מנחם מאוטנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנחם מאוטנר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1951 (בן 73 בערך)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית הספר למשפט של ייל (30 בינואר 1983) עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס צלטנר (2007); פרס חשין (2015); פרס לנדאו (2017)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מנחם (מני) מאוטנר (נולד ב-1951) הוא פרופסור אמריטוס בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב ומופקד הקתדרה למשפט אזרחי השוואתי ולתורת המשפט ע"ש דניאל רובינשטיין. לשעבר דיקן הפקולטה (2000–2002).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל את דרכו במסלול העתודה האקדמית במסגרת הפרקליטות הצבאית. בעל תואר ראשון (1974, בהצטיינות) ותואר שני (1979, בהצטיינות יתרה. על מחקרו לתואר זה זכה ב"פרס פנחס ספיר - מפעל הפיס" על עבודת המוסמך הטובה ביותר של השנה), שניהם מטעם הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, תואר שני נוסף (1980, שלמד כמלגאי של פולברייט) ותואר שלישי (1983) מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל בארצות הברית. עם סיום לימודי הדוקטורט שב לישראל, והצטרף לסגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב במסגרת מלגת אלון לקליטת חברי סגל צעירים.

ב-1987 קיבל את דרגת המרצה הבכיר, ב-1992 קודם לדרגת פרופסור חבר, ובשנת 2000 קודם לדרגת פרופסור מן המניין. הוא כיהן כסגן דקאן (1996 - 1999), לאחר מכן נבחר לכהן כדקאן הפקולטה (2000 - 2002). ביוני 2019 פרש לגמלאות.

בתפקידיו באוניברסיטה יזם בין היתר תוכנית של העדפה מתקנת בקבלה לפקולטה, שאומצה בהמשך על ידי שאר הפקולטות באוניברסיטה. הוא יזם גם את תוכנית "הזמנה לאוניברסיטה" בתחום המשפטים, שבמסגרתה תלמידי תיכון מבקרים באוניברסיטה ושומעים הרצאות במשפטים.

כדקאן הפקולטה יזם שינוי משמעותי במסגרת לימודי תואר הבוגר במשפטים. מאוטנר איפשר לסטודנטים לבחור את מרבית הקורסים שהם ילמדו, וכך, הלכה למעשה, לבחור את תחום התמחותם המשפטי, עוד בתקופת לימודי התואר הראשון.

מאוטנר לימד כמרצה אורח בשורת מוסדות בעולם, ובהם: אוניברסיטת מישיגן, אוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת קארדיף, אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת קולומביה, והאוניברסיטה הבין-לאומית בוונציה.

הוא זכה בשורת פרסים על מחקריו: ובין היתר, פרס צלטנר (2007), פרס יונתן שפירא לספר המצטיין (2009), פרס חשין (2015), פרס לנדאו (2017).

באוקטובר 2007, היה מועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון.

מאוטנר היה העורך ראשי של סדרת הספרים "משפט חברה ותרבות" היוצאת לאור על ידי הפקולטה למשפטים. כן היה חבר הוועדה להכנת הקודקס האזרחי של מדינת ישראל (בראשות השופט אהרן ברק).

מחקרו המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי מחקר מרכזיים של מאוטנר הם דיני חוזים ומשפט ותרבות. מחקריו עוסקים במגוון תחומי המשפט האזרחי, כמו גם בניתוח תרבותי של התפתחויות במשפט הישראלי. ספרו הראשון בנושא פורסם בשנת 1993, "ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי", וכן קובץ המאמרים בעריכתו (יחד עם אבי שגיא ורונן שמיר) "רב-תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית".

מאוטנר עסק במחקר על המהפכה החוקתית בישראל, וציין:

”באמצעות השינויים הנרחבים שחולל בית המשפט בפסיקתו בשנות השמונים והתשעים הוא הפך עצמו לזירה חשובה למאבקיהם של ההגמונים לשעבר בעידן החדש שהחל בשנות השבעים..
קבוצה חברתית שמצאה עצמה מאותגרת פוליטית ותרבותית הפכה את בית המשפט העליון – במקום הכנסת, שבה איבדה חלק משמעותי מכוחה – לאתר חשוב לפעילות הפוליטית שלה, תוך שהיא מצמצמת עצמה לקידום ענייניה… ונמנעת מפעילות פוליטית של ממש בקרב הקבוצות החברתיות האחרות”
[1].

עם זאת, למרות ביקורתו על ביהמ"ש העליון והאקטיביזם השיפוטי, כינה את הרפורמה המשפטית שהוצעה על ידי שר המשפטים יריב לוין "פתח לעריצות", והזהיר כי תגרום למעבר למשטר שבוזז את משאבי המדינה.[2]

בצד פעילותו האקדמית, פעיל מאוטנר לאורך שנים בעניינים ציבוריים וחברתיים שונים[3], ובין היתר היה חבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח. מאוטנר חבר בפורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה, הפועל נגד השינויים שהוצעו במערכת המשפט בשנת 2023.[4]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Law and the Culture of Israel (Oxford University Press, 2011)

Human Flourishing, Liberal Theory, and the Arts: A Liberalism of Flourishing (Routledge Studies in Social and Political Thought, 2018)

  • הן אפשר – סיפור מזרח־תיכוני עתידני, הוצאת כרמל, ירושלים, 2019.
  • הליברליזם בישראל - תולדותיו, בעיותיו, עתידותיו, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2019.
  • אוטונומיה ושגשוג - לקראת ליברליזם סוציאל-דמוקרטי, הוצאת כרמל, ירושלים, 2021.
  • למות ולהרוג בשביל מדינה (רב-תרבותית), הוצאת כרמל, ירושלים, 2023.

מבחר מאמרים משפטיים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בקשה לביטול פסק בוררות שהוגשה כהתנגדות לבקשה לאישורו לאחר המועד, עיוני משפט ב-913 (1973)
  • "יוצרי סיכונים" ו-"נקלעי סיכונים" - הגנתו של המסתמך על מצג הזולת בחקיקה האזרחית החדשה, משפטים טז 92 (1986)
  • "שטר הביטחון": חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך, עיוני משפט יב 205 (1987)
  • ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי, עיוני משפט יז 503 (1993)
  • המשפט הסמוי מן העין, אלפיים 16, 45 (1998)
  • חוזה אחיד תקנון אגודה שיתופית וסוגיית הפלורליזם המשפטי, הפרקליט מד 293 (1999)
  • שנות השמונים - שנות החרדה, עיוני משפט כו 645 (2003)
  • שנות התשעים - שנות ההתקרבות?, עיוני משפט כו 887 (2003)
  • על אי הוודאות במשפט וכמה מהשלכותיה, משפט וממשל ט 223 (2005)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחם מאוטנר, משפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת, תל אביב: עם עובד, המכללה האקדמית ספיר, אוניברסיטת תל אביב, 2008, עמ' 18)
    מתנאל בראלי, ‏הנציב שאיש לא מינה, השילוח, 13, פברואר 2019
  2. ^ אריאל ויטמן, ‏"השמועות שיריב לוין מפיץ על בית המשפט נכונות, אבל אין להן אחיזה במציאות כבר 30 שנה", באתר גלובס, 20 במאי 2023
  3. ^ אמיר בן-דוד, העליון הוא כת סגורה. הפרקליטות מקולקלת, באתר זמן ישראל, 28 בינואר 2020
  4. ^ "מי אנחנו", פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה.
  5. ^ אוולין גורדון, תכניות חדשות להגמוניה הישנה, באתר השילוח, ארכיון תכלת, ‏2009-04-10