חסידות צ'רנוביל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מנחם נחום מלויעב)
חסידות צ'רנוביל
שורשים, סיווג והנהגה
דת יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם יהדות חרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
קבוצה תנועת החסידות
מייסד מנחם נחום מצ'רנוביל עריכת הנתון בוויקינתונים
ארגונים ופעילות
מרכז בני ברק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חסידות צ'רנוביליידיש: טשערנאָביל) היא חצר חסידית הנקראת על שם העיר צ'רנוביל שבצפון אוקראינה. ייחוסה של חסידות צ'רנוביל נמשך למן הדור השני של תנועת החסידות ועד ימינו אנו. צ'רנוביל נחשבת לאחת החצרות המפורסמות שבתנועת החסידות. השושלת מתקיימת מאז הקמתה ועד היום ברציפות אם כי לא תמיד בשם צ'רנוביל. כיום מכהנים מספר אדמו"רים בשם צ'רנוביל. החצר המרכזית היא בבני ברק בראשות רבי מנחם נחום טברסקי.

כמו כן השם גזע צ'רנוביל משמש לכינוי כללי לחסידויות של צאצאי רבי מרדכי מטשרנוביל; חסידות צ'רנוביל, חסידות סקווירא, חסידות טאלנא, חסידות טריסק, חסידות רחמסטריווקא, חסידות פאלטישאן, ובעבר אף חסידות קוריסטשוב, חסידות מחנובקה (כיום נוהגים בחצר זו מנהגי בעלזא), חסידות צ'רקס, חסידות אוורוטש, חסידות הורניסטייפול, חסידות טומשפול, חסידות מקארוב, חסידות שפיקוב, חסידות ברזנה חסידות זלטיפולי, וחסידות מאלין.

שושלת אדמו"רי צ'רנוביל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, מייסד השושלת, היה תלמידם של הבעל שם טוב ושל המגיד ממזריטש, ומחבר הספרים מאור עיניים ו"ישמח לב". אביו היה ר' צבי הירש בן הרב נחום גאון מנרינסק. כיהן כמגיד מישרים בקהילות נרינסק, פוגרבישצי וצ'רנוביל, והיה עני רוב ימיו. נפטר בי"א בחשון תקנ"ח.
  • רבי מרדכי טברסקי מצ'רנוביל, הידוע בכינויו "המגיד מצ'רנוביל", היה בנם של רבי מנחם נחום ושרה. נולד בשנת תק"ל במלאת לאביו 40 שנה. נישא לחיה שרה בתו של רבי אהרן הגדול מקרלין ובשנית לפייגא בתו של רבי דוד לייקס. הוא נהג לסובב בין העיירות וקיבל כתבי מגידות מרבים מהן. בניגוד לאביו נהג בעושר רב, ונסע בכרכרה רתומה לסוסים רבים. דברי תורתו כונסו בספר "ליקוטי תורה". נפטר בכ' באייר תקצ"ז, ונקבר בעיר איגנטובקה הסמוכה לקייב. הותיר אחריו שמונה בנים ושלוש בנות.
  • רבי אהרן טברסקי מצ'רנוביל, בנם של רבי מרדכי וחיה שרה. נולד בשנת תקמ"ז, ושמו ניתן לו על שם זקנו, רבי אהרן הגדול מקארלין. בצעירותו הכריחו אביו לכהן באדמו"רות, ומאז הרבה בנסיעות על פני ערי הסביבה. עם פטירת אביו מילא את מקומו בהנהגת עדתו ובמגידות צ'רנוביל ושאר הקהלות. היה נשיא של קופת הצדקה רבי מאיר בעל הנס של כולל ווהלין, וסייע ליישוב ארץ ישראל. נפטר בח' בכסלו תרל"ב, והותיר אחריו שישה ילדים. בניו נולדו מאשתו השנייה.

רבי מנחם נחום השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

צאצאים נוספים של רבי מרדכי מלויעב:

אזרניץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנו השני של רבי מנחם נחום, רבי ברוך מאיר, כיהן באזרניץ שבפודוליה. היה חתן בזיווג ראשון של רבי יעקב יצחק ממקארוב ובזיווג שני של בן דודו רבי אברהם יהושע השיל מליטשניץ. נפטר בה' באייר תרע"א. חתניו היו רבי אלתר מנובומינסק, רבי משה מרדכי מטריסק לובלין ורבי גדליה ממונסטריץ' אומן. בניו היו:
    • רבי אהרן מאזרניץ, חתן דודו רבי מרדכי מלויעב. כיהן כאדמו"ר בקישינב, נרצח בשואה בשנת תש"א, חתנו היה רבי דוד מפלוישטט בן רבי שלום יוסף מבוהוש-שפיקוב.
    • רבי מרדכי ישראל מחאטין (-ט"ו בתמוז תש"א) חתן בן דודו רבי אברהם יהושע העשיל מצ'ודנוב. מילא את מקומו של אביו. לאחר כניסת הבולשביקים לאזור עבר לחאטין שברומניה. חסידים באו אליו אף מפולין. בליל ט"ו בתמוז לקחו הנאצים מעירו 122 איש בהם הוא ובנו רבי אהרן. בדרכם מחוץ לעיר קפץ רבי מרדכי לנהר לטבול והנאצים היכוהו קשות. הם הובאו לשדה פתוח וירו בהם. לאחר מכן נקברו בבור שנחפר שם. בנו הרב יעקב יוסף, חתן רבי אברהם יהושע השיל מקופיטשניץ, היה האדמו"ר מאזרניץ-חאטין בברונקס. בנו של הרב יעקב יוסף, יצחק מאיר, הוציא ספר על סבו מחאטין וספר על שושלת צ'רנוביל, וכן שני תקליטים של ניגוני צ'רנוביל שאביו שר.
    • רבי יצחק מאזראניץ-בלץ חתן רבי ישראל אשכנזי מאלעסק, נרצח בעינויים על ידי הנאצים בי"ד בכסלו תש"א בכבפר אבדובקה (Obodovka) שבטרנסניסטריה. בנו הרב אהרן טברסקי שרד את השואה וכיהן בין השאר כרב בלוס אנג'לס. נפטר בתשנ"ט.

רבי ישעיה משולם זוסיא מצ'רנוביל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי ברוך אשר מצ'רנוביל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבי ברוך אשר מצ'רנוביל בן רבי אהרן. חתן דודו רבי משה מקוריסצ'וב בן זקינו רבי מרדכי מצ'רנוביל. שימש גם כאדמו"ר בצ'רנוביל. תורותיו ואודותיו מודפסים בספר כפתור ופרח. נפטר בכ"ב בסיוון תרס"ה.
  • אחריו כיהן בנו רבי שלמה שמואל נולד בשנת תרכ"ו אחרי פטירת סבו (אבי אמו) רבי משה מקוריסצ'וב, אך כיוון שלא רצו לידע את סבתו שנפטר קראו לו שלמה שבו יש את האותיות משה. היה חתן דודו רבי ישעיהו משולם זוסיא ובזיווג שני חתן רבי דן מראדוויל (בן רבי לוי נכד רבי יצחק בן המגיד מזלוטשוב). בשנת תרצ"ג עבר לריגה משם היגר לארצות הברית. נפטר בכ"ט באדר תרצ"ו בברוקלין.
  • בנו (הרביעי) הוא רבי יעקב ישראל מצ'רנוביל. נולד בשנת תרס"ב. חתן רבי יעקב יוסף מאורזיטשוב (בן רבי אברהם מאורזיטשוב). פתח הכנסת אורחים ובית כנסת מפואר בברוקלין. בשנת תרצ"ז ביקר בארץ ישראל לשנתיים. נפטר בח' בכסלו תשמ"ד.
לרבי שלמה שמואל היו 5 ילדים נוספים בהם; בתו אשת רבי יצחק טברסקי מקישינב בן רבי דוד מסקווירא, בנו רבי יוחנן טברסקי חתן רבי גדליה משה גולדמן מזוויהל, בתו אשת הרב משה רוטשטיין מוורשה מחבר ספר 'צדיקים און חסידים'.

החסידות לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית כיהנו:

  • רבי יעקב ישראל טברסקי, בנו של רבי שלמה שמואל. לאחר פטירתו בשנת תשמ"ד, הסתיימה השושלת. בנו הרב שלמה שמואל ניהל בית כנסת לפי מנהגי ונוסח צ'רנוביל, אך לא היה אדמו"ר. נפטר בתשע"ז.
  • רבי מנחם נחום מלויעב-מירופול בבוסטון
  • הרב חיים מרדכי טברסקי-שטאל ממונסי כונה "אב"ד צ'רנוביל". הוא בן בתו של רבי ברוך בן ציון מאומן. כיום מכונה כך בנו הרב ברוך בן ציון, חתן רבי אברהם מזידיטשוב שיקגו.

כמו כן, נפתחו חצרות חסידות סקווירא, שמשתייכות לגזע צ'רנוביל המורחב.

