מניה שוחט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מניה שוחט, 1940 לערך
מניה שוחט בנערותה
מניה שוחט, בשנת 1900 לערך

מַניָה (וִילבּוּשֶביץ) שוֹחַט (1878‏‏[1]17 בפברואר 1961) הייתה מנהיגה ומהפכנית ברוסיה הצארית, מנהיגה ציונית בארץ ישראל, מראשי הארגונים "בר גיורא", "השומר" ו"הקיבוץ החשאי", גדוד העבודה וקיבוץ כפר גלעדי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניה שוחט נולדה בשנת 1879 באחוזת לוסוסנה, בסמוך לעיר גרודנו שברוסיה הלבנה (אז בתחום המושב היהודי ברוסיה), למשפחת וילבושביץ האמידה. הוריה היו אנשים משכילים בנים להורים שומרי תורה ומצוות. סבה היה קצין צרפתי בצבא נפוליאון, אשר פלש לרוסיה בשנת 1812, בשם וִיל-בּוּאָה (Vill-Bois). לאחר פציעתו הקשה נשאר בעיר גרודנו, ושם טיפלה בו במסירות הינדה צביה בת הרב. השניים התאהבו, והקצין הצעיר, שלאחר גיורו נקרא בנימין וילבושביץ, נשא לאשה את הינדה. בנם הצעיר של בני הזוג, וולף, היה אביה של מניה. מניה ככל בני משפחתה נטתה מילדותה לדיכאון, ואף ניסתה להתאבד פעמיים. בשל בריאותה הלקויה, לא למדה בבית ספר, אלא עבדה בבית חרושת של אחיה במינסק, שם הכירה את הווי החיים של פועלים יהודיים, וכן את המהפכן גריגורי גרשוני, אשר בו התאהבה ובעקבותיו הצטרפה אל "בונד" – מפלגת הפועלים היהודיים של ליטא, פולין ורוסיה. עקב פעילות זו נעצרה בשנת 1899 בפשיטת המשטרה על בית הדפוס.

בהיותה בכלא פגשה את סרגיי זובאטוב, שעמד בראש האוכרנה (המשטרה החשאית הצארית) במוסקבה. הוא שכנע אותה להקים בשנת 1901 מפלגת פועלים יהודים עצמאית, נאמנה למשטר הצאר. עד מהרה זכתה המפלגה לפופולריות רבה, בשל תמיכת הממשלה בה, תמיכה שהותנתה בכך שהתנועה תעסוק בנושאים כלכליים בלבד, ולא בפוליטיקה.

הודות לפעילותה נערך במינסק בשנת 1902 ה"קונגרס הציוני השני של ציונים ברוסיה", בניהולו של יחיאל צ'לנוב. במפלגתה של מניה היו עשרות אלפי חברים, והיא החלה ליזום שביתות פועלים באודסה ובמינסק. בעקבות ההפגנות הסוערות ועליית כוחה של המפלגה, התרעמו השלטונות על המפלגה העצמאית, והיא אולצה להתפרק בשנת 1903. בשל פירוק המפלגה חשה מניה עצבות רבה. באותה שנה חלתה אמה ונסעה עם שתי בנותיה (מניה ואחותה אנה) לאיטליה.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת העלייה השנייה 1914-1904[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות אמהּ, שלח לה אחיה נחום וילבושביץ שגר בארץ ישראל, מכתב ובו כתב שהוא חולה בשפעת. בעקבות המכתב באה מניה לארץ ישראל ב-2 בינואר 1904. ולאחר שהבינה כי הזמנתו של האח הייתה למעשה תחבולה להביאה ארצה, כעסה ורצתה לחזור. ולאחר שכעסה על אחיה פג, הוא הזמין אותה לסיור בארץ , לשם מחקר למציאת מקורות מים ברחבי ארץ ישראל. בעקבות הסיור היא העלתה תוכנית להתיישבות יהודית בחורן, אשר למענה המשיכה לפעול שנים רבות במקביל לפעילותה בארגון "השומר". במהלך הסיור התיידדה מאוד עם אולגה חנקין, אשתו של יהושע חנקין. במהלך הסיור, התאהבה מניה בארץ ישראל ולכן החליטה להישאר.

