מנזר שיו-מר'ווימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנזר שיומר'ווימה

מנזר שיוֹ-מר'ווימֶהגאורגית: შიომღვიმე, פירוש: "מערת שיו") הינו קומפלקס מנזרי מימי הביניים בגאורגיה. הוא ממוקם בתוך קניון צר מאבן גיר, על גדותיו המערבים של נהר הקורה, 30 ק"מ מטביליסי, בירת גאורגיה, ובקרבת העיר מצחתה.

קומפלקס שיו-מר'ווימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת ההיסטורית, הקהילה הנזירית הראשונה במקום זה נוסדה במאה ה-6 על ידי הנזיר, שיו, אחד משלוש עשרה האבות האשוריים שהגיעו לגאורגיה כמיסיונרים נוצריים. שיו הקדוש בילה את שנותיו האחרונות כנזיר במערה עמוקה ליד מצחתה שנקראה לאחר מכן על שמו "שיו-מר'ווימה" ("מערת שיו"). המבנה המוקדם - מנזר יוחנן המטביל - הייתה כנסייה דמוית צלב, מאוד ישרה וקפדנית בעיצובה, שאכן מתוארכת לשנים 560-580, וניתן עדיין לראות את המערות שהוקמו על ידי הנזירים מסביב למנזר עם תקרה בצורת חרוט, ובזמנו אוכלס בציירי קיר מיומנים שקישטו את המנזר בתמונות של קדושים ונמצאים כעת במוזאון לאומנות יםה בטביליסי. המנזר השתנה במקצת במאות ה-11 וה-18, אבל שימר בחלקו הגדול את האריטקטורה המקורית שלו.

הכנסייה העליונה ("זֶמוֹ אֶקלֶזיה") נקראה על שמו של תאוטוקוסיוונית: Θεοτόκος, בגאורגית: ღვთისმშობელი, ר'וותיסמשוֹבֶּלי) הינה החלק המרכזי של הקומפלקס, שהוקם בסוף המאה ה-12 על פי פקודה של דוד הבנאי. כנסיית בעלת כיפה, שנהרסה לאחר מכן על ידי פולשים זרים, ושוחזרה בשנת 1678 כבזיליקה. בין המאה ה-12 לבין המאה ה-17, נבנה חדר אוכל ומקושר באופן ישיר עם מערתו של שיו הקדוש. במאה ה-12, קפלה מקושטת בסגנון ימי הביניים, ניצבה בנפרד על הר קרוב.

משלחת ארכאולוגית גילה בשנת 1937, אקוודוקט באורך 2 ק"מ, שמימנו קיבלו אנשי המנזר את אספקתם. האקוודוקט מוביל לכפר סחלטדה, ומתוארך לשנת 1202 ונבנתה על ידי בישוף "אנטון צ'קונדידי", שר בממשלתה של תמר המלכה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיו הקדוש ואפונומיוס מייסד המנזר (תמונה מהמאה ה-19)

שיו-מר'ווימה הפך במהירות לקהילת הנזירים הגדולה בגאורגיה, ובסוף המאה ה-6 היא אוכלסה בכ-2,000 נזירים. הוא הפך למרכז פעיל של הפעילות התרבותית והדתית, ונותרה תחת פטרונותו האישית של הקתוליק של כל גאורגיה. המלך דוד הבנאי (1089-1125) הפך את המקום למתחם מלכותי, ודאג להתקנת תקנות למנזר (1123). נפילת הממלכה הגאורגית המאוחדת והפלישות הזרות הבלתי פוסקות, הביאו להתדרדרות המנזר. המנזר ראה חידוש יחסי כאשר גאורגיה, תחת שליטתו של גיאורגי השישי, מלך גאורגיה (1393-1407) השתייכו אדמות שיו-מר'ווימה למשפחת האצולה זוודגינידזה- אמילאחוורי, לאחוזת קבר משפחתית. מצב זה מנשך עד ל-1810.

הכנסייה נחרבה על ידי חיילי האימפריה הפרסית, שנשלחו על ידי שאח עבאס הראשון (شاه عباس اول‎) בשנים 1614/16. הנסיך גיווי אמילאחברי בנה את המנזר מחדש, אבל בשנות ה-20 של המאה ה-18, כבשו העות'מאנים, כבש את גאורגיה, והביא חורבן נוסף ולצמצומה מחדש של אוכלוסיית המנזר. היא שוחזרה שוב על ידי משפחת אמילאחברי בשנת 1733, כשפשטו הפרסים שוב, הם טבחו בנזירים רק שנתיים לאחר מכן. במאה ה-19, בסופו של דבר שיו-מר'ווימה, שוחזרה ופנימיותו שופצה, אבל מעולם לא חזרה לחשיבותה ההיסטורית, ולתפקיד ששיחקה בחיים הרוחניים של גאורגיה. תחת שלטונם של הבולשביקים נסגר המנזר, אבל כעת הוא פתוח וצליינים ותיירים רבים פוקדים אותו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]