מנחם אילן
 | |
| אילן, 1998 | |
| לידה |
1931 (בן 93 בערך) תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| תפקידים בולטים | נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, שופט בבית המשפט העליון |
  | |
מנחם אילן (נולד ב-1931) הוא משפטן ישראלי שכיהן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב בשנים 1995–2000.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אילן נולד בתל אביב, למד בבית הספר תחכמוני ולאחר מכן בישיבת בני עקיבא כפר הרואה. לאחר שירות צבאי בשנים 1949–1950 למד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה והוסמך כעורך דין ביולי 1958[1]. אילן עבד מספר שנים בפרקליטות כעוזר פרקליט המחוז ובין השאר הופיע כתובע במשפטו של וינקרוט בפני השופט אליעזר מלחי, דבר שהביא אותו לאחר שנים, בהיותו כבר שופט, להופיע כעד תביעה במשפטו של מלחי[2]. לאחר תקופה קצרה כעורך דין פרטי[3] בשנים 1962–1963, נתמנה בתחילת 1964 לשופט בבית משפט השלום בתל אביב. בספטמבר 1976 קודם אילן לבית המשפט המחוזי[4]. אילן דן במספר משפטי שוחד מפורסמים[5], שהנודע בהם היה משפטו השני של אשר ידלין, בו זיכה אילן את ידלין מכל אשמה[6]. במשפט נוסף זיכה אדם שהציע טובות הנאה לחבר מועצת עיריית בת ים כדי שיעבור למפלגה אחרת, מאשמת הצעת שוחד, בקובעו, על פי החוק באותם ימים, שהצעה כזאת כלל איננה שוחד[7]. בשנת 1992 מונה אילן לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב ובשנת 1995 מונה לנשיא בית המשפט. בשנת 2000 פרש אילן לגמלאות. לאחר פרישתו עסק בגישור וכיהן בוועדות ציבוריות שונות, בהם הוועדה הציבורית לפי חוק מימון מפלגות[8].
אילן נתמנה לשופט בפועל בבית המשפט העליון בספטמבר 1998 לתקופה של מספר חודשים[9]. בתקופת כהונתו בעליון היה בין שופטי הרוב שהכריעו נגד הסגרתו של סמואל שיינביין לארצות הברית, עקב היותו אזרח ישראלי, למרות שהתגורר כל חייו בארצות הברית.
אילן מנהל אורח חיים דתי ונודע כאחד השופטים הדתיים שכיהנו בבית המשפט העליון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הוסמכו 36 עורכי דין חדשים, דבר, 31 ביולי 1958
- ^ הנימוקים לזיכוי וינקרט נראו תמוהים בעיני, דבר, 12 בינואר 1967
- ^ למכירה חלקים ואביזרים, מעריב, 29 בדצמבר 1963
- ^ מונו שופטים לבימ"ש מחוזי, דבר, 14 בספטמבר 1976
- ^ אבי בטלהיים, לאחר 6 שנים של עינוי הדין זוכה נאשם מאשמת השוחד, מעריב, 12 באוקטובר 1978
החל משפט השוחד של רכז רכישות, מעריב, 24 בנובמבר 1978
עובד אוניברסיטת ת"א זוכה מקבלת שוחד, מעריב, 17 ביולי 1979 - ^ אשר ידלין זוכה מכל אשמה, דבר, 26 בספטמבר 1978
- ^ אבי בטלהיים, החוקר הפרטי אברשה אהרונסון זוכה משוחד פוליטי בבת ים, מעריב, 3 במאי 1979
וראו גם: אליהו סעדון זוכה מאשמה, דבר, 28 ביוני 1977 - ^ הודעה בדבר הרכב הוועדה הציבורית, ילקוט הפרסומים 5587
- ^ הודעה על מינוי שופט, ילקוט הפרסומים 4653
| שופטים לשעבר בבית המשפט העליון | ||
|---|---|---|
| נשיאים | זמורה • אולשן • אגרנט • זוסמן • לנדוי • כַהן • שמגר • ברק • ביניש • גרוניס • נאור • חיות | 
|
| שופטים | דונקלבלום • חשין • אסף • זילברג • ברנזון • גויטיין • ויתקון • כהן • מני • הלוי • קיסטר • עציוני • שרשבסקי • בן-פורת • אשר • אלון • בכור • בייסקי • לוין • כהן • כהן • לוין • בך • נתניהו • חלימה • גולדברג • מלץ • אור • מצא • חשין • זמיר • דורנר • טל • שטרסברג-כהן • קדמי • טירקל • אנגלרד • ריבלין • פרוקצ'יה • לוי • ארבל • זילברטל • רובינשטיין • ג'ובראן • דנציגר • שהם • מלצר • מזוז • הנדל • קרא • ברון | |
| שופטים במינוי זמני | בקר • זהר • לוין • צלטנר • כהן • בן-עתו • שילה • שינבוים • אבנור • וייס • בן דרור • וינוגרד • ולנשטיין • אריאל • אלוני • בן יאיר • גולדברג • אלון • אילן • זועבי • ברלינר • עדיאל • חשין • שוחט | |
| ראו גם: שופטים מכהנים | ||