ב-1907, בשובה לארץ מסיור באירופה, בארצות הברית ובקנדה, שם למדה על צורות התיישבות קומוניסטיות, פגשה את ישראל שוחט ונישאה לו ב-1908. בני הזוג הקימו יחד את התארגנות שיתופית של פועלים יהודים, בשם "הקולקטיב" בחוות סג'רה (אילניה)‏[2] ואת הארגונים "בר גיורא" (1907) ו"השומר" (1909). לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה, גורשו בני הזוג שוחט מן הארץ על ידי השלטונות העות'מאניים ונשלחו לטורקיה -לעיר ברוסה (היום בורסה), כמו רבים מחבריהם עסקני היישוב היהודי, ראשי מוסדות ואגודות ומנהיגי מפלגות הפועלים.

בתקופת המנדט הבריטי 1948-1918[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניה וישראל שוחט חזרו לארץ ישראל עם סיום המלחמה בשלהי 1918. הם אולצו למעשה, על ידי מנהיגי מפלגת "אחדות העבודה" שאליה השתייכו, אשר הושפעו וגובו על ידי מנהיגות היישוב היהודי, לפרק את ארגון "השומר" יציר כפיהם. הגם שבאותם ימים שלאחר המלחמה, מעט מחבריו בעת יסודו נותרו שלמים בגופם ובנפשם. בוועידת "אחדות העבודה" בסיון תר"ף יוני 1920, הוכרז על הקמת ארגון "ההגנה", שעתידו היה לוט בערפל. פירוק "השומר" והקמת "ההגנה" אירעו שבועות וחדשים ספורים לאחר מסכת אירועי הדמים בגליל העליון ובירושלים בחורף ואביב תר"ף 1920, שבו נרצחו ונפצעו עשרות יהודים.

בני הזוג שוחט מצאו לנכון, יחד עם אנשי ארגון החלוץ שהחלו להגיע לארץ, ליזום את הקמתו של גדוד העבודה. גוף עבודה חלוצי, הגדול ביותר בזמנו, היה בין השאר מעטפת להמשך פעילותם הצבאית של אנשי "השומר" במסגרת הקיבוץ החשאי במקביל לפעילותם בארגון ההגנה, ועל כן עורר הגדוד את חששם של רבים בתנועת העבודה, ועוד יותר ומחוצה לה.

בשנת 1921, הקימה מניה שוחט את "ועד הנגב", יחד עם ישראל שוחט, רחל ינאית ויצחק בן צבי. הוועד "נועד לעורר את מוסדות היישוב והתנועה הציונית להכיר בחשיבות ההיאחזות בנגב... פעל קודם כול לארגן סיורים ומחקרים באזור הנגב, במגמה להניח מסד למפעל רכישת קרקעות לצורך התיישבות יהודית בנגב - מבאר-שבע עד מפרץ אילת".‏[3] במאורעות תרפ"א 1921 ביפו, הייתה מניה שוחט פעילה בהשגת מודיעין ובקישור בין כוחות ההגנה המעטים.

בשנות העשרים הבריחה שוחט מיוזמתה מעפילים רבים בדרך היבשה באזור גבול הצפון, מה שהיווה את התחלתה של ההעפלה מארצות המזרח.

הן בשנות העשרים והן בשנות השלושים יצאה מספר פעמים לארצות הברית לשם גיוס הון עבור מפעלים ציונים בארץ ישראל, ובכלל זה גיוס הון יסוד להקמת בנק הפועלים.

