מניין השטרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מניין השטרות הייתה שיטת מניית שנים שהייתה נהוגה בעבר והייתה בשימוש נפוץ בעולם היהודי עד המאה ה-13 ואצל יהדות תימן עד המאה ה-20. המניין נקרא מניין השטרות מכיוון ששימש לציון התאריך בשטרות שהיו כותבים.

תוכן עניינים

1 תחילת הספירה
- 1.1 סיבות לקביעת מניין השטרות
2 השימוש במניין השטרות
3 קישורים חיצוניים
4 הערות שוליים

[עריכה] תחילת הספירה

מניין השטרות מתחיל משנת 312 לפנה"ס או 311 לפנה"ס. למניין בריאת העולם על פי הלוח העברי מניין השטרות מתחיל, לפי רוב הדעות, בשנת ג'תמ"ח (3448) או ג'תמ"ט (3449), אך יש חולקים ומציינים שנים אחרות. למשל, רחמים שר שלום כותב ^[1] שהשנה הראשונה במניין שטרות היא שנת ג' ת"נ (=3450), אוקטובר 312 לפני הספירה, ושההבדל בין המניין לבריאת העולם הנהוג בימינו לבין מניין שטרות הוא 3449. הוא מציין שלשנת התחלת מניין השטרות ניתן סימן מהפסוק במגילת אסתר - "גנת ביתן המלך". את טעות הדעה הנפוצה הוא מסביר כך: "כפי הנראה גם במניין שטרות היו שנהגו במערב למנות את השנים מניסן (כלומר ממרץ 311 לפנה"ס) וזה גרם לבלבול במניין השטרות של בני מערב. אבל במזרח לא ידוע על שום שיבוש או טעות במניין שטרות, משום שהיה בשימוש תמידי."

[עריכה] סיבות לקביעת מניין השטרות

מניין השטרות נקבע כנראה בשנת ניצחונו של תלמי הראשון בקרב עזה, מה שאיפשר את שובו של סלאוקוס הראשון לבבל, על כן מניין השטרות נקרא גם "המניין הסלאוקי". שובו של סלואקוס לבבל נחשב על ידי הסלאוקים כתאריך יסוד הממלכה הסלאוקית. ישנם המזהים איזכור לייסוד מניין השטרות באחד הלוחות הארכאולוגיים הבבליים המתאר את מלחמות הדיאדוכים. ישנם אשר ציינו לגבי תאריך למניין השטרות, שהוא נספר למלכות יון, מן הסתם בכוונם לאירוע זה, למשל בהגהות מיימוניות על הרמב"ם בהלכות גירושין פרק א'.

היו שקשרו את תחילת מניין השטרות לאירוע הקשור לאלכסנדר מוקדון: מותו, מלכותו או הגעתו לירושלים. הרמב"ם בהלכות גירושין פרק א' מכנה את מניין השטרות - מנייה "למלכות אלכסנדרוס מקדון". אולם, דעת ההיסטוריונים אינה מקבלת דעה זו, שכן לטענתם אלכסנדר מוקדון מת ב-11 שנים לפני התאריך המקובל לתחילת מניין השטרות.

יש הטוענים שמניין השטרות התחיל בשנת ג'תמ"ח, כי זה בדיוק אלף שנה לאחר יציאת מצרים ^[2].

[עריכה] השימוש במניין השטרות

מניין השטרות שימש לציון התאריך בכתובות, בגיטין, שטרות, קולופונים שבסוף ספרים ולשאר עניינים, לפחות עד המאה ה-13 בקרב היהודים. לעתים היו מציינים במקביל גם את התאריך לבריאת העולם או את התאריך לחורבן הבית.

מניין השטרות שימש רבות בתשובות הגאונים ובאגרת רב שרירא גאון.

הרמב"ם משתמש במניין השטרות במספר מקומות במשנה תורה. למשל בפרק י' הלכות שמיטה ויובל כותב הרמב"ם: "ולפי חשבון זה, שנה זו שהיא שנת אלף ומאה ושבע לחורבן, שהיא שנת שבע ושמונים ואלף וארבע מאות למניין שטרות, שהיא שנת שש ושלושים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה, היא שנת שמיטה, והיא שנת אחת ועשרים מן היובל."

בפרק יא מהלכות קידוש החודש כותב הרמב"ם: "לפיכך עשינו העיקר שממנו מתחילין לעולם לחשבון זה, מתחילת ליל חמישי שיומו יום שלישי לחודש ניסן משנה זו, שהיא שנת שבע עשרה ממחזור ר"ס, שהיא שנת שמונה ושלושים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה, שהיא שנת תשע ושמונים וארבע מאות ואלף לשטרות, שהיא שנת תשע ומאה ואלף לחורבן בית שני. וזו השנה היא שאנו קוראים אותה, שנת העיקר בחשבון זה."

על תשע מצבות בבית קברות יהודי מן המאות הי"ג-הי"ד, ליד הכפר ארגיס שבדרום ארמניה, נמצאו על ידי צוות מחקר של מכון יד בן צבי כתובות בעברית ובארמית עם תאריכים לפי מניין השטרות, המקבילים לשנים מ-1266 עד 1346 ^[3].

יהודי תימן השתמשו במניין השטרות עד עלייתם לארץ. הרב רצאבי ביקש לחדש את השימוש במניין השטרות ^[4] פה בארץ ולצורך כך התקין נוסח כתובה המציינת את מניין השטרות.