מנחם מנדל מקוצק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוצק
האדמו"ר מקוצק
תאריך לידה ה'תקמ"ז 1787
מקום לידה גוריי
תאריך פטירה כ"ב בשבט תרי"ט
27 בינואר 1859
מקום קבורה קוצק
חסידות קוצק
מקום מגורים טומשוב, קוצק
מקום פעילות פולין
מספר בשושלת 1
הבא בנו רבי דוד מורגנשטרן
רבותיו רבי יעקב יצחק מפשיסחה
ורבי שמחה בונים מפשיסחה
חיבוריו ראו בהמשך
אב רבי יהודה לייבוש מורגנשטרן
ילדים רבי דוד מורגנשטרן מקוצק
רבי בנימין מורגנשטרן
רבי משה ירוחם מורגנשטרן
מרת שרה צינא בורנשטיין
מרת ברכה רפופורט
הקבר הגדול של: רבי מנחם מנדל (מצבה שלישית משמאל), שנים מבניו - רבי דוד (משמאל לו) ורבי בנימין (מימין לו), נכדו רבי יעקב יושע (מצבה ראשונה משמאל) וחתנו רבי דוב זאב (מצבה ראשונה מימין) בבית הקברות היהודי בקוצק

רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוֹצק (ה'תקמ"ז, 1787 - כ"ב בשבט ה'תרי"ט; - 27 בינואר 1859) היה מייסדה של חסידות קוצק, ואחד המיוחדים באדמו"רי החסידות. התפרסם בחריפותו, בחדות אמרותיו, ובהנהגתו התקיפה ויוצאת הדופן.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בגוריי שבמחוז לובלין שבפולין. אביו, רבי יהודה לייבוש היה מתנגד. סבו של רבי לייבוש מאמו היה רבי דוד היילפרין מברוד, תלמידו של הבעש"ט. בצעירותו נשלח לזמושץ', לישיבתו של הרב יוסף הוכגלרנטר. בגיל עשרים (תקס"ז) התחתן עם גליקל, בת אייזיק ניי, מנכבדי טומשוב. חותנו הבטיח למנחם מנדל מזונות לכל ימי חייו, והוא עבר להתגורר בטומשוב.

לאחר נישואיו הלך ללמוד בבית מדרשו של החוזה מלובלין. בהמשך התקשר לתלמידו של החוזה, רבי יעקב יצחק מפשיסחה (היהודי הקדוש), מייסד חסידות פשיסחה. לאחר פטירת היהודי הקדוש היה לתלמיד בולט של ממלא-מקומו, רבי שמחה בונים מפשיסחה.

ב-1827 נפטר רבי שמחה בונים ורוב חסידיו בחרו ברבי מנחם מנדל למנהיגם. תחילה התיישבו רבי מנחם מנדל וחסידיו בעיירה טומשוב, אולם בהמשך, בעקבות חילוקי דעות ומנהגים עם תושבי העיירה, עברו לקוצק.

ב-1830 תמך במרד הפולני יחד עם רבי יצחק מאיר אלתר. עקב כך הצטרך לברוח לברודי שהייתה תחת שלטון אוסטריה והוא הצליח לחזור לקוצק.

ליל שבת פ' תולדות תקצ"ט (1838) התעלף רבי מנחם מנדל במשך ה"טיש", ומאז היה חולה במשך תשעה חדשים. בסוכות ת"ר כבר החלים רבי מנחם מנדל וחזר לערוך טישים‏[1]. אחר סוכות ה'ת"ר (1839) עזב תלמידו הבולט, הרב מרדכי יוסף ליינר (האדמו"ר מאיזביצה את החצר עם רבים מן החסידים והפך להיות אדמו"ר עצמאי. על הגורמים לעזיבתו את החצר נפוצו לאחר שנים שמועות, כולל שהרבי מקוצק אמר בליל שבת דברי כפירה או שחילל את השבת. ככל הנראה שמועות מאוחרות אלה אינן מבוססות‏[2].

בעקבות עזיבת הרבי מאיזביצה הפסיק הרבי מקוצק כמעט לחלוטין את הקשר עם חסידיו, והסתגר בחדרו במשך 20 שנה עד לפטירתו. בשנים אלה כמעט שלא יצא ורק מקורבים מעטים הורשו להיכנס אל חדרו. זאת, המשיכו חסידים רבים להגיע לקוצק.