אדמו"רי צ'רנוביל ורחמסטריווקא

בארץ ישראל היו בית כנסת של חסידות צ'רנוביל בצפת כמו גם בתי כנסת של ענפים אחרים בשושלת כחסידות מקארוב, חסידות טריסק וחסידות טאלנה. בשנת תרל"א נמנו חסידי צ'רנוביל בארץ ב-300 איש[3]. החסידים השתייכו לכולל ווהלין. אדמו"רי צ'רנוביל נהגו לאסוף כספים בעצמם ולשולחם עם רשמה שמית של חסידיהם. לאחר סכסוך עם ממוני כולל ווהלין, שנמנו על חסידות סדיגורה, פתחו חסידי צ'רנוביל את כולל ז'יטומיר.

מספר אדמו"רים מחסידות רחמסטריווקא עלו לארץ ישראל וכיהנו באדמו"רות בירושלים, אם כי לא פיתחו חצר. בשנת תשכ"ג פתח רבי יוחנן טברסקי מראחמסטריווקא את "ישיבת מאור עיניים". בנשיאות הישיבה הועמדו אדמו"רי בית צ'רנוביל שהתגוררו בארץ ישראל.

במהלך השנים פתח רבי משולם זוסיא טברסקי, בנו של רבי חיים יצחק מלויעב, את חסידות צ'רנוביל מחדש. הוא נולד במאזיר. למד בישיבת תומכי תמימים - חב"ד. הוכתר לאדמו"רות בחיי אביו, כשנפרד ממנו בשנת תרצ"ד ועלה לראשונה לארץ ישראל, במעמד נכבדי הקהילה. בארץ ישראל נישא לבלומה בת רבי יעקב מרדכי ברנדוויין נכד אדמו"רי סטרטין והתגורר בירושלים. בשנת תשי"ט עבר לבני ברק ופתח בית מדרש בביתו שברחוב יהודה הלוי. בית המדרש כונה "דברי חיים" על שם סבו, רבי חיים מצאנז. בבית הכנסת התפללו גם אוהדי חסידות צאנז-טשכוב. רבי זושא עמד בראש איגוד צאצאי וחסידי צאנז בארץ ישראל. לאחר בואו של רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג לארץ ישראל, העביר לידיו את ראשות האיגוד צאנז.

בהמשך פתח בית מדרש ברחוב ראב"ד, והקים בו כולל בשם "זיכרון קדושים". נפטר בי"ז בחשון תשמ"ח. במהלך ההלוויה, הכתיר קרוב משפחתם האדמו"ר רבי ישראל מרדכי מרחמסטריווקא את בנו רבי מנחם נחום כממלא מקומו בישראל, ואת בנו רבי ישעיה בארצות הברית. חתניו הם רבי ישראל הגר האדמו"ר מויז'ניץ ורבי ניסן רוזנבוים, האדמו"ר מקרעטשניף סיגעט.

רבי מנחם נחום פתח ישיבה קטנה וישיבה גדולה בבני ברק, ותחת נשיאותו החסידות גדלה והתפתחה באופן משמעותי. בתי חסידים נפתחו בירושלים, בבית שמש, באלעד, בלונדון ובמנצ'סטר ובמהלך השנים גם בצפת, בנוף הגליל, בביתר עילית, באנטוורפן, במונסי, בתי כנסת נוספים בבני ברק ובאלעד וישיבות קטנות בבית שמש ובירושלים. במשך כמה שנים ניהל את מוסדותיו בפועל אחיו, רבי אברהם יהושע העשיל, חתן הרב אהרן מרדכי רוטנר. בהמשך חלה מתיחות בין האחים, ורבי אברהם יהושע העשיל הקים חצר חסידית נפרדת באשדוד בשם "טשארנאביל" (להבדיל מאחיו המכונים "טשערנאביל"). אך לאחר תקופה שככה המתיחות ואף ערכו טישים משותפים. לאדמו"ר באשדוד ישנה ישיבה קטנה, ישיבה גדולה ומוסדות נוספים.

רבי ישעיה (חתנו של רבי שלום מיכלוביץ' מבראד-ראדוויל) פתח את בית מדרשו בבורו פארק ורבי חיים יצחק (חתנו של רבי שמואל צבי מספינקא) שעבר בשנת תשס"ט מוויליאמסבורג ופתח בית מדרש בשם "לויעב" בין השדרה ה-21 לשדרה ה-22 בבורו פארק. בן נוסף, רבי יעקב מרדכי, גר בבני ברק ומכהן כרב בית המדרש צ'רנוביל באלעד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק אלפסי, תורת החסידות, עמ' 324
  2. ^ חתן רבי נפתלי צבי מסקווירא, נינו של הבעל שם טוב. כך על פי המקובל בסקווירא. לפי דעות אחרות היו לרבי משולם זוסיא שני זיווגים, הראשון לא ידוע והשני היה שרה שיינא בתו של רבי נפתלי צבי מסקווירא הנזכר.
  3. ^ המליץ, כ"ה בכסלו תרל"א, עמ' 359.