי מתומנת, ששמונה צלעותיה מסמלות בפטיסטריום. הבריכה שבמרכזה מזרקה קטנה, צופה אל נחל שורק ואל הסטף, היא מוקפת בצמחים ושוחים בה דגי נוי. מהבריכה מוזרמים המים אל בריכה אגירה וממנה אל חלקות הירק המעובדות על ידי הנזירים.

מעל הבריכה חצובה בסלע מערה קטנה שבה על פי אחת המסורות הסתירה אלישבע את יוחנן מפני חייליו של הורדוס. על פי הברית החדשה, שמע המלך הורדוס מאסטרולוגים כי ייוולד ביהודה מושיע ליהודים. בעקבות כך ציווה המלך להמית את כל הבנים הרכים, דבר שהביא את אלישבע ההרה לנוס אל ההרים ולהסתתר. גם לאחר שילדה את יוחנן המשיכה אלישבע להתחבא בהרים, עד שיום אחד גילו אותה החיילים וביקשו להמית את בנה. היא ברחה מפניהם, וכשהגיעה למבוי סתום צעקה אל הסלע: "הו הר! קבל את האם והילד!". אז פתח ההר את פיו והסתיר אותה ואת יוחנן בתוכו. במערה מזבח שמעליו ציור של אלישבע ויוחנן המטביל. על המזבח עצמו נראה שה האלוהים המייצג את הצלוב. במערה מספר שטיחים ושרפרפים, ומחוצה לה פסל קטן המתאר את הטבלת ישו ותבליט מתכת ובו נראה סמל המסדר הפרנסיסקני.

ייצור תמד במקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנזירים עוסקים, בין היתר, בהכנת תמד, משקה אלכוהולי מסורתי, המכיל 400 גרם דבש ו-12 אחוז אלכוהול בכל ליטר של משקה. המשקה תוסס בחבית עץ במשך שנה. את הדבש רודים בכוורות של המנזר ומי המעיין משמשים גם הם בתהליך הייצור.

אזכורים בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנוף מהמנזר: נחל שורק ושקדיות פורחות בסטף

המשוררת סבינה מסג מספרת בשיר על המנזר:

"מַעְיָן 'יוֹחָנָן בַּמִּדְבָּר' עַל שְׂפַת מַעְיָן 'יוֹחָנָן בַּמִּדְבָּר' מְעַיְּנוֹת בְּטֶקְסְט הַמַּעְיָן שֶׁל 'יוֹחָנָן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל-הַצְּלָב'; מִרְיָם מַשְׁמִיעָה אֶת שְׂפַת הַמָּקוֹר אֶת הַתִּרְגּוּם לְ-7 לְשׁוֹנוֹת וּלְ-70 פָּנִים; אֲנַחְנוּ מְחַלְּקוֹת בֵּינֵינוּ תּוֹךְ הַשְׁלָכַת נְשִׁיקוֹת-לֶחֶם לִדְגֵי הַזָּהָב; 7 נָשִׁים בַּחֲצִי שֶׁמֶשׁ הַרְבֵּה אַחֲרֵי מַחֲצִית הַחַיִּים חוֹלְקוֹת יוֹם לא רָגִיל בְּתוֹר-חַיִּים רָגִיל בְּאַחַד הַגִּלְגּוּלִים בְּמַה שֶּׁהָיִינוּ מוּכָנוֹת לְהִשָּׁבַע בְּרֶגַע זֶה לְלא כָּל מַחֲלקֶת שֶׁהוּא הַטּוֹב בָּעוֹלָמוֹת הָאֶפְשָׁרִיִּים.‏‏[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחם מרקוס, הרי ירושלים, הוצאת רשות שמורות הטבע, 1993.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנזר יוחנן במדבר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]