רבי מנחם מנדל נפטר בכ"ב בשבט ה'תרי"ט (1859) ונטמן בקוצק. לפני מותו אמר: "כל מי שיניח את ראשו בתורה, הנני ערב בעדו שיהיה ממנו בזה ובבא".‏[3] בלווייתו הספידו אותו תלמידו הקרוב רבי יצחק מאיר אלתר בשבע מילות הפסוק "הצדיק אבד ואין איש שם על לב" (ישעיהו נ"ז, א). אחר פטירתו קיבלו רוב החסידים ובהם בניו וחתנו את הנהגתו של רבי יצחק מאיר, ומיעוטם נשארו בקוצק אצל בנו רבי דוד.

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרבי מקוצק לא השאיר אחריו כתבים, מלבד מכתב אחד קצר לרבי יצחק מאיר אלתר משנת תקפ"ח (1828).‏[4] על פי המקובל, לפני מותו ציווה לשרוף את כל כתביו. נכדו, רבי ישראל מפילוב, הסביר שאביו וסבו לא השאירו אחריהם חידושים כיון שאת כל כוחם שיקעו בהעמדת תלמידים.‏[5] ש"י עגנון כתב‏[6]: "סיפר לי הרב ר' חנוך בורנשטיין, רב אחד בא אצל זקנו הגאון אגלי טל חתנו של הרב ר' מנחם מקוצק ואמר לו שהוא מחבר ספר על קוצק וביקש ממנו שיספר לו קצת דברים על קוצק. גער בו אותו גאון, אמר, מקוצק נשתיירו ספרים חיים, ולא נענה לו".

למרות זאת, במשך השנים יצאו ספרים רבים המלקטים את אמרותיו על פי עדות שומעיהם. בספר "שם משמואל", שחיבר האדמו"ר השני לשושלת סוכוטשוב רבי שמואל בורנשטיין, נכדו של הרבי מקוצק, משוקעים רבות מאמרותיו של הרבי, והוא מהווה מקור מהימן. אמרות נוספות מובאות בספר "שפת אמת" ובספרי חסידות נוספים שיצאו לאור אחר פטירת הרבי מקוצק. הספר הראשון שיצא וכולל אמרות רבות הוא "אוהל תורה", שנדפס בלובלין בשנת 1909. ספר נוסף שכולל את רוב האמרות הוא הספר "אמת ואמונה", שיצא לאור לראשונה בשנת 1940 על ידי רבי ישראל ארטן וזכה להסכמת האדמו"ר מגור.

הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיים בקוצק התנהלו בשיתופיות כבמעין קומונה ובעוני רב מתוך עיקרון.

תפיסתו של ר' מנחם מנדל הייתה רדיקלית, טוטאלית וקיצונית; הוא שנא את הבינוניות, כאמרתו "רק סוסים הולכים באמצע הרחוב, בני אדם הולכים בקצוות", ותבע מחסידיו לבקש את האמת באופן חסר פשרות, אף מתוך התנגשות עם החברה הסובבת. אימרה נוספת המשקפת גישה זו; "מה לי עם כל אלפי החסידים, די לי בשלוש מאות צעירים שיחבשו עלה כרוב לראשם ויחגרו חבל פשוט למתנם, יעלו עמי על הגגות, ונצעקה יחדיו, ה' הוא האלוקים".

גישתו הייתה חריגה בקרב החסידים. בעוד שרוב מובילי החסידות הדגישו את אהבת ישראל, את החדווה והשמחה ואת מידת הרחמים, הרי שהאדמו"ר ר' מנחם מנדל שם דגש על קונפליקט שעל האדם לקיים עם עצמו במטרה להגיע לחקר האמת וכן על מסירות מוחלטת של תלמיד לרבו ועל ציות מוחלט לדברי הרב, בבחינת "כזה ראה וקדש".