לאחר מאורעות תרפ"ט בקיץ 1929 החליטה שוחט, יחד עם חברים ותיקים מארגון "השומר", כי יש לפעול להדברות עם ערביי ארץ ישראל, בין השאר במטרה למנוע או לצמצם הישנותם של פרעות נוספות, וכמו כן, כפי שנהגה מניה לעתים מוזמנות, על מנת להשיג מודיעין ומודיעים, שיהיו לעזר בשעת הצורך. רעיונות סוציאליסטיים התוו את דרכה, כמו גם סוגיות ההתיישבות והביטחון, כאשר בשנת 1930 נמנתה על מייסדי "הליגה לשיתוף פעולה יהודי-ערבי", שייסדה קבוצה קטנה בשם: "פועלי ציון - חוגים מרקסיסטים".

במדינת ישראל 1961-1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת המדינה בשנת 1948, הצטרפה שוחט, כפי רבים מחבריה בקיבוץ המאוחד למפלגת מפ"ם, אך נדחקה עם ישראל בעלה לשולי הפעילות וההשפעה הפוליטית.

מניה שוחט נפטרה בא' באדר תשכ"א בתל אביב ונקברה בחלקת השומרים בבית הקברות בכפר גלעדי. בעלה, ישראל נפטר עוד באותה שנה.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניה הייתה כאמור בת למשפחה ענפה, ונעזרה רבות באחיה בענייניה הציבוריים הרבים. אחיה בארץ היו: משה, שהמציא בין השאר את שיטת "הלחם החי" והמרגרינה, נחום, שהיה תעשיין (בית החרושת לשמן "עתיד" ולאחריו "שמן") וגדליהו-ארכיטקט. למניה ולישראל שוחט נולדו שני ילדים - אנה וגדעון שוחט (גדע). שנים רבות, מאז תחילת המנדט הבריטי בארץ ישראל, התגוררה עם ילדיה בכפר גלעדי, הגם שעשתה ימים ולילות בדרכי הארץ, עסוקה במפעלותיה הרבים. ישראל עבר להתגורר בבית בשדרות רוטשילד 76 בתל אביב ועסק בעריכת דין.

בסוף שנות הארבעים, בעקבות מחלתו של ישראל, עברה מניה לתל אביב כדי לסעוד אותו, ושם חיו עד סוף ימיהם.

בנה גדעון-גדע היה טייס בחיל האוויר הבריטי וממקימי חיל האוויר הישראלי. הוא התאבד ב-1966. לגדעון נולדו שתי בנות: בת בשם אלונה שהייתה רעייתו (ואחר כך גרושתו) של אריק איינשטיין ואם שתי בנותיו. אלונה ושתי הבנות חזרו בתשובה. בתו השנייה יעל מתגוררת באוסטרליה ובנה הבכור נקרא גדע על שם סבו, ואחד מנכדיה נקרא ישראל על שם אבי סבו.

הנצחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט המנציח את מניה שוחט וילבושביץ בלב גן על שמה במרכז הכרמל, חיפה
שלט רחוב על שמם של מניה וישראל שוחט, שכונת רמת אביב, תל אביב

על מניה שוחט נכתבו ספרים ומאמרים, אשר ניסו לפענח את דמותה ולהאיר על מפעלותיה, שחלקם (בעיקר פעילותה המהפכנית ברוסיה) נותרו לוטים בערפל.

על שמה נקראו רחובות בערים רבות בישראל, בהם ירושלים, תל אביב, באר שבע, פתח תקווה, ראשון לציון, אשדוד וחולון. בחיפה יש גן יפה על שמה במרכז הכרמל.

דואר ישראל הנפיק בשנת 1970 בול לכבוד 60 שנה לייסוד "השומר", ועליו מופיע דיוקנה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות לבני נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מספר מקורות טוענים שנולדה בשנת 1880, אולם בבול של דואר ישראל משנת 1970, שעליו מופיע דיוקנה, מצוינת שנת 1878 כשנת לידתה.
  2. ^ ראו: רות בקי, סג'רה, הקולקטיב הראשון - מניה וילבושביץ, באתר מט"ח.
  3. ^ יהודה ריינהרץ, שולמית ריינהרץ, מוטי גולני [עורכים], עם הזרם ונגדו, מניה שוחט, איגרות ותעודות 1909- 1960, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ה-2005, עמ' 119.