מנתון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מַנֶתּוֹן (או מַנֶתּוֹ או מַנֶתּוֹס) היה היסטוריון מצרי-הלני וכהן של הדת המצרית, בתקופה התלמית במאה ה-3 לפנה"ס, בזמנו של תלמי השני, פילדלפוס. חיבר את החיבור דברי ימי מצרים שמשתמשים בו רבות לצורך קביעת הכרונולוגיה הפרעונית בפרט, ושל עמי העולם העתיק בכלל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנתון היה כוהן מצרי במוצאו, ועל פי אחת המסורות נולד בסבניטוס (עיר העגל הקדוש) שבצפון הדלתא, המזוהה היום עם סאמאנוד שממערב לזרוע דאימטיה של הנילוס. עיר זו הייתה עיר המקור והמושב של השושלת הפרעונית השלושים הסבניטית (343-380 לפנה"ס), וחשיבותה הייתה רבה אף בימי מנתון עצמו. הוא פעל בתקופת שלטונם של שני המלכים התלמיים הראשונים, ובעיקר בימי תלמי השני פילאדלפוס (246-284 לפנה"ס). בהסתמך על תעודת פפירוס משנת 241 לפנה"ס המזכירה את שמו, ניתן להניח כי הוא המשיך לחיות לפחות עד שנות מלכותו הראשונות של תלמי השלישי אורגטס הראשון (221-246 לפנה"ס). הוא שימש ככל הנראה כוהן גדול במקדש לאל אמון בהליופוליס, אך גם עשה לקבלת והפצת פולחן האל היווני סרפיס במצרים.

מנתון כתב כמה חיבורים, אך החוקרים חלוקים בנוגע למספרם ולזהותם המדויקת. חיבורו הנודע והחשוב ביותר 'דברי ימי מצרים' (אגיפטיקה), היה ראשון החיבורים המצריים בלשון היוונית. החיבור נזכר בשמו גם אצל יוסף בן מתתיהו[1], למעשה רק קטעים בודדים ממנו נשמרו בנגד אפיון, אך נוספו עליהם רשימות מלכים, שנערכו כתקציר ונשמרו בכתבי הסופרים הנוצרים המאוחרים: סקסטוס יוליוס אפריקנוס, באונומסטיקון של אוסביוס, וכן אצל ההיסטוריון סינקולוס מהמאה התשיעית. חיבורי מנתון נסמכו על מידע אותנטי קדום, שעליו צירף גם קטעי ספרות וכן דברי פרשנות. לחיבורו יש עניין רב אצל חוקרי תולדות מצרים העתיקה, ומשתמשים בו רבות לצורך קביעת הכרונולוגיה הפרעונית בפרט, ושל עמי העולם העתיק בכלל. בחיבורו יש רשימה של 32 שושלות מצריות, עם שמות המלכים בכל שושלת. מנתון אינו נותן כרונולוגיה מוחלטת, אלא סדר השושלות, סדר המלכים וחלק קטן משנות השלטון. הרשימה מתחילה ב–3000 לפנה"ס לערך ומסתיימת ב–450 לפנה"ס לערך.

החיקסוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנתון, מזכיר בחיבורו את החיקסוס ומזהה אותם כאבותיהם של עם ישראל.‏[2] הוא מספר את דברי ימיה של מצרים, כפי שמצא בכתבים ההירוגליפים המצריים הקדומים. את תיאורו מביא יוסף בן מתתיהו בחיבורו הפולמוסי נגד אפיון (נקרא גם: קדמות היהודים).‏[3]

בעקבות דבריהם, סברו בעבר מרבית החוקרים כי החיקסוס (או חיקסוס) הוא שמו של עם נודד ממוצא שמי, אשר פלש למצרים העתיקה ושלט בה כמאתיים שנה. מנתון, שגם זיהה בכתביו את החיקסוס עם אבותיהם של עם ישראל, גורס כי פירוש השם "חיקסוס" הוא "המלכים הרועים". כיום, יש הסוברים כי הוא שיבוש יווני של הכינוי המצרי "חאקה-חאסות", שבו כונו שליטי הארצות הזרות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה כשר, המטרות התעמולתיות של עלילת מאנתון בדבר מוצאם השפל של היהודים, מחקרים בתולדות עם-ישראל וארץ-ישראל , ג’, תשל"ה ‬ 1975, עמ' 69-84
  • אריה כשר, עקבותיה של 'היסטוריה נגדית' בגרסת מאנתון על יציאת ישראל ממצרים, יהודים ונכרים בארץ ישראל (עורכים אהרון אופנהיימר ואחרים), יד בן צבי, 2003, עמ' 52-81
  • צבי יעבץ, אז ועתה: שנאת ישראל בימי קדם, 2002, עמ' 40-41
  • פטר שפר, יוּדוֹפובּיה - גישות כלפי היהודים בעולם העתיק (מאנגלית: להד לזר), ספריית "הילל בן-חיים" הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק יד.
  2. ^ אגיפטיקה, חלק ב'
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרקים יד-טו, כו-לא, לג.