הרבי מקוצק עצמו הטיל מרות בתלמידיו, ולא היסס לבקר את עצמו ואת האחרים באופן נוקב וחריף. הוא קבע רף גבוה של תלמיד חכם בתורה כדי ללמוד בקוצק; כך, למשל, מי שלא העלה סברא במשך שלושה ימים הוצא מבית המדרש. הוא מיעט להיפגש עם חסידיו, עוד לפני תקופת ההתבודדות הארוכה שגזר על עצמו לאחר מכן, ולעג באופן ישיר לציפיותיהם שיהיה אדמו"ר ככל האדמו"רים (עושה נסים וכו'). אימרתו הידועה בנושא, "אותות ומופתים - באדמת בני חם" (כלומר לא בבית מדרשינו). וכן כשבאו לספר לו על אדמו"ר מפורסם שמרעיש במופתיו אמר נראה אותו הופך יהודי פחות טוב ליותר טוב. כצפוי, גישתו עוררה כעס הן בקרב המתנגדים והן בקרב החסידות הממוסדת יותר (וגם התעניינות שנגמרה באכזבה מטעם קבוצות משכילים, שציפו, לנוכח ההתנגדות אליו, לאפיקורס חדש). בתקופת השיא כללה חסידות קוצק כמה אלפי חסידים.

תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרבי מקוצק היו תלמידים רבים. לפי רבי אהרן וַלדן (וואלדען), היו לו אלפי חסידים ובתוכם רבים מרבני פולין.‏[7] יהודה ליב לוין מונה בספרו שישים תלמידים עיקריים.‏[8] עם תלמידיו החשובים נמנים:


משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאשתו הראשונה גליקל ניי:

  • רבי דוד מורגנשטרן, האדמו"ר השני מקוצק

מאשתו השנייה חיה, בתו של הרב משה ליפשיץ "חלפן" (חותנו של החידושי הרי"ם):

  • הרב בנימין מורגנשטרן. חתנו של בן דודו רבי אברהם מרדכי אלטר
  • הרב משה ירוחם מורגנשטרן
  • שרה צינה, אשתו של רבי אברהם בורנשטיין, האדמו"ר מסוכטשוב, בעל האבני נזר ואגלי טל.
  • ברכה, אשתו של הרב דב זאב הכהן רפפורט, רבה של קוצק

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה לייב לוין, בית קוצק, מהדורה חדשה, ירושלים, מוסד הרי"ם לוין, תש"ם, 2 חלקים
  • ד"ר יוסף פאקס, רבי מנחם מנדל מקוצק, ירושלים תשכ"ז, א"י העשל, קאצק, תל אביב תשל"ג
  • משה בצלאל אלטר, עמוד האמת
  • פנחס שדה (עורך), איש בחדר סגור, לבו שבור, ובחוץ יורדת אפלה
  • שאול מייזליש (עורך), אין שלם מלב שבור
  • אמת מקאצק תצמח
  • אוהל תורה, ליקוט מאמרותיו, דפוס ראשון לובלין תרס"ט
  • ישראל יעקב ארטן, אמת ואמונה - קוצק
  • אברהם יהושע השל, קאצק (ביידיש)
  • מאיר אוריין, סנה בוער בקוצק
  • שמחה רז, כוכב השחר
  • להבות קודש
  • יעקב לוינגר, "אמרות אותנטיות של הרבי מקוצק", תרביץ נה (תשמ"ו), עמ' 135-109
  • הנ"ל, הנ"ל, "תורתו של הרבי מקוצק לאור האמרות המיוחסות לו על ידי נכדו, ר' שמואל מסאכאטשוב", שם, שם, עמ' 431-413

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע ביוגרפי ומאמרים:

אמרותיו:

קישורים נוספים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה ליב לוין, בית קוצק ירושלים, תש"מ
  2. ^ Moris Faierstein, The Friday night incident in Kotsk, History of a legend, Journal of Jewish Studies, 34, 1983, pp. 179-190
  3. ^ כך על פי נכדו, רבי שמואל בורנשטיין, "שם משמואל", תרומה תרע"ב, עמ' עו.
  4. ^ צילום המכתב בספר "מכתבים ואגרות קודש", באתר HebrewBooks.
  5. ^ הקדמה לספר "אהבת דוד".
  6. ^ ספר, סופר וסיפור, 1978
  7. ^ רבי אהרן ולדן, שם הגדולים החדש.
  8. ^ יהודה ליב לוין, הרבי מקאצק ושישים גיבורים (שני חלקים)
תקופת חייו של מנחם מנדל מקוצק